ובינתיים, בקרויצברג, עוד פארק נפתח

זו תקופה שמרגיש בה – עוד יותר מתמיד – הרבה יותר הגיוני לקרוא מאשר לכתוב. אולי משום שגופי במערב (ולבי לא כולו במזרח, אבל חלק ממנו שם, זה בטוח), אני מוצאת עצמי קוראת מעט באובססיביות על קורות המהפכה, שתהיה או שלא, ועל ספיחיה. תרומתי הפאתטית מסתכמת בשיתוף בפייסבוק של הלינקים השווים, זאת אם לא לוקחים בחשבון כמובן את העובדה שבמהלך הקיץ סיפקנו שירותי אירוח ואתנחתא שפויה לנתח לא מאוד פצפון מתומכי המאבק. בקיצור, לא פשוט להמשיך להטריח אתכם בקורותינו בברלין, כאשר האלטרנטיבה היא לצפות בלופ בפנינה האלמותית הזו:



תחושת אי הנוחות גברה כששמתי לב שהפוסטים שלי נוטים לשבח את מה שהולך כאן בברלין, שלא לומר להוציא לכם את העיניים בכמה וכמה מקרים, וקצת לא נעים לעשות את זה כשמיטב בנותינו נלחמות בחזית. אמנם יש כאלה שמנסים לטעון (דווקא ביושבם כאן) שלא הכל טוב יותר בברלין, למשל בפוסט המעניין והיסודי כרגיל הזה של יואב ספיר; או להאיר אזורים בעייתיים וחשוכים, למשל בכתבה הזאת של אילן גורן; אבל בשורה התחתונה אני חוששת שלא יהיה מוגזם לסכם שהרוב יותר טוב כאן. סורי.

אני לא פוסלת את האפשרות שלעתים ברלין נדמית כה נהדרת משום שאני עדיין מתבוננת על הרבה דברים מבחוץ. בניגוד (ואולי דווקא במקביל) לאימרה שלפיה אורח לרגע רואה כל פגע, לאורחים יש גם אפשרות להעריך הרבה מאוד דברים שעבור המקומיים הם לחלוטין מובנים מאליהם.

ביום ראשון הקרוב יתקיימו בחירות בברלין, שמלבד היותה בירת גרמניה היא גם אחת מ-16 המדינות המרכיבות אותה. אין לי זכות הצבעה, ועצם העובדה הזו מספרת חלק מהסיפור (באופן חצי-אירוני ביום הבחירות אני אהיה בעליו החצי-גאה של דוכן בשוק המעולה ההוא). מצד שני, העובדה שקואליציה סוציאל-דמוקרטית מושלת בעיר/מדינה וככל הנראה תמשיך (אולי עם הירוקים במקום עם השמאל הרדיקלי – זו ה"דרמה" האפשרית), בהחלט תורמת לתחושה שלי שאני במקום הנכון (למי שרוצה להבין מי נגד מי בבחירות, בעברית, אפשר לקרוא כאן. הכתיבה לא מאוד מוקפדת, אבל המידע תמציתי ומעניין).

"…אינני כותב את המחשבות העולות בדעתי; אני מעלה מחשבות בדעתי בזמן שאני כותב. אני מעצב את מחשבותיי באמצעות הכתיבה. וכשאני משכתב את הדברים, אני מעמיק את הרהוריי. אבל מובן שקורה לי גם שככל שאני מתאמץ לחבר משפטים זה לזה אינני מגיע לשום מסקנה; ככל שאני משכתב את דבריי אינני מצליח להגיע ליעדי. זה המצב כרגע, למשל. ובזמנים כאלה לא נותר לי אלא להציע כמה תיאוריות; או ליצור פרפרזה על השאלות, בזו אחר זו; או למצוא אנלוגיות מבניות בין שאלות אלה לבין משהו אחר" (הרוקי מורקמי).

…או לעבור למטאפורה (גם אם קצת בגרוש), כמו הפארק החדש שהיינו בו בסוף השבוע שעבר,  ב-Gleisdreieck. לכאורה סיפור פשוט: מתחם גדול בקרויצברג (על גבול שנברג) ששימש בעבר לפריקת ולהעמסת רכבות משא ולמבני תעשיה נותר שומם. מה עושים? עוד שטח ירוק כמובן. אלא שבזמן שבארץ הכנסת אישרה בקריאה טרומית הצעת חוק המאפשרת לשר להגנת הסביבה להעביר את הניהול של אתרים לאומיים לידי תאגיד פרטי, הפרויקט הזה נוצר למען הקהילה ובאמצעותה. האזרחים נקראו לקחת חלק בתכנון המתחם החדש, שכמובן מתכתב עם ההיסטוריה של המקום, ונבנה ברוח אקולוגית, והכל בו יפה ואסתטי, ו… טוב, נרגיע. רק אוסיף עוד שבינתיים נפתח רק החלק המזרחי של הפארק, והעבודות בחלק המערבי צפויות להסתיים בסתיו 2013 (קישור בגרמנית).

ונמשיך מכאן בתמונות:

IMGP4402.JPG
חלק מרחבת הדשא המרכזית
IMGP4306.JPG
רכבת היסטורית עוברת במרכז הפארק (כדי לעלות עליה צריך לבקר במוזיאון הטכני הגובל בפארק)
IMGP4327.JPG
שביל
IMGP4321.JPG
נדנדות שמזמינות גם מבוגרים (פזורות בכל הפארק)
IMGP4325.JPG
ספסל
IMGP4340.JPG
ספסל מקרוב
IMGP4326.JPG
איפה האוהל?
IMGP4335.JPG
שימוש יצירתי בחומרים שנשארו ממתחם הרכבות
IMGP4349.JPG
וגם כאן
IMGP4353.JPG
שפיל פלאץ לתפארת, כפי שיודגם מיד
IMGP4365.JPG
הצבעים
IMGP4364.JPG
החומרים
IMGP4358.JPG
אפילו הצבע של הפחים
IMGP4366.JPG
"מפעל המים" שניתן לראות בכל גינת משחקים בברלין בקיץ. ככה זה כשמשק המים מנצל רק שלושה אחוזים מעתודות המים המתוקים
IMGP4360.JPG
וזה שולחן בגינת משחקים, כן?
IMGP4377.JPG
מי אמר הדום ולא קיבל
IMGP4378.JPG
אבל אפשר גם להביא משענת מהבית
IMGP4386.JPG
קטן אבל גאוני: פתרון ישיבה ליד מתקני הקטנטנים

IMGP4380.JPG
ויש גם פתרון שכיבה

IMGP4379.JPG
שהוא חלק מעוד שפילפלאץ, לילדים גדולים יותר

IMGP4345.JPG
איזור האקשן. תוכנן ליד מסילת הרכבת הפעילה כדי שהרעש לא יפריע
IMGP4374.JPG
אלמנטרי
IMGP4352.JPG
אני משערת שזו חשיבה אקולוגית ולא מחסור בתקציב: בכל הפארק יש "גרפיטי" במקום שילוט
IMGP4382.JPG
תחליף שלט על השביל
IMGP4384.JPG
לבאלאנס הזה התכוונו
IMGP4385.JPG
וגם לזה
IMGP4392.JPG
והדובדבן שבקצפת מבחינת הילדים שלי: שטח בפארק שהוחזר למצב של טבע אמיתי. תוכנן ונבנה בשיתוף תושבי השכונה וילדיהם
IMGP4393.JPG
כי מה בעצם ילדים הכי אוהבים?
IMGP4394.JPG
לטבול בבוץ
IMGP4395.JPG
ובמים
IMGP4396.JPG
ובעוד קצת בוץ
IMGP4397.JPG
ולאסוף אבנים
IMGP4398.JPG
ולתעות בדרך
IMGP4400.JPG
ולהרגיש קצת נייטיב אמריקנס
IMGP4372.JPG
ועל הדרך הנה מישהו שערך הנדל"ן שלו עלה
IMGP4371.JPG
השתלבות במרחב, זה כל הסיפור

 

31 תגובות

    1. אל יאוש!
      המטרה איננה חלילה לעורר קנאה, אלא לתת תקווה לעתיד טוב יותר :)
      נשיקות בחזרה

  1. אינני קורא את המחשבות העולות בדעתי; אני מעלה מחשבות בדעתי בזמן שאני קורא. אני מעצב את מחשבותיי באמצעות הקריאה. וכשאני משחזר את הדברים, אני מעמיק את הרהוריי. אבל מובן שקורה לי גם שככל שאני מתאמץ לחבר עובדות זו לזו אני מביע עוד קנאה; ככל שאני משחזר את דברייך אינני מצליח להרגע. זה המצב כרגע, למשל. ובזמנים כאלה לא נותר לי אלא להמציא כמה תיאוריות; או ליצור פרפרזה על השאלות, בזו אחר זו; או למצוא בעיות מבניות בתוך תרבויות אחרות כדי להסביר לעצמי כמה אני מקנא ואיך להכיל את הקנאה "

  2. בימים שבהם אני לא בדיוק מודע לכל השפע והטוב שיש לי פה, אני רק צריך לקרוא אותך קצת כדי להחזיר דברים ומחשבות לפרופורציה. תודה לך ושבת שלום.

  3. הכתיבה שלך כל כך טובה שממש חובה עלייך לכתוב יותר. ולעניין, רק לפני שבועיים בביקורינו אצלכם אני לא הרגשתי בחוסר בפארקים או שטחים ירוקים אבל הפארק הזה נראה יפה מאוד ונראה מעניין. לענייני הקנאה, אני חושב שמרמה מסוימת אפשר לחיות בכל מקום טוב. אפשר למצוא במה לקנא בכל מקום מכל מקום וזה גם כמובן משתנה בתקופות שונות, של עצמך ושל המקום. ברלין היא לא העיר שאני הכי מקנא בגרים בה אך כפי שהדברים מתפתחים יתכן שיום אחד אגור דווקא בה …

    1. קודם כל תודה, אני אקח לתשומת לבי :)
      שנית, אכן, לא חסרו פארקים או שטחים ירוקים – זה מה שהופך את כל העניין לעוד יותר מפעים בעיניי.
      וזו תהיה כמובן התפתחות מפתיעה ומשמחת בעלילה אם תמצאו עצמכם כאן!

  4. הידד! עוד פארק! איכשהו עברתי ליד האיזור השבוע אבל פספסתי אותו.

    דעתי לגבי ה"רוב יותר טוב כאן" שונה קצת משלך. ברור שאנחנו חיים שונים בברלין (וגם אנשים שונים מן הסתם..), אבל אני רואה – לצד המוני היתרונות של העיר – גם לא מעט חסרונות. תרבות קרה, מרחקים גדולים מדי בין מקום אחד למשנהו וכו'. עניין של השקפה..

    1. הי ניימן ונעים מאוד,
      ברור! ה"טוב" שלי הוא כמובן לא בהכרח ה"טוב" של מישהו אחר. אבל בהקשר שכתבתי עליו הכוונה שלי היתה בעיקר לנושאים שעומדים בלב המחאה בישראל היום: יוקר מחיה, דיור, רווחה, מערכת החינוך, סדר יום אזרחי ועוד… בכל אלה אני מאמינה שלא רק מהזווית הסובייקטיבית שלי דברים יותר נוחים והגיוניים כאן.
      כמובן שגם אני יכולה למנות דברים שיותר טובים בתל אביב (וזה מתקשר גם למה שדניאל כתב). בשלוף: מזג האוויר בחורף, הים, המסעדות, וכמובן המשפחה והחברים שלי…
      זו במובנים מסוימים ה"טרגיות" של מהגרים באשר הם: הרי בודדים מגיעים למקום וחושבים שה-כל יותר טוב בו, או לחלופין משוכנעים שה-כל יותר טוב במולדת. ומכאן שמרגע שעשית את המהלך, תמיד הבחירה איפה לגור תהיה קשה במידה כלשהי.

      1. אני מסכים עם מה שכתבת – אבל אני רוצה להוסיף (ואולי להדגיש) שברלין מפסידה לת"א גם בדברים שלא תלויים גיאוגרפית כמו מזג אוויר או ים. למשל? תרבות קרה, תרבות עבודה נוקשה, חוסר גמישות ביוקרטי שעלול לשגע, קושי ביצירת חברים (יחסית לישראל) וכד'. אלו הדברים שמוציאים אותי מדעתי בברלין, וגורמים לכך שכרגע לא ארצה להישאר בעיר לאחר תום הלימודים.

        1. עכשיו אתה כבר נכנס לאיזור של הדברים שתלוי מאיזה צד מסתכלים עליהם…
          תרבות קרה? אתה מתכוון אולי לזה שבנאדם שפגש אותך הרגע לא ישאל אותך כמה אתה מרוויח בחודש ויעיר לך על איך שאתה מחנך את הילדים שלך?…
          תרבות עבודה נוקשה? אתה מתכוון אולי לכך שלא כל חאפר יכול לקום בבוקר ולהחליט שהוא אינסטלטור/שיפוצניק/בעלת מכון קוסמטיקה? זה יכול באמת לעצבן וזה לא ידידותי לזרים, אבל אני מנחשת שאם נבדוק את שיעורי הרשלנות המקצועית פה ניווכח שהם נמוכים.
          אגב, לפחות ממה שאני התרשמתי אנשים כאן מסיימים לעבוד ואז הם באמת לא עובדים. בלי סמסים מהבוס/ית בערב ובלי שעות נוספות בסופ"ש (בטוח יש יוצאים מהכלל, אבל אני מתכוונת בכללי). גם זה אולי נוקשה, אבל לכיוון הנכון.
          חוסר גמישות ביוקרטי שעלול לשגע? נכון. אבל ברגע שסיימת את כל הסידורים, הכל מתקתק ולא מטרידים אותך יותר.
          קושי ביצירת חברים? זה נכון שרוב חברינו הם זוגות מעורבים שרק אחד מבני הזוג הוא גרמני/ה או לחילופין ישראלים, אבל אני מוצאת שבגילנו המעבר לארץ חדשה דווקא פותח הזדמנויות נפלאות ליצירת חברויות חדשות – הרבה יותר מאשר היו לנו אילו נשארנו בתל אביב.
          "אלו הדברים שמוציאים אותי מדעתי בברלין, וגורמים לכך שכרגע לא ארצה להישאר בעיר לאחר תום הלימודים" – זה כמובן בסדר גמור, ואני בטוחה שזה ישמח את כל אוהביך בארץ הקודש! :)

          1. אה, ופספסתי את מרחקים גדולים מדי בין מקום למקום מהתגובה הראשונה – אתה מתכוון למרחבים העצומים שיש לעיר הזאת, לאופק ההתפתחות וההתרחבות הפנומנליים שלה? גם את זה אני רואה דווקא כיתרון (לעומת המחנק הגוש דני), ואגב, מצליחה להתנהל כאן בעיקר על אופניים – בכל עונות השנה, כך שזה לא באמת כזה סיפור.

          2. אכן – אלו דברים שתלוי מאיזה צד מסתכלים עליהם. אני לא מנסה לשכנע אותך (או אף אחד בעולם) – אבל סתם בשביל להיות ברור, זו הייתה כוונתי:

            א. תרבות קרה – אדם שפגשתי כבר כמה פעמים במשך כמה חודשים עדיין מתנהל איתי ברשמיות כבדה. אותי זה משעמם. אגב – בברלין מעירים לי לא פחות מאשר בישראל, אבל על דברים אחרים.

            ב. החלק הראשון שלך התייחס לתהליך ההכשרה ולא לעניין העבודה עצמה. בקשר לתהליך ההכשרה: הוא מסורבל, ארוך ולא מאפשר לאנשים לתקן את בחירותיהם בחיים (כי זה שנים של הכשרה חדשה). מקצועיות של בעלי מקצוע? כן, וודאי. אבל זה רק צד אחד.

            תרבות עבודה: פקודה של הבוס פה חזקה מפקודה של מפקד בצבא הישראלי. מעט מאד סבלנות של הממונים לשגיאות ולחסרונות שנובעים מהיותינו אנושיים.

            ג. מרחקים גדולים: חברים מפוזרים על פני כל העיר – בדר"כ 30-50 דקות נסיעה ממני. כל פגישה הופכת לפרויקט וצריך לקבוע לו"ז חברתי חודש מראש. גם שינוי מקום בזמן העבודה (פגישה בחלק אחד של העיר למשנהו) לוקחת שעות וגומרת את היום. אלוהים – אפילו המרחקים בתוך השכונה גדולים מאלו בישראל ומעייפים!

            אפילו בין הגרמנים נדמה לי שאני רוכב יותר מהממוצע על האופניים. באמת :] ועם זאת עדיין מפריעים לי המרחקים.

            שוב: לא בא לשכנע אף אחד. סתם להציג זווית אישית שונה..

        2. ניימן. מאוד מעניין לקרוא זוית ראיה אחרת ( שלך ) על החיים בחו״ל. יש לנו חברים רבים בעולם המפוזרים בברלין לונדון בוסטון סינגפור ובנגקוק. מעניין לקרוא את הזוית שלך.
          תודה.
          דניאל

  5. היי ברלינאית
    כייף לקרוא הרהורים וחויות שלך.גם אני גרה בחו"ל ולגמרי מבינה את העובר עליך בימי המחאה בארץ

  6. לא רק שלא מוציאה עיניים, אלא דווקא מאירה עיניים כהרגלך.
    נותנת אנרגיה לדעת שאנחנו פה בחזית המיוזעת נלחמים על דברים שנראים כה טריוויאלים במקומות אחרים, ויודעים שאם יהיו פה המנהלים הנכונים, נוכל לבצע לא פחות טוב, אם לא יותר.
    ומכיוון שכותבת אחרי מגיבים אחרים, חייבת להתייחס אליהם.
    ראשית, מסכימה עם תגובתו הראשונה של דניאל. בבקשה להגביר את קצב הכתיבה ולהעניק לנו יותר.
    שנית, ושוב דניאל מעורב :-), גם אני מעריכה את זוית הראייה של ניימן, ויחד עם זאת, גם בפוסט הזה, מצאתי עצמי מעריכה אותך שוב על שאת בוחרת לקחת מהעיר את כל הטוב שיש לה עבורך. לצד אתגרים שאני משוכנעת שהיותך מהגרת מציבים (וזה היה קורה בכל עיר בעולם לכל אחד), יש בך יכולת הסתגלות שגורמת לי לחייך.
    חיבוק ושבוע טוב,
    ש.

    1. תודה יקירה,
      כאמור אשתדל להשתפר בעניין הקצב :)
      שמחה על כל חיוך שאני גורמת לך
      ונשיבוק בחזרה

  7. כמוני כמו ברלינרית אני חי בברלין ואת ברלין אבל גם חי את מה שקורה בארץ. וכך, באישורה של ברלינרית אני מצרף, למי שעוד לא ראה, את הרמיקס של נוי אלוש על רני רהב.. מצחיק בטירוף ומכניס את העילגות למקצב הנכון…

    http://www.youtube.com/watch?v=V8MV5nzOtS0

    ולברלינרית, הצעה: אם יש לך חיבור כלשהו לנושא, כתבי על התופעה של "הפיראטים" בבחירות האחרונות כאן. אתמול היתה כתבה די קצרה (ושטחית) על הנושא ב"לונדון וקירשנבאום"

להגיב על שרון לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *