‫תגובות לפוסט: "אוהב להיות בבית"‬

‫מאת: צפירה‬

‫צפירה‬ — Mon, 05 Jul 2010 18:43:32 +0000

לא יודעת למה,חזרתי דווקא היום לפוסט המסויים הזה.האוהב להיות בבית משך אותי פנימה. והנה כמה הוא מתחבר להתרגשות שלי שהיום הזה הוא משמעותי לכם שם ,ואני כאן,קרובה בלב אבל רחוקה.
בקריאה המחודשת חשבתי על כמה הדברים כבר אחרים ,ואולי לא,בזמן כל כך קצר אבל עברה כבר כמעט שנה.
קיץ בברלין והטמפרטורה כמו כאן בתל אביב.
נועם מסיים כתה א' וכבר עולה לכתה ב'.לפני שבוע כבר דיקלם לי בסקייפ את התפקיד שלו ושל חבריו בגרמנית שוטפת,והיום שוב עברתם
דירה בתחושה שהפעם זו הפעם האחרונה עד שתחליטו לחזור,
היום הוא יום קשה כי אין סקייפ לראות את הדברים קורים.
ומה כל פרץ הרגשות הזה אצלי? כי הפוסט הזה ריגש אותי היום כמו כשקראתי אותו בפעם הראשונה.
יום אחד כבר עבר, ונשארו רק תשעה ,עד הפגישה שלנו.:)כמו שאמרתם ברלין קרובה,"כמו לנסוע לברעם בפקק".
מחכה בקוצר רוח לחיבור לאינטרנט ול14/7נשיקות חיבוק גדול ובהצלחה.
אמא

‫מאת: שרון‬

‫שרון‬ — Mon, 18 Jan 2010 10:22:39 +0000

זו יכולת שיש לך משחר ילדותו של נועם, לדבר אליו בגובה העיניים כאל אדם מבוגר. תמיד הערצתי זאת ועדיין מעריצה. ואני בטוחה שגם שחר, משחר ילדותו [:-)] מקבל את הכלים המעצימים האלו.
נשיקות,
שרון (נטולת תכניות קוסמופוליטיות, בינתיים..)

‫מאת: ברלינרית‬

‫ברלינרית‬ — Thu, 14 Jan 2010 21:40:09 +0000

וואו, כבוד!
הפוסט הזה באמת מחולל פלאים!
נשיקות גם לך יקירה

נ.ב: את רוצה שאבדוק מי זה הטיפוס שמתחזה לאישך?

‫מאת: מיכל‬

‫מיכל‬ — Thu, 14 Jan 2010 21:16:01 +0000

כיף לקרא את הבלוג שלך. זה כאילו לשוחח איתך לעומק על משהו ולשמוע תובנות חכמות כמו שתמיד יש לך. קראתי גם שמישהו אולי נוסע לפריז וקוראים לו כמו לבעל שלי. ומזל טוב להורים העייפים בטח. אחרי חודש-חודש וחצי זה מתחיל להראות אפשרי. אני כבר שמונה שבועות אחרי ומרגישה כבר על הסוס (שלא מפסיק לדהור). גם את זה הזכירה לי הברלינרית החברה החכמה שלי שבועיים אחרי שילדתי ולא ממש הבנתי איך הכאוס יסתדר כל כך מהר אבל זה קרה.
מיסרי נשיקות לכולם יקירתי, מתגעגעת

‫מאת: מיכל חרודי‬

‫מיכל חרודי‬ — Thu, 14 Jan 2010 16:41:37 +0000

ממש נהנתי לקרוא את מה שכתבת, וגם אני כבר ממש מתגעגעת! נורא מעניין אותי איך בברלין, אז גם את הפוסט הבא אני אקרא בשמחה. אוהבת, מיכל חרודי.

‫מאת: ברלינרית‬

‫ברלינרית‬ — Thu, 14 Jan 2010 15:50:30 +0000

כנרת יקרה,

מעניינת ההתבלבלות שלך. כי אמנם התכוונתי לאבא של ילדיי, אבל יש איזה גרעין של אמת שם, בהתבלבלות, במובן שדווקא בתור מישהי שגדלה במשפחה שבה הכי טוב להיות בבית, יש לי את הביטחון הזה שהבית שם, תמיד, ומכאן גם אולי את האפשרות להעז לנסוע – בידיעה שיהיה לאן לחזור.

בנוגע לשאלה המצמיתה ולרגשי האשם הבלתי נמנעים – אם יצא לך לכתוב על זה במפריזה או בפריזאית – אשמח לקישור

מה, באמת, בקרוב?

תודה ונשיקות

‫מאת: ברלינרית‬

‫ברלינרית‬ — Thu, 14 Jan 2010 15:42:46 +0000

צפירה ואבא שאוהב להיות בבית יקרים,
תודה לכם על הכל
באהבה

‫מאת: ברלינרית‬

‫ברלינרית‬ — Thu, 14 Jan 2010 15:40:28 +0000

נשמע מסעיר, נירה. אשמח לשמוע פרטים
תודה ונשיקות

‫מאת: ברלינרית‬

‫ברלינרית‬ — Thu, 14 Jan 2010 15:39:12 +0000

יעקובקוב יקירי,
אם כבר הזכרת את דני איילון, אז אתה מוכן אולי להסביר לו שחצי מהילדים בכיתה של נועם הם טורקים ושיש היום מלא פתרונות דיסקרטיים לאנשים שמעדיפים s&m?
מתגעגעים ונשיקות לכווולם גם אצלכם

‫מאת: ברלינרית‬

‫ברלינרית‬ — Thu, 14 Jan 2010 15:33:02 +0000

אמסור את החיבוק בשמחה,
האלבום המדהים הוא עוד אחד מהעוגנים שעוזרים לנו לפמפם משפחה וחברים
תודה