מזרח תיכון חדש במרחק בליעה

הערה שיווקית ממדרגה ראשונה: לפניכם פוסט קצר, אינפורמטיבי, נטול תובנות על החיים וככל הנראה לא מעניין במיוחד למי שלא חי בברלין (ואולי גם למי שכן חי בברלין).

בחודשים הראשונים כאן התבאסתי מהטחינה, שמהווה מרכיב משמעותי בתפריט שלנו. קניתי אותה בחנויות ביו מדונדשות והיא היתה כהה, כבדה ולא טעימה. אחר כך עברנו לקרויצברג וגיליתי את הסופרמרקטים הטורקיים הגדולים, אבל שם – כמה מפתיע – רוב הטחינות מגיעות מטורקיה, וטחינה טובה, כך מסתבר, רק ערבים יודעים לעשות.


זיתים טחינה ברלין
(הצנצנת היתה מלאה פעם, לפני כמה ימים)


בהמשך היו אלה הזיתים שתסכלו אותי. אפשר למצוא קלמטה לא רעים במחירים שערורייתיים, אבל הזיתים הרגילים ממש לא משהו. בעיקר מאז שהתחלתי להשקיע בחומוס, חסרו לי זיתים סורים דפוקים קצת חריפים וקצת מרירים, כמו שמגישים בחומוסיות שמכבדות את עצמן.

המקום למצוא את כל אלה, וגם פיתות עגולות "רגילות" (להבדיל מלאפות שנמצאות בכל מקום), הוא כמובן נויקלן, שבה אחד הריכוזים המשמעותיים ביותר של מהגרים ערבים בברלין. במיוחד ידועה בהקשר הזה "שדרת השמש" – Sonnenalle – שעל פי ויקיפדיה (ולא שמעתי על זה עד עתה בשום מקום אחר) אף זכתה בשנים האחרונות לכינויים "רצועת עזה" ו"ביירות הקטנה" (מעניין שהכינויים האלה מופיעים בגרסה האנגלית של הדף בויקי ולא בגרמנית).

אני התבייתתי דווקא על AL MUSTAFA בקרל מרקס שטרסה 36 (Karl-Marx-Straße), קצת מזרחה מפינת רויטר שטרסה (Reuterstraße). שם המתינו לי זיתים סורים שכפי שאולף אמר (אצלנו במשפחה קרדיט זה קרדיט), הם כל כך אותנטיים שאפשר לחוש שאסד שכשך את רגליו במימיהם. ויש בה מקום, יש לומר, בצנצנת: כמעט שני קילו זיתים נטו ב-6.5 יורו בלבד. אפשר לקנות שם גם טחינה לבנונית, ושמן זית פלסטיני, ופיתות טריות טריות, ובעצם זו בכלל קצבייה, אבל אנחנו לא אוכלים בשר בבית (ועל כך בפעם אחרת).


זיתים ברלין
בהצלחה למתקוממים


אבל הטחינה הכי מומלצת, אולי הכי טובה שאכלתי בחיי, מגיעה מירדן ומסתתרת דווקא בקרויצברג 61, ברגמן קיץ, ברחוב Mittenwalderstraße פינת .Gneisenaustr, בחנות מתחת לפני הרחוב, שצריך לרדת אליה כמה מדרגות. לחנות קוראים Banat Orientalische Lebensmittel, והטחינה המדוברת חלומית לחלוטין (וגם הזעתר נפלא, וגם הזיתים הסורים).


טחינה ברלין
טחינה מירדן - הדבר האמיתי


זהו, הזהרתי שיהיה קצר ואינפורמטיבי. ביי.


FacebookTwitterGoogle+PinterestLinkedInEvernoteInstapaperEmailשתפו

19 תגובות בנושא “מזרח תיכון חדש במרחק בליעה”

    1. נעה, האמת שהסוד הוא הוספת מיץ מחצי תפוז, אבל גם כאן אני חייבת לתת קרדיט לגיסתי הגאונה, מ.שלומות. ולגבי מרקס – הוא לא היה בריאליטי הנכון… :)

  1. זאת הזדמנות להמליץ על המלפוף של העירקי מחוואיג'שטראסה ממש על הפינה של סחוגפלאץ פינת לחוחנברג הם מגישים מלפוף כמו שהיו עושים בזמנו בסביחהוף המיתולוגית של פראו-מפרום המלכה של הממולאים של טביטשטאט

  2. היי,
    אוהבת לקרוא את מה שאת כותבת. חיפשתי המון זמן זעתר ובסוף מצאתי בשוק של מאוור פארק.אחרי שאחזור מביקור מולדת, אלך לבקר לי בחנויות שציינת כדי למצוא טחינה נורמלית.
    אגב, את יודעת אם אטריות קדאיף ניתן למצוא בכל הסופרמקרטים של הטורקים?
    תודה!

    1. יותר טעימה – אני חושבת שכן. אבל בוודאי פחות בריאה. אתה משיג כאן או שמביאים לך מהארץ?

  3. אם באמת יש אצל מוסטפה פיתות אמיתיות וטעימות (ולא כמו הדיקטים שמוכרים בשאר העיר) – הצלת את חיי.

    תענוג לקרוא אותך גם כשאת אינפורמטיבית. תודה!

    1. המממ… כדאי להנמיך ציפיות. אלה פיתות עגולות ודי טעימות, אבל לא רכות כמו בארץ. ותודה :)

  4. בשוק על התעלה, כשהולכים מהפריקים אל המסעדה הכחולה, בצד הקרוב לתעלה, בצד ימין, בערך באמצע, יש אחד שמוכר זיתים במשקל מלבנון (בצד שמאל של הבסטה שלו מאחורי זכוכית).
    טעים מאוד.
    אטריות קדאיף יש בסופרים הטורקיים, למשל באלו שבקוטבוסרדאם (במקרר).
    אפשר באותו השוונג להמליץ גם על הפלפל מג'נין שיש בשוק על התעלה.

    בתאבון… :)

  5. נושא הפיתות הרכות – אכן נושא כאוב. אני משערת שכבר מצאתם את הנחמה ב-milchfladen שיש כמעט בכל מעדנייה טורקית. לפחות בעניין 'הרכות' יש על מה להיתרפק יומ-יומיים:)

    ומכאן (ת"א) – במקום שההשקה הקבועה והעיקשת ללחם לבן ולרעל הזה המכונה – פיתות, גורם לי לגעגועים עזים למאפיה הברלינאית, עם השם המוזר והלא ידידותי 'תולעת קמח'- http://www.mehlwurm.de. לחם הבצל של ימי ד'- כמובן מקמח מלא-ביולוגי-אקולוגי – פיוט.

    כמות האמון שיש לי באיכות תרכובת החומרים של הלחם שמייצרת המאפיה הזו – מתנחמת קלות בזמינות (כאן) של הלחם הקל או כפי שמכנים אותו במאפיית 'לחמים': 'לחם דיאט'.

    די אבסורדי: לך תסביר לגרמני מה זה לחם קל או דיאט:)

  6. כקורא ותיק אני מבקש להעיר ולהאיר בעניין הזיתים והטחינה.
    זית סורי נקרא כך בטעות. מוצאו בלבנון סמוך לעיר צור. הזן נקרא צורי ומכאן לסורי הדרך קצרה.
    בסוריה כמו בישראל גדלים כמה זנים. יש להניח כי הזן הצורי נפוץ בסוריה בגלל הקירבה ובגלל שהינו חסכן במים.ריבוי הזן הצורי ניתן ע"י השרשה של ענפים, במדינה שיש בה חקלאות פרימיטיבית סביר כי ינצלו אפשרות זו לטעת מטע שלם בקלות ובזול. יתכן ובסוריה יקראו לזן "באלדי".
    טחינה- מהווה סוג של תחליב המורכב משמן שומשום ומים. מוצקי השומשום בעלי אחוז גבוה של חלבון
    ומשמשים כחומר מתחלב. תוספת המים והלימון גורמים לתחליב להלבין.
    טחינה לבנה – הטחינה הגולמית שאנו משתמשים עוברת בשלב ראשון קלייה בתנור על מנת לייבש את עודף הלחות בשומשום. יתכן ושלב ראשוני זה גורם למוצר לקבל את הגוון החום. יתכן בדומה לאורז מלא וקמח מלא
    גם בשומשום יש מצב מלא או ממקולף. בכל מקרה, אני בטוח שתופתעי לקרוא כי בטחינה הלבנה מוסיפים
    TITANUM DIOXIDE טיטניום דיוקסיד.הוא צריך להיות מסומן כ TIU 2 . חומר זה משמש כצבע מאכל אשר אינו נחשב כמסוכן לבריאות וכגורם לתופעות לוואי או כמסרטן.סימונו המקובל בעולם E 171 .
    הבנתי כי נושא "מה אנו אוכלים" חשוב לך, לכן אם אינך מעוניינת בחומר שאינו הכרחי שאלי את המוכר. בגרמניה הסתרת אינפורמציה כזו נחשבת לפשע חמור … כזיוף !
    בתאבון ולבריאות

    1. שלום יוחנן, ותודה שאתה קורא ותיק :) (נדמה לי שזו הפעם הראשונה שאתה מגיב?)
      מעניין מאוד השיבוש של הצורי והסורי, תודה על שהארת את עיניי.
      אכן, התרשמת נכון שמאוד חשוב לי מה אנו אוכלים. על הטחינה המדוברת כתוב 100 אחוז שומשום ולא מצוין שום תוסף. אבל שוב תודה על המידע.
      אגב, אתה חי בגרמניה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *