קיינה תרבות

התוכנית לסוף השבוע היתה לבדוק מה זה בדיוק קרנבל התרבויות (Karneval der Kulturen), המתקיים בברלין בכל שנה במאי או ביוני – בהתאם לתזמון של הפנטקוסט. מה זה פנטקוסט אתם שואלים? ובכן, אני שאלתי קודם.

למרבה ההפתעה, מסתבר שלנוצרים יש עוד כמה חגים חוץ מכריסמס ופסחא. אך סיימנו לחגוג את חג העלייה (Himmelfahrt בגרמנית) הנחוג ארבעים יום לאחר הפסחא ומציין את עלייתו השמיימה של ישו, והנה הגיע הפנטקוסט, שהוא מצידו דווקא נחוג חמישים ימים לאחר הפסחא, ומציין את ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישו (הכל קרה מהר מאוד). מקורות יודעי דבר בויקיפדיה טוענים כי הפנטקוסט מסיים את עונת הפסחא ומתקשר לחג השבועות ביהדות (ואם אתם לא מאמינים – תבדקו לבד).

אין לי מושג אם ההחלטה לחגוג את קרנבל התרבויות, המציין זו השנה ה-15 את רב-תרבותיותה של ברלין, קשורה גם מבחינה תוכנית לפנטקוסט, אך אני מנחשת בזהירות (וללא גרם טרוניה או שיפוטיות!) שהקשר הוא בעיקר לכך שזהו סוף שבוע ארוך המאפשר להשתכר יותר ימים ברציפות (ואם מישהו יודע על קשר רוחני עמוק יותר – אשמח להשכיל). תוסיפו לכך את העובדה שאל ירידת רוח הקודש אמורות להתלוות, בעזרת השם, גם כמה קרני שמש, והרי לכם מתכון בטוח לקרנבל גרמני.

או ליתר דיוק ברלינאי. שכן ברלין לגרמניה כמו ניו יורק לארה"ב או תל אביב לישראל – יש שיאמרו בועה, אחרים יעדיפו אי של שפיות. והיא מקדישה ארבעה ימים בשנה לחגוג את מה שמייחד אותה משאר גרמניה: הפתיחות, הקוסמופוליטיות, הליברליות, התשוקה. או בשתי מילים: מולטי קולטי.

כמובן שהחגיגות כוללות גם את מה שאינו מייחד אותה משאר גרמניה: נקניקיות ובירה. הרבה נקניקיות ובירה. אבל לא רק.

הקרנבל מתקיים באופן לא מפתיע בקרויצברג המולטי-קולטית, שהיא כידוע שכונתנו (אם כי קצת מצחיק לקרוא שכונה למקום שגרים בו כ-160 אלף איש). אחד מתוך ארבעת ימי הקרנבל מוקדש לילדים. זה היה אתמול. קפצתי לאירוע המרכזי בפארק גורליצר כדי לבדוק אם יש טעם לקחת את הילדים. למרבה הצער לא היה טעם, משום שגם כאן איכשהו "חגיגה לילדים" הפכה שם קוד להרבה דוכנים עם דברים שאינכם רוצים לרכוש לילדיכם בתוספת הרבה מאוד רעש.

היום, לעומת זאת, הגיע ההיילייט של הקרנבל – תהלוכה של תשע שעות שעל פי פרסומים זרים מרקדים בה כ-5000 איש מ-70 מדינות. רציתי לראות ממנה משהו, אבל לא היתה לי תוכנית פעולה מוגדרת. כשפתחנו את החלונות בבוקר, התברר שממילא אין צורך באחת.


מבט מהחלון שמאלה (בוקר)


מבט מהחלון למטה: מרדדת פיתות לטאבון - טייק 1


תמיד קינאתי באנשים שצופים באירועים המוניים ורועשים מחלון הבית – מזווית מושלמת ובלי להתחכך בהמון. ובכן, היום זה סוף סוף קרה גם לי. לא היה צורך ללכת לקרנבל – כי הקרנבל בא אלינו (מי אמר רוח הקודש ולא קיבל?)


קרנבל תרבויות ברלין

מבט מהחלון שמאלה (אחר הצהריים)


מרדדת הפיתות - טייק 2 (קיבלה תגבורת)


התהלוכה בשיאה



מרדדת הפיתות - טייק 3 (זום אין - ירדתי לעם)



כמובן שהיתרון של להתחכך בהמון זה שאתה גם יכול להחליט מתי אתה הולך, בניגוד לכרטיסי השורה הראשונה שלנו – שבהם ההופעה עדיין לא הסתיימה גם בעת כתיבת שורות אלה (אם כי כאשר החלונות הכפולים בסלון סגורים, הדלת של הסלון סגורה והדלת של המטבח סגורה – הרעש כאן כרגע אינו מחריש אוזניים, בעיקר למי ששומע רק באוזן אחת).


מבט מהחלון ימינה - המסיבה נמשכת (עברנו למוזיקה אלקטרונית)


מרדדת הפיתות - טייק אחרון ופרידה (תרבותית).


FacebookTwitterGoogle+PinterestLinkedInEvernoteInstapaperEmailשתפו

10 תגובות על “קיינה תרבות”

  1. מאת דניאל:

    שני פוסטים ביום? מברוק!

    • מאת ברלינרית:

      לא באותו יום, באותו סופשבוע (אחד בשישי ואחד בראשון). אבל כן, זה בהחלט שיפור בתפוקה :)

  2. מאת daniel:

    אני נהנה לקרוא את הפוסטים שאת כותבת
    את מוכשרת
    ותודה שאת זה את
    דניאל

  3. מאת הדוד חני:

    התמונה שתפסה את עיניי יותר מכל היתה של נוער הנרות הנפלא של ברלין. יושבים במעגל, על הכביש בוכים ונזכרים נזכרים ובוכים. אודה, לרגע אחזה בי פלצות שאנגלה מרקל נרצחה חלילה וחס, אבל אז, או אז נשמתי לרווחה, לקנצלרית שלום. רק מנהג הגויים הוא מסתבר לשבת על הכביש כאילו יום כפור הוא, ועוד בברלין, כאילו לא עברו שישים שנה מאז צעדו שם ה'וואפן אס.אס' על חולצותיהם החומות. אני עוד יכול לשמוע באזניי את נקישת עקבי מגפיהם בעוברם ברחוב. ממש איפה שיושבת לה היום בנחת מרדדת הפיתות המוסלמית שתבדל"א.

  4. מאת הדוד חני:

    תיקון קטן:
    עברו שבעים שנה ולא שישים מאז צעדו חיילי הס.ס. ולא ה'וואפן ס.ס.' כמובן, שמיעטו לצעוד וודאי לא בחולצות חומות של הוורמאכט כי אם בחולצות שחורות.
    ותודה לקורא א. רלטיה, על התיקון ועל ההבדיקה והאישור שמרדדת הפיתות אכן מוסלמית.

  5. מאת מיכל:

    איזה מגניבים אתם גרים במרכז הענינים, מזל שעוד לא עברתם דירה

  6. מאת ליאת:

    איך פיספסתי את מרדדת הפיתות…
    עמדנו לשעה קלה בדיוק בצד השני, ניצלנו את היתרון היחסי והלכנו הביתה בהרגשה שסימנו V על האירוע לשנים הבאות.

  7. מאת ענת:

    https://www.facebook.com/media/set/? set=a.222159701142362.64124.100000450006583&type=3&l=5c21248c36

RSS לתגובות לפוסט זה

הוספת תגובה