Mad Woman

ללא ספק נגמרו התירוצים. אתמול בלילה הסתיימה באופן דרמטי מערכת היחסים המורכבת שהפרידה ביני לביניכם בזמן האחרון. זו היתה תקופה סוערת ויצרית, אבל גם מהנה וסוחפת. ועכשיו זה נגמר.

היא דווקא לא מברלין

טוב, לפחות עד שתתחיל העונה הרביעית של Mad Men ביולי.

"הגברים של שדרות מדיסון", כפי שתורגמה ללא טיפת חן בעברית, שאבה אותי לגמרי. אפשר לטעון שזה החסך המובנה שלי בטלוויזיה. מאז 2002, עת נפרדנו מהחיבור לכבלים, אנחנו צופים רק בסרטים. מדי פעם, כשמגיעות מיותר מדי כיוונים קריאות התפעלות, אנחנו צוללים גם לסדרות (תמיד באיחור לא ממש אלגנטי, הרבה אחרי שהבאז נגמר). אחת הסיבות שזה לא קורה המון היא שסדרות איכותיות משתלטות לי על התודעה. אני חושבת על הדמויות, חולמת עליהן – ומוצאת את עצמי מחכה שתסתיים שגרת היום כדי שאוכל לגמוע את המנה היומית (למרבה המזל יש מי שמגביל אותנו לשני פרקים בערב, ובתור זה שמשכים קום עם הילדים בבוקר זו זכותו המלאה).

אבל על מי אני עובדת. הרומן שלי עם דון דרייפר (נרקסיסט או סוציופט? הדיונים מרתקים) ועם שנות השישים (על הטוב, הרע והמכוער שבהן) נמשך בקושי שלושה שבועות, בעוד שכאן לא כתבתי כבר שלושה חודשים. וזה לא שלא היה על מה: החורף האכזר הסתיים והאביב הפציע. אמנם זה שברלין מלאה בכרזות בגדי ים של H&M לא משנה את העובדה שעל האופניים עדיין צריך כפפות וכובע, אבל הימים כבר מאוד ארוכים (השקיעה בתשע, אבל רק לקראת עשר ממש מחשיך) והאווירה לגמרי אחרת. אחד הדברים הכי בולטים בברלין הוא פיצול האישיות שלה: בחורף היא קפוצת פנים, קודרת ושתקנית. בקיץ היא פועמת, זורמת ומאירת פנים.

היינו גם בביקור ראשון בארץ, שרק עליו יכולתי לכאורה לכתוב כמה פוסטים – על להיות תיירים בתל אביב, על התענוג (אפרופו שנות השישים) שבהיזכרות שהאונליין הוא חיקוי אפור של האופליין ולא להיפך, על עסקת האול-אינקלוסיב שקיבלנו במלון ברחוב רב אשי, שאיפשרה לנו בין השאר לצאת בלי ילדים כל ערב בלי לדאוג לבייביסיטר (ללא ספק, סבא וסבתא זה סטארטאפ שצריך לחשוב איך מייבאים אותו גם לכאן), ועל הבלבול הקונספטואלי סביב המילה "בית" שמלווה באופן צפוי חופשה מהסוג הזה. מצד אחד, כששאלתי את נועם אם הוא מתגעגע הביתה הוא הסתכל עלי במבט מופתע ואמר לי "אבל אמא, כאן זה הבית שלנו". מצד שני, בימים האחרונים של הנסיעה שחר לא הפסיק לשאול מתי כבר חוזרים הביתה. מצד שלישי, החששות שלנו מפני החזרה לברלין והשלכותיה על כולנו התבדו, ולמרות ההנאה הצרופה מהחופשה, כולנו שמחנו לחזור "הביתה".

יכולתי לכתוב, אבל לא כתבתי. אולי כי לפני הנסיעה עבדתי במשך חודשיים כמו פסיכופתית, כדי לנקות את השולחן ולראשונה מזה הרבה שנים להיות באמת בחופש ולא בחצי חופש; ואחרי הנסיעה, שהזכירה לי באופן מפתיע בעוצמתו כמה נעים לא להתחיל עוד יום עבודה אחרי שהילדים הולכים לישון, היה קשה לחזור.

ואולי שלושת החודשים האלה גם היו תקופת מעבר. זמן שבו לא הייתי מסוגלת לראות את הדברים מבחוץ, בפרספקטיבה הנדרשת כדי לכתוב עליהם. לא היו לי דרמות גדולות לדווח עליהן, ומצד שני הרגשתי טיפשית לכתוב על מאפיות הלחם (המדהימות) בשכונה. אבל נראה לי שהגיע הזמן. בכל זאת, אנחנו בברלין. זה ממש כמו חו"ל פה.

9 תגובות

  1. טוב שחזרת, התגעגעתי. אבל מצד שני מי שגר בבית מזכוכית… גם אני לא עדכנתי את הבלוג שלי כמה חודשים טובים. יש תקופות שבהן פשוט קשה גם לחיות את החיים וגם לכתוב עליהם.

    ולעניין מד מן, ללא ספק הסדרה הטובה ביותר שראיתי אי פעם. מומלץ בחום לקרוא את המאמר הזה שמסכם את שלוש העונות הראשונות.
    http://www.huffingtonpost.com/william-bradley/mad-men-three-seasons-on_b_366350.html

    1. יקירתי,
      איזה כיף שהתגעגעת :)
      "יש תקופות שבהן פשוט קשה גם לחיות את החיים וגם לכתוב עליהם" – אהבתי.
      תודה על המאמר. עכשיו אני גם נזכרת שכתבת פעם פוסט על הסטיילינג של מד מן, נכון? אז עוד לא צפיתי בסדרה… אשמח לחזור אליו עכשיו.

  2. אשפית המילים שלי!
    הבית הוא היכן שהלב נמצא, וכשהגוף מטייל, הלב בא יחד איתו.
    ולך יש לב מספיק גדול להכיל את הכל, אז בכלל.
    ברור שרוצים לשמוע על מאפיות הלחם וכל שאר הדברים הקטנים והמדהימים שבטעות קראת להם טיפשים.
    נשיקות,
    שרון

  3. כמו תמיד כיף. פשוט כיף לקרוא.
    ורק מחזק את הגעגועים החזקים גם ככה.

    והכי כי כיף, זה שסוף סוף תסכימו לצאת לדייט איתנו בערב מיד פעם…
    :)

    וכן, ננסה שוב לראות את הסדרה הזו אחרי כאלה מחמאות.

  4. אהלן טל,
    תמיד שמח לשמוע ממך ולהנות מפרי עטך ויכולת הכתיבה המשובחת שלך!
    אשמח שנהיה בקשר.. יש לי איזה רעיון שאת יכולה להיות בו ציר מאד מרכזי.
    אצור קשר אחרי ראש השנה..
    מקווה שאת מקבלת ד,שים ממני דרך אמא שלך המיוחדת במינה.
    שנה טובה וברוכה לך ולמשפחתך.
    דורון עקיבא

להגיב על חן לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *