אווה וברנרד מטיילים ביער (אגדה משבוע האופנה בברלין)


Fashion is only the attempt to realize art in living forms and social intercourse (Sir Francis Bacon)


את נאית ורואי הכרנו כמה חודשים לפני שעברנו לברלין. פגישה מקרית עם קולגה-חברה ברוטשילד פינת מזא"ה, עדכון על המעבר הצפוי – והופ, החברה שלצדה, שאותה לא הכרתי קודם, עשתה קישור מהיר. "הי, גם זוג חברים שלי עובר בקרוב לברלין". מייל באותו היום, פגישה, חיבור. מסוג הדברים שקורים בתל אביב כל הזמן. דברים שבאים כל כך בטבעיות לישראלים, וכל כך מעט מהגרמנים שפגשתי יודעים לעשות אותם.



המשך קריאה »


עוד באירופה

אחד הדברים שהכי פנטזתי עליהם בקשר לחיים באירופה היה האפשרות להיכנס לאוטו ולנסוע למקומות אחרים באירופה. אתם יודעים, הפעולה הפשוטה הזאת שלא ממש מתאפשרת כשחיים בארץ קטנה מוקפת אויבים – לקפוץ לביקור אצל השכנים. חו"ל מעבר לפינה.

הבעיה היא שעד עכשיו הפנטזיות שלי לא ממש התיישבו עם המציאות: א. אין לנו אוטו ב. אין לנו איפה לאפסן את הילדים ליותר מכמה שעות. וכמובן שאם כבר נוסעים בהרכב משפחתי מלא אז ברירת המחדל היא ישראל (אמנם כל מי שחי בחוץ לארץ אי פעם יודע ש"חופשת" מולדת זה אוקסימורון בערך כמו "חופשת" לידה, אבל נעזוב את זה כרגע).

תוסיפו לכך את התחושה שעדיין לא ראינו וחווינו את כל מה שיש לברלין להציע (שלא לדבר על גרמניה כולה), והנה אחרי שנתיים הגיחות היחידות שלנו מחוץ לברלין היו לחצי יום בפוטסדאם, חמישה ימים בפולין, וביקור חג מולד אצל סבא מרקוס בשוויץ. אם זה נשמע לכם לא מעט, אתם כנראה לא חיים באירופה. האנשים סביב, בעיקר הצעירים ונטולי הצאצאים, חורשים את היבשת.


IMGP4639.JPG

בניגוד לברלין, מוארת כמו שצריך. פראג

המשך קריאה »


מהגרי האינטרנט

את הפוסט הזה הייתי צריכה בעצם לכתוב ביום שגלעד שליט חזר לישראל, אבל ביום ההוא הייתי דבוקה למדיה, ואחר כך כבר זרמו המון עניינים ונשאבתי למקומות אחרים. אבל מכיוון שהנושא רחב יותר, החלטתי בכל זאת לחזור אליו. כי השאלה ששאלתי את עצמי באותן שעות, בעודי מחוברת בווריד לארץ, היתה מה בעצם ההבדל ביני לבין מי שחווים גם הם את אותו אירוע דרך המדיה, מול המחשב/אייפון/טלוויזיה, אבל בארץ? האם יש שוני מהותי בין היצמדות לשידור החי בברלין או בתל אביב?


תש"ח בברלין

גם וגם, גרסת האופליין (צולם במאי 2011)


המשך קריאה »


דמעות זה טוב

אז יש מקום חדש שצריך וכדאי להוסיף לסבב המאסטים בברלין, לפחות לחובבי ההיסטוריה ו/או הדמעות: תערוכת הקבע שנפתחה זה לא מכבר (ב-14 בספטמבר) ב-Tränenpalast.
ה-Tränenpalast, "ארמון הדמעות" בתרגום מילולי, הוא מבנה זכוכית הממוקם בין תחנת הרכבת פרידריכשטרסה (Friedrichstraße) לנהר השפרה. המבנה שימש מ-1962 ועד 1990 טרמינל מעבר בין מזרח ברלין למערבה ולהפך (בצ'ק פוינט צ'רלי עברו מכוניות, ואילו כאן ניתן היה לעבור רגלית). את כינויו הבלתי רשמי הרוויח ב(דם, יזע ו-) דמעות, שכן כאן נאלצו מדי יום קרובי משפחה, חברים ואף אהובים להיפרד מבלי לדעת מתי, אם בכלל, ישובו להיפגש.


IMGP4502.JPG

המשך קריאה »


ובינתיים, בקרויצברג, עוד פארק נפתח

זו תקופה שמרגיש בה – עוד יותר מתמיד – הרבה יותר הגיוני לקרוא מאשר לכתוב. אולי משום שגופי במערב (ולבי לא כולו במזרח, אבל חלק ממנו שם, זה בטוח), אני מוצאת עצמי קוראת מעט באובססיביות על קורות המהפכה, שתהיה או שלא, ועל ספיחיה. תרומתי הפאתטית מסתכמת בשיתוף בפייסבוק של הלינקים השווים, זאת אם לא לוקחים בחשבון כמובן את העובדה שבמהלך הקיץ סיפקנו שירותי אירוח ואתנחתא שפויה לנתח לא מאוד פצפון מתומכי המאבק. בקיצור, לא פשוט להמשיך להטריח אתכם בקורותינו בברלין, כאשר האלטרנטיבה היא לצפות בלופ בפנינה האלמותית הזו:


המשך קריאה »


מחנה קיץ בפולין

הרשו לי לדלג על הניסוי בפועל ולהניח במידה מסוימת של ביטחון, שאם היינו מאלתרים עכשיו משחק אסוציאציות קטן בקרב קוראי הבלוג שבמרכזו המילה "פולין", נופש בבית קיץ קסום לא היה עולה בו כתסמיך נפוץ. אני מעזה להמשיך ולהניח, שמחנות השמדה היו מככבים בענק, ומלבד שאר הקשרי שואה למיניהם שבוודאי ילבלבו במוחותיכם, תבצבצנה אולי גם כמה אסוציאציות הקשורות ל"פולניוּת" ככותרת למקבץ תכונות אנושיות, שהן למעשה אוניברסליות, אבל משום מה אצלנו מקושרות לנקבות שמוצאן מפולין.


המשך קריאה »


מזרח תיכון חדש במרחק בליעה

הערה שיווקית ממדרגה ראשונה: לפניכם פוסט קצר, אינפורמטיבי, נטול תובנות על החיים וככל הנראה לא מעניין במיוחד למי שלא חי בברלין (ואולי גם למי שכן חי בברלין).

בחודשים הראשונים כאן התבאסתי מהטחינה, שמהווה מרכיב משמעותי בתפריט שלנו. קניתי אותה בחנויות ביו מדונדשות והיא היתה כהה, כבדה ולא טעימה. אחר כך עברנו לקרויצברג וגיליתי את הסופרמרקטים הטורקיים הגדולים, אבל שם – כמה מפתיע – רוב הטחינות מגיעות מטורקיה, וטחינה טובה, כך מסתבר, רק ערבים יודעים לעשות.


זיתים טחינה ברלין

(הצנצנת היתה מלאה פעם, לפני כמה ימים)

המשך קריאה »


בחנו את עצמכם: האם אתם ייקים

זהו, הקיץ התחיל רשמית – ובתקופה הזאת אני מאוהבת קשות בעיר. לא משנה מתי יוצאים ולאן, התחושה היא של חגיגה. מוזיקת רחוב, אירועים ספונטניים ומתוכננים, אנשים מרוצים, בתשע בערב עדיין אור יום מלא.


קיץ ברלין

רוקריות בשלות חוגגות את הקיץ בחצר לידנו


המשך קריאה »


אחד השווקים אם לא ה-

כבר מזמן רציתי לכתוב על הקסם הזה, אבל איכשהו לא יצא. זאת אומרת פעם אחת כבר חזרתי ממנו עם תמונות מעולות, אבל אז התברר שהיתה איזו תקלה בכרטיס הזיכרון של המצלמה והצילומים בלתי שמישים. אז עברו עוד כמה חודשים, ושלשום, כשקלטתי שכבר מציינים שנה להיווסדו, ונדהמתי מכמויות האנשים שנהרו אליו, הבנתי שבאמת אין ברירה.


שוק ברלין

המשך קריאה »


חג החירות (אפילוג בתמונות)

אז הוא חזר. מאושר.

הדמעות שפרצו מעיניי כשרצתי לקראתו הפתיעו אותי, אבל הייתי צריכה מייד להתעשת כי הוא לא הבחין בי, ודילג על פניי בדרכו לאולף…

היה לו קצת קשה להירדם בשני הערבים הראשונים, אבל פראו להמן (הסמינריסטית) ישבה לידו עד שהעיניים נעצמו ופראו קולר סיפרה שהוא התמודד מקסים.

כבר בדרך הביתה הוברר שהוא לא התקלח כל החמישה ימים. חירות אמיתית.

גילף שתי סירות – אחת לעצמו ואחת לשחר.

הכין ארנב פסחא מצמר.

אסף קונכיות ו"עצמות של חיות".

עבר בהצלחה טיול לילי בשלשות ביער, כולל הפחדה בנוסח א"ש לילה בסופו.

מסיבת פיג'מות כמובן.

ועוד מזוודה מלאה חוויות וזכרונות לכל החיים.

המצלמה חזרה בשלום (רק על זה מגיע לו צל"ש), אז מכאן אתן לתמונות שלו לדבר (ואני משתפת כמובן רק את אלה בלי הילדים, כי לא ביקשתי רשות מההורים האחרים).

המשך קריאה »


העמוד הבא »