אף אחד עוד לא מת מקצת יידישקייט (שיט, בעצם כן)

כבר כתבתי כאן כמה אני אוהבת את לחמי הבריאות הגרמניים, אבל מה לעשות שלפעמים לחם הוא לא רק לחם. ככל שהגרמנית בפיהם של ילדיי משתבחת, כך מתגבר הצורך הבלתי נשלט שלי לשמור על רכיבים מישראליותם. זה מתחיל מהחוק הבל יעבור שבבית מדברים רק עברית (שחר: "אבא, תצייר לי פוליציסט". אני: "אתה מתכוון שאתה רוצה שאבא יצייר לך שוטר?") וגולש לאחרונה לכיוון המטבח (האם נגיע למצב שאדרדר עד כדי לקחת אותם להפעלות לילדים בעברית הצצות כאן לאחרונה? ימים יגידו).

חלות ברלין

זה טעים כמו שזה נראה

חומוס היה הסנונית הראשונה. בשכונה שלנו אמנם יש בלי סוף פלאפליות שמגישות גם "חומוס", אבל מסתבר שערבים גרמנים מאבדים את זה לגמרי. אז התחלתי מהמתכון הזה ואחר כך שכללתי אותו, וכל כך הייתי נחושה שייצא כמו שצריך, שאף קילפתי כל גרגר וגרגר בנפרד. פיתות טאבון (אלה שבארץ קוראים להן משום מה עיראקיות) מעולות דווקא אפשר להשיג כאן בקלות.

אבל לא עצרתי שם. אחד המנהגים החביבים עלי בגנים של הילדים בארץ היה הדבקות (שלא לומר דביקות) שבה הכינו חלות בכל יום שישי. אם שפר עלינו גורלנו והיה תורו של פעוטנו להיות נסיך של שבת, קיבלנו חלה בגודל סביר. אם היה כאחד העם, נאלצנו להתחנן לביס מהשבלול או הצמונת (וזכורה לי אף עסקה משתלמת לכל הצדדים של קרטיב תמורת חלה). בקרב ההורים התפתחה תיאוריה שאיכות החלות מעידה על מצבן הנפשי של הגננות באותו השבוע, ובמקביל הדחקנו כולנו את כמויות הנזלת שבוודאי גלשו להן לבצק. כך או כך, החלה של הגן תמיד היתה מתוקה וטעימה, וכשהחלטתי שזהו הפרק הבא בפינתנו "זכור מנין באת ולאן תשוב" מיהרתי לחפש את המתכון שגלית, הגננת כותבת האימיילים הארוכים בהיסטוריה, שלחה פעם.

וכך היא כתבה: (התוספות שלי באדום)

חלת יום שישי – כמות ל-30 ילדים (עשיתי חצי והספיק לחלה הענקית שבתמונה ולשבלולים והצמות שבתמונה למטה)

קילו קמח מלא, קילו קמח לבן (השתמשתי בקילו קמח כוסמין אורגני לא מלא, כאן קוראים לו 1050)
שתי שקיות/קוביות שמרים (השתמשתי בשקית שמרים יבשים אורגנים, כאמור על קילו קמח בלבד)
כף קינמון
כף שטוחה אבקת זנגוויל
חצי כפית ציפורן
כוס וחצי סוכר חם
(אם מתבססים על קילו קמח במקום שניים לא לשכוח לשים חצי מהכמויות של כל מה שמופיע כאן. לגבי הסוכר – בפעם הראשונה שמתי שלושת רבעי כוס, שזה חצי מהמתכון המקורי, ויצא מתוק מדי לטעמי. בפעם השנייה הסתפקתי בקצת יותר מחצי כוס).

בקערה גדולה מערבבים יחד עם היד (כאן חשוב לציין שבפעם הראשונה אכן ערבבתי את השמרים היבשים יחד עם שאר החומרים היבשים, והבצק לא תפח מספיק. בפעם השנייה פעלתי קודם לפי ההוראות על השמרים, כלומר ערבבתי אותם עם כוס מים חמימים וכפית סוכר והמתנתי רבע שעה, ורק אז הוספתי לשאר הרכיבים היבשים, ואז הבצק תפח נהדר. המסקנה שלי: לפעול לפי ההוראות על השמרים שלכם).

מוסיפים רק אז 3/4 כוס שמן זית וכף וחצי מלח (שוב, לזכור לשים חצי אם השתמשתם רק בקילו קמח).

מערבבים.

אז שופכים מעט מים מקנקן, ולשים (המים צריכים להיות חמימים – לא חמים מדי ולא קרים מדי).

מרגישים…

ומוסיפים עוד מים, לשים, מרגישים, וכך עד שהבצק מרגיש מוכן.

מה זתומרת? לא נדבק לידיים, לא מתפורר, אחיד, ללא סדקים.

מניסיון שימו לידכם עוד קמח לשלב זה במשחקי הקמח-מים.

ופה מגיע העוקץ: כל הקסם הוא בלישה… הרבה לישה, לישה טובה, 20 דקות עבודה לפחות (זה החלק שהילדים הכי אוהבים, והאמת שאם נכנסים לזה זה ממש מדיטטיבי).

מחזירים הבצק לקערה, מכסים במגבת מכל כיוון – זה חשוב (אופס, רק עכשיו באמת הבנתי את ההוראה הזאת. אני שמתי מגבת לחה רק מלמעלה וקימחתי את תחתית הקערה וגם היה בסדר. אבל בפעם הבאה ננסה לכסות מכל הכיוונים).

בימות הקור אנו מעמידים את הקערה מעל סיר עם מים חמים – לא רותחים (וכאן בברלין גם שמנו את הקערה עם הסיר והמים החמים ליד החימום) שהתפיחה תואץ מעט כי הקור מאט אותה.

אחרי 50 רגע עד שעה, מסירים המגבת, לשים מעט שוב והבצק מוכן. איננו חסידי תפיחה שנייה מפאת חוסר זמן, אך אם תפיחה שנייה אז נלוש יותר ונחזיר תחת מגבת לעוד חצי שעה (בפעם הראשונה לא התפחנו פעם נוספת, בפעם השנייה כן. שווה את הזמן).

כעת אתם יכולים ליצור חלות באין סוף צורות (לצמה של מקצוענים – ראו בהמשך).

למשוח במעט ביצה מעל, סומסום – ולתנור שחומם מראש על 180 מעלות.

קל לשכוח מהן והן לעתים מוכנות כבר אחרי 20 דקות. לפעמים יותר.

שבת שלום (סוף ציטוט).

חלות ברלין

התוצרת של הילדים

אם רוצים שחלה תיראה מקצוענית צריך לקלוע את הצמה מארבעה חלקים. השקעתי בתחקיר ביוטיוב, והפלא ופלא, הסרטונים בעברית היו ממש גרועים. רק כשעברתי לחפש באנגלית מצאתי וידאו גאוני. לדעתי בלי שום קשר לחלות שני הסרטונים הם שיעור מאלף בהוראה, ולכן יש כאן גם את הגרוע.


קליעת חלה מארבעה חלקים – גישת ההוראה הישראלית:



קליעת חלה מארבעה חלקים – הגישה המנצחת:



אגב, אפשר להשיג חלות בגרמניה. קוראים להן כאן Zopf והן כל כך דומות לחלות עד שמתעורר החשד שגם את זה לא ממש המצאנו (ע"ע חומוס ופלאפל). אבל כמו שכתבתי, הלחם הוא רק התירוץ (ריחני וטעים, יש לומר). אין טעם להיכנס לאפיית חלות אם אתם בקטע של לתקתק את זה. גם אני אוהבת לתקתק עניינים במטבח, אבל לאפיית החלות אני מתייחסת יותר כאל בילוי עם הילדים ונותנת לזה את הזמן שצריך (גם אם המשמעות היא שהשבוע הכנו אותן ביום ראשון, מתבוללים שכמונו).

ואם כבר בבצקים וישראליות עסקינן, עוד משהו קטן. נועם הצהיר כבר כמה פעמים שהוא מתגעגע לג'חנון. שקלתי להיכנס גם לפרויקט הזה, אבל השילוב של כמויות העבודה המטורפות עם העובדה שמדובר בפצצת שומן טרנס גרמה לי לרדת מזה בסוף. והנה, בניוזלטר האחרון של ישראלים בברלין, הופיעה המודעה הבאה:



ייבדק בקרוב. בתיאבון :)


FacebookTwitterGoogle+PinterestLinkedInEvernoteInstapaperEmailשתפו

19 תגובות על “אף אחד עוד לא מת מקצת יידישקייט (שיט, בעצם כן)”

  1. מאת דניאל:

    הוידאויים גאוניים אבל לא הייתי מכליל את הגרוע בישראליות…

  2. מאת דניאל:

    ניסוח גרוע שלי.
    "גישת ההוראה הישראלית" – הגרועה. לא בטוח שזה בגלל שהיא ישראלית, היא פשוט גרועה.

    • מאת ברלינרית:

      חיפשתי לא מעט בעברית וכל הסרטונים היו באווירה הזאת (חלק אפילו צילמו ממול! כלומר שהמדריך אומר שמאל או ימין אתה גם צריך להפוך את הצדדים בראש…). אבל אני מסכימה שזה מעט פופוליסטי מצדי :)

  3. מאת מרקו:

    מלכה!

  4. מאת מיטל:

    זה אחד הבלוגים האהובים עליי. גם בגלל הפוסט הזה. והפוסט על האיש עם הנקניקיות (שחשבתי גם שזו העבודה הכי גרועה שיש). וטמפלהוף. ואפילו הריצה (שבדרך כלל לא מתחברת לי לכלום בחיים).
    אבל אין לי שום תגובה ספציפית.

  5. מאת רותי:

    בתרמילו של כל נודד, שקית שמרים ומתכון לבצק חלות, ישיבו תחושה של בית, ברגעים של משבר וגעגוע וגם באלה, שמתאפשר מרחב של פנאי להביא את שלך אל המקום האחר. אז מתחילה להתקיים מערכת יחסים שלווה ונינוחה בין השונה למוכר, בין אחרות לשגרה, בין בית לנכר. אולי באמת זו לא המצאה שלנו, בכל אופן, ריח של חלות הנאפות בתנור (בקליעה של 4, כמובן), הוא עונג שישי אמיתי ואחד ממנהגי המסורת, שאנחנו מאמצים אלינו בחום. לאכול אותן, זה כבר סיפור אחר (יסורי מצפון וכד').
    נשיקות

  6. מאת דניאל:

    לאכול אותן במיוחד עם ריבה זה ממש מצוין…

  7. מאת בת חן:

    מגניב שהגיע ג'חנון! ואחלה מחירים! יותר זול מפה…
    ראיתי את המודעה של מיטל גם בפייסבוק אז נראה לי שזה רץ כמו אש בכרמל..
    ולענייני החלה – אין כמוך אמא משקיענית!

  8. יכול להיות שראית אצלי בפייסבוק… :)

    מיטל, כבוד!

  9. מאת איתי:

    גם לי היה פעם געגוע כזה והקדשתי יום שישי שלם לאפות חלה. למרות הטירחה אין ספק שהתוצאה שווה ביותר.
    אני השתמשתי במתכון של אייל שני שהיה מצוין כמו כל המתכונים שלו שניסיתי עד היום ובכלל חבל שהמדור הזוגי שלו ושל אישתו כבר לא מופיע יותר.
    http://food.walla.co.il/?w=/919/1016291
    ממליץ בחום, התוצאה מלבבת.

  10. מאת עלמה:

    כל כך עושה חשק. והכתיבה שלך על הורות ועל הגירה מרתקת. גם עבור מי שלא הורים בעצמם, ולא מהגרים בעצמם. חבל שאת לא מעדכת את הבלוג לעיתים יותר קרובות

    • תודה עלמה, כיף לשמוע. תאמיני לי שכל פעם שאני מפרסמת פוסט אני מחליטה שהפעם אני לא אחכה הרבה זמן עד הפוסט הבא, אבל איכשהו זה לא קורה… :)

RSS לתגובות לפוסט זה

הוספת תגובה