מחשבות מסתעפות

אחת המילים האהובות עלי בגרמנית היא המילה "oder". המשמעות המילונית הפשוטה שלה היא "או". "Links oder Rechts" זה "שמאל או ימין". אבל אני אוהבת אותה כשהיא ניצבת בסוף המשפט, ולאחריה סימן שאלה (ושלוש נקודות נסתרות). או אז היא הופכת לעולם ומלואו, מעין גרסה נגישה ונייטרלית של "הלא כן?" המלאכותי משהו ו"לא ככה?" הנמוך והפשטני מדי.

"?oder" בסוף משפט משמעותו שאמרתי משהו, אבל אני פתוחה גם לאפשרויות אחרות, מודה בטעותי עוד לפני שנתפסתי בה. ה"?oder" הופכת את המשפט שלפניה להצהרת כוונות בלבד, נקודת פתיחה לדיון. היא מביאה איתה את מה שלא נאמר, לא פחות ממה שנאמר. במובנים מסוימים היא משקפת עבורי את התמצית הברלינאית – עיר שלמדה להסתייג מסימני קריאה ומעדיפה את האמירות שלה עם "?oder" בסופן.

"?oder" גם מסבירת פנים לזרים, מכיוון שהיא מאפשרת לגשש בעדינות, לשאול בלי לנסח עד הסוף את השאלה, לומר משהו במילים פשוטות ולהבהיר לאחריהן שבעצם את מבקשת מידע נוסף, הבהרה.

חשבתי עליה השבוע בהקשר של המושג Divergent thinking, חשיבה מסתעפת בעברית, שנתקלתי בו בהרצאה של סר קן רובינסון (Sir Ken Robinson), איש מרתק שמנסה לשכנע את העולם לא להסתפק ברפורמות במערכות החינוך, אלא ללכת על מהפכה של ממש. רובינסון מסביר שהתפיסות החינוכיות המושלות בכיפה נוצרו כמענה לצרכי המהפכה התעשייתית, ואינן רלבנטיות עוד כיום. הוא מציג את החשיבה המסתעפת כדוגמא לכישור הכרחי בעידן הנוכחי. חשיבה מסתעפת אינה זהה ליצירתיות. הוא מגדיר יצירתיות כ"תהליך העלאת רעיונות מקוריים בעלי ערך", וחשיבה מסתעפת כיכולת נדרשת על מנת להיות יצירתיים. זוהי היכולת לחשוב לא רק באופן לינארי, אלא לפרש שאלה אחת בדרכים רבות – וכתוצאה מכך למצוא לה הרבה תשובות אפשריות.

ישנם מבחנים שבודקים את יכולת החשיבה המסתעפת של בני אדם. שאלה טיפוסית במבחן כזה עשויה למשל לבקש מהנבחן למנות את כל השימושים שהוא יכול לדמיין למהדק נייר. רוב האנשים יוכלו למצוא בין עשרה לחמישים שימושים, אנשים שטובים בזה יגיעו לאיזור מאתיים.

רובינסון מצטט מחקר פוקח עיניים מהספר Breakpoint and Beyond, שבמסגרתו ערכו מבחן שמדד את יכולת החשיבה המסתעפת של 1500 איש. מעל תוצאה מסוימת במבחן, משמעותה שהנבחן גאון בחשיבה מסתעפת. כמה מהם לדעתכם יצאו גאונים בחשיבה מסתעפת, הוא שואל את הקהל. אה, ואתם צריכים לדעת עוד דבר אחד, הוא מוסיף: כל הנבחנים היו בגילאי שלוש עד חמש.

אחרי כמה ניחושים מהקהל הוא חושף את התוצאה: 98%!

המחקר היה מחקר ארוך טווח, ולאחר חמש שנים חזרו לבדוק שוב את אותם ילדים (שהיו עכשיו בגילאי שמונה עד עשר). איזה אחוז מהם אובחנו הפעם כגאונים בחשיבה מסתעפת? רק 32%. כשבחנו אותם שוב כעבור חמש שנים נוספות (בגילאי 15-13), שיעור המצטיינים ירד ל-10%. כקבוצת ביקורת נבחנו גם 2000 אנשים בני 25 במבחן של חשיבה מסתעפת, ושם כבר צנח השיעור ל-2% בלבד.

רובינסון אומר, ובצדק רב, שהנתונים האלה מספרים סיפור מעניין. משום שהייתם יכולים לדמיין ההיפך, לא? שאתה מתחיל מלהיות לא כל כך טוב בחשיבה מסתעפת, אבל משתפר ככל שאתה גדל ומתבגר. תוצאות המחקר מלמדות אותנו שני דברים: הראשון הוא שלכולנו יש את היכולת הזאת מלידה. והשני, שהיא הולכת ומתקלקלת ככל שאנחנו מתבגרים.

מה קרה לילדים מהמחקר בעשר השנים הללו?, שואל רובינסון. הרבה מאוד. אבל אחד הדברים החשובים שקרו להם הוא שבזמן הזה הם השכילו/התחנכו/למדו (became educated). הם העבירו עשר שנים בבית הספר, שם לימדו אותם שיש תשובה אחת, היא כתובה מאחורי הדף – ואסור להסתכל! ואסור גם להעתיק – כי זה נקרא לרמות. אמנם מחוץ לבית הספר קוראים לזה שיתוף פעולה, אבל… רובינסון אומר שזה לא קורה בגלל שהמורים רוצים שזה יקרה, אלא משום שזה בקוד הגנטי של מערכת החינוך וכדי לשנות את זה צריך לחשוב לגמרי אחרת. איך אחרת? אם אתם רוצים לשמוע מה הוא מציע – תצפו בסרטונים :)



בהסתעפות נוספת, מסתבר שגוגל כבר משדך ביני לבין חיפושים מסוימים על ברלין, כנראה בעיקר בהקשרים של מעבר, וכך קורה שמדי פעם מגיעות אלי פניות מישראלים שרוצים לחיות בברלין ומתייעצים על הא ועל דא. אני שמחה לעזור, בין השאר כי אנחנו לא היינו מצליחים לעשות את זה בלי העזרה הרבה והנדיבה שקיבלנו מכל כך הרבה אנשים (וגם כי זה תמיד מלווה במחמאות על הבלוג המעניין שלי :)). השבוע הגיעה עוד פנייה כזאת מ-ס' החביבה. המהגרים הפוטנציאליים מתחלקים לשתי קבוצות: הורים ולא-הורים. כמעט בלי יוצא מן הכלל, הדאגה המרכזית של ההורים מביניהם היא מה יהיה עם הילדים, ובעיקר איך הם יסתדרו בגן/בית ספר שמדברים בו גרמנית. זו גם היתה הדאגה המרכזית שלי. אפילו שאמא שלי, שהיתה מורה כמה עשרות שנים, אמרה לי שהיא תמיד היתה מייעצת להורים עולים חדשים לדאוג לעצמם, כי הילדים שלהם יסתדרו הרבה יותר מהר מהם, דאגתי. נועם הרי נכנס לכיתה א' בבית ספר ציבורי גרמני לחלוטין בלי לדעת מילה בגרמנית, ושחר בקושי התחיל לדבר עברית, וכבר זרקנו אותו למקום שבו הוא לא מבין מילה ולא מבינים אותו.

אבל כמו שכתבתי ל-ס' השבוע, הילדים הם באמת הדאגה האחרונה של מהגרים. נועם כבר מזמן מתקן את הגרמנית שלי, ושחר שר שירים שלא שמעתי בחיים. אם לחזור לסר רובינסון, אני באמת מאמינה שאנחנו נותנים להם מתנה אדירה. מה יותר מפתח את היצירתיות והחשיבה המסתעפת משפה חדשה, תרבות חדשה, אינספור שאלות ותשובות.

ואם אתם לא מתכננים הגירה בקרוב, תעשו לעצמכם לפחות טובה אחת קטנה: בפעם הבאה שהילד בא עם "חרב לייזר של דארט ווידר", אל תגידו לו "חמוד שלי, זה פותחן קופסאות, בוא אני אראה לך איך זה עובד". פשוט תהנהנו בהתפעלות. oder?




FacebookTwitterGoogle+PinterestLinkedInEvernoteInstapaperEmailשתפו

20 תגובות בנושא “מחשבות מסתעפות”

  1. מסכימה עם כל מילה. רוצה להגר קצת אבל לא לרמת החייל. בית הספר הדמוקרטי נראה פתאום מיושן וקונפורמיסטי Oder? 

    1. מיכל יקירתי,
      קודם כל ברכות על נוכחות האונליין המוגברת שלך. שמת לב שהגבת ראשונה? :)

      האם הדמוקרטי לא מנסה לעשות בדיוק את זה? השאלה אם הוא מצליח…

  2. איזה פוסט מקסים!
    מעתה כל פעם שיאמרו לי שקו המחשבה שלי מוזר/משוגע, אענה: הוא לא מוזר/משוגע, הוא רק מסועף.. :-)
    שר/ת חינוך עם ביצים ומעוף, מי ימצא?

      1. גם ביסודי וגם בתיכון למדתי בבתי ספר שהתבנות (מהמילה תבנית) היה נר לרגליהם. שום יצירתיות משום סוג שהוא.. אז כנראה שקו המחשבה שלי נותר מוזר/משוגע למרות בית הספר… או אולי בגלל.. :-)

        ולגבי התגובה למטה על "עליונות" השפה כביכול – אני בכלל לא הבנתי זאת כך, אלא כעוד דוגמה שבשפות שונות יש ביטויים שכה מיטיבים לבטא מצב/הלך רוח, ובשפות אחרות לא נמצא למילים אלו תרגום ראוי ומדויק.
        ולא… "מה, לא ככה?" אינו בבחינת תרגום ראוי לoder…. ;-)

    1. האין זאת והלא כן נראים לי לא רחוקים זה מזה, ובכל מקרה היא הנותנת: כלומר, מתי בפעם האחרונה שמעת מישהו אומר "האין זאת?"
      האמת שגם לא תכננתי שזה יהיה הפוקוס המרכזי של הפוסט (ואולי הלקח הוא שמחשבה מסתעפת אין פירושה ויתור על עריכה דקדקנית :) ). כלומר, לא התכוונתי להצביע על עליונות כלשהי של השפה הגרמנית על העברית במקרה הזה, אלא על הלך רוח שבא עם שימוש במילה מסוימת, ובעיקר באמת בהקשר של מחשבותיי על נושאים שקשורים בחינוך.
      בכל מקרה תודה על ההבהרה, והנאמנות לבלוג :)

      1. צודקת.
        אני מניח שהפעם האחרונה שלי להיתקל ב"האין זאת?" היתה כנראה באיזה שהוא ספר שירה עלום או סרט היסטורי נשכח, ועם זאת ה-ODER הגרמני משום מה עדיין מצלצל לי יותר כמו ה- isn't it? האמריקאי.
        הלא כן?
        ולגבי כל השאר, מיי פלז'ר.
        לחלוטין, עם תודה ואיחולים.

  3. אני גולשת ותיקה הן בגיל והן בותק, ומזמן לא נהניתי כפי שנהנית אצלך בבלוג.
    את ילדי לא הצלחתי "להציל" משיטות משרד החינוך, אף כי בזכות השונות בבית הגיעו להישגים לא מבוטלים ולא רק באיסוף תעודות…
    אבל לגבי נכדי אני מקווה שנמצא אלטרנטיבה עם פרדיגמה אחרת

    1. לכבוד הוא לי, נעמי, ותודה על המילים החמות :)

      אני מכירה לא מעט אנשים שעברו במערכת החינוך הרגילה והפכו למבוגרים מעניינים ויצירתיים. ברור שלבית ישנה השפעה מאוד חשובה. ויחד עם זאת, אני מתבוננת בעצמי, ושואלת מה באמת קיבלתי מהשנים הללו. ועד כמה הן הסיבה לאחת התופעות הנפוצות בדור שלי: אנשים מוכשרים שלא יודעים מה הם רוצים בדיוק לעשות עם הכשרונות שלהם.

          1. א.שמחה שאת מכירה אותי ובכל זאת יכולה לכתוב מה שאת רוצה נוכח פני האומה:)
            ב.שאשב בחושך בפינה עד ש?????
            גאה בך ואוהבת.

  4. את טובה. המון חומר למחשבה. ההרהורים לגבי מערכת החינוך מלוות אותי יומיום מאז שתומר (כיתה ג) נכנס אליה. מצד שני גם לא כזה פשוט ללכת על האלטרנטיבות….
    ד"ש חמה מאלון. נהינת מהכתיבה שלך

    1. גולי! אני לא מאמינה שאת קוראת את הבלוג שלי! ועוד נהנית! עד כמה שאני חיה את האינטרנט ואת העובדה שהעולם נהיה קטנטן, הפתעות כאלה עדיין מהממות ומרגשות אותי :)
      כן, ללכת על האלטרנטיבי/להתרחק מהמיינסטרים זה אף פעם לא לגמרי פשוט – בשום תחום אני מניחה. אבל ברוב המקרים שווה להתאמץ :)
      וד"ש חמה בחזרה לאלון!

  5. אחת המילים האהובות עלי גם כן ..
    יש עוד כמה:
    achso – שזה בערך כמו – וואללה? :)
    multikulti – בערך תיאור מדויק של ברלין

  6. יפה ומעורר מחשבה. מעניין אותי אם האינטרנט מאפשר לנו לפתח יותר את החשיבה המסתעפת, או שאנחנו דווקא מתמכרות לצורך למצוא הסבר אחד, בגלל שפע המידע האדיר (כלומר, הצורך בסיווג נעשה דחוף יותר).

  7. כתבתי לך משהו דומה בפרטי, אבל חייבת "קבל עם ועדה", מגיע לך!
    פוסט שלעניות דעתי כתוב בצורה מושלמת, ומעיד על היותך שורדנית ורגישה, שהרי אם לא כן, לא היית מפרשת בצורה כזאת את מילת השאלה הייחודית הזאת.
    הלא כן?…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *