ארכיון לחודש דצמבר, 2012

פסיכולוגית בלי ספה

פורסם במקור במגזין שפיץ

כששירה עומר נחתה לפני כשלוש שנים בטיבינגן עם בן זוגה ושלושת ילדיהם, היא חשה לפתע הזדהות עמוקה עם מי שהיו המטופלים שלה בשירות הפסיכולוגי בארץ במשך שנים רבות, ילדים ומבוגרים מקהילת יוצאי אתיופיה. "מצאתי את עצמי מחפשת שעות מוצרים בסופרמרקט בלי להבין מילה על האריזה, מאזינה למורה שנואמת לי דקות ארוכות ואני מהנהנת בלי להבין דבר, מנסה ללא הצלחה לפענח הודעות מבית הספר. הייתי אומרת לעצמי: 'היום הייתי כמו אמא אתיופית'".

בשנה הראשונה עסקה עומר, שהגיעה לגרמניה בעקבות הפוסט דוקטורט של בן זוגה, בהסתגלות המשפחה לחיים בעיר האוניברסיטאית הקטנה. לאחר כשנה, ביקשה לחזור לעבודתה כפסיכולוגית, וחיפשה דרך שתתאים לנסיבות חייה החדשות, במקום שיש בו רק מעט ישראלים. את הפתרון מצאה ברשת: "נחשפתי לעבודה טיפולית של פסיכולוגים דרך האינטרנט. שיטת הטיפול הזו צעירה במונחים פסיכולוגיים, בת פחות מעשרים שנה, אם כי טיפול מרחוק אינו המצאה חדשה – פרויד וויניקוט נהגו למשל להתכתב עם המטופלים שלהם כשלא התאפשר להם להיפגש באופן סדיר", היא מספרת. "מלבד זאת, פרויד הרי השכיב אנשים על הספה ללא אפשרות לקשר עין איתו, כך שטיפול באינטרנט בעצם קרוב יותר לפנטזיה המקורית של איך טיפול נפשי אמור להתקיים".

"טיפול פסיכולוגי דרך האינטרנט" הוא למעשה שם כולל לשתי דרכי טיפול: בראשונה המטופל משוחח עם הפסיכולוג דרך תוכנת וידאו (סקייפ למשל – וכך התקיימה השיחה הראשונה שלי עם עומר), ובשנייה הם מנהלים דיאלוג טיפולי כתוב – בצ'ט או באימיילים (וכך התקיימה השיחה השנייה בינינו). "הטיפול דרך תוכנת וידאו דומה בעקרונותיו לטיפול בקליניקה – מדובר במפגש שבועי בן חמישים דקות", מבהירה עומר, "ההבדל הוא שבקליניקה המטופל יושב בחדר סגור, 'במעבדה' לרגשות. בטיפול באינטרנט הוא צריך לפנות שעה שבועית שבה אפשר לשוחח בפרטיות מלאה, לשמור על עצמו לא לבדוק אימיילים ולהימנע מהסחות דעת אחרות. מטופל שבוחר בדרך הזו צריך יותר משמעת עצמית. מאוד קל לבטל פגישה באינטרנט, מאוד קל להיעלם ולנשור מהטיפול למרות שלא בהכרח זה מתאים ונכון". ומה באשר לתקשורת הלא מילולית? הרי בטיפול גם הגוף מדבר. "נכון, לוקח קצת יותר זמן עד שמזהים את שפת הגוף, המימיקה והניואנסים הלא מילוליים", אומרת עומר, "זה משפיע בעיקר על מי שלא רגיל למדיה, ולאחר התקופה הראשונה אפשר להגיע להכרות עמוקה כמו במפגש פנים אל פנים".

בטיפול הכתוב, מעבר לעובדה שאין צורך להתמודד עם כשלים טכניים שבכל זאת עדיין מתרחשים לעתים בקשר אינטרנטי (השיחה מתנתקת, לא שומעים טוב וכדומה), הכללים שונים: "המטופל מתאר את מה שעובר עליו, מעבד את חוויותיו הרגשיות למילים כתובות, וכך כבר עובר תהליך טיפולי ראשוני", מסבירה עומר. "תגובת המטפל במייל חוזר או בצ'אט מאפשרת למטופל לקבל משוב מקצועי כתוב, שאותו הוא יכול לחזור ולקרוא בכל עת. למעשה, הטיפול הכתוב מתבסס על הגישה הנרטיבית כשבמהלך הטיפול מתפתח סיפור חיים חלופי המפחית תקיעות בקשיים ומאפשר להתמקד בהתמודדות".

בהנחה שהמטופל – או המטופלת כמובן – אכן מקדישים את המרחב והזמן הנחוצים, עומר מאמינה שהטיפול דרך האינטרנט עשוי להיות אפקטיבי ביותר: "בקליניקה המטופל בא בעצם להתארח במשרדו של המטפל, בטריטוריה שלו, וחשוף אליה בראש ובראשונה בחושיו – במראה, בקול, בריח, במגע. הוא יושב על הספה שהמטפל בחר, משתמש בטישו שלו בעת הצורך, חשוף לבחירות אמנותיות שערך המטפל, לטעם שלו בעיצוב. בטיפול דרך האינטרנט המטופל לא נחשף כמעט למאפיינים אלו של המטפל והקשר מתחיל ממקום נקי יותר, מזמין יותר. בנוסף, באינטרנט המטופל פעיל יותר ושותף לשמירה על המסגרת הטיפולית, ואני חושבת שלכן הוא מגויס יותר לטיפול ותהליכים טיפוליים בדרך כלל מהירים יותר".

מבין הקבוצות שטיפול באינטרנט רלבנטי עבורן, אין ספק שמהגרים מהווים קהל יעד רציני. "הגירה היא חוויה בסיסית של ניתוק, אובדן, פרידה מריחות, טעמים, משפחה, חברים, מקום עבודה – ומעבר לארץ אחרת, עם מזג אוויר, תרבות, שפה ואורחות חיים שונים לגמרי", אומרת עומר. "שתי החוויות עלולות להיות קשות מאוד. מכלול שלם של פרידות ושינויים שקורים בבת אחת". לדבריה, הקושי בהגירה תלוי בדיאלוג שאנחנו מנהלים עם תרבות המקור: "יש אנשים שמראש עוברים עם פתיחות מסוימת כלפי השינוי, ויש שמתקשים מאוד כי הם חשים שהם מאבדים חלק מהזהות שלהם. הדבר כמובן מורכב יותר כאשר משפחה עוברת ממדינה אחת לאחרת, כי מדובר בקבוצה של אנשים בגילאים שונים שעוברים את השינוי. ילדים זקוקים אז להכלה רבה, ואילו ההורים עסוקים בהישרדות בשלבים הראשונים של המעבר – למצוא בית, עבודה, להכיר את המוסדות הקיימים – מסופרמרקט ועד למסגרות חינוכיות". בהקשר הספציפי של ישראלים בגרמניה, עומר מציינת כי לעתים הבחירה לעבור דווקא לכאן מציפה בישראלים חוויות משפחתיות שהיו אגורות בנו בתהליך של העברה בין-דורית. "כל אחד לוקח את זה אחרת בהתאם למבנה האישיות שלו, ולהיסטוריה המשפחתית שהופנמה בו", היא מוסיפה.

ואם אכן התעוררו קשיים הקשורים בחוויית ההגירה, האם טיפול בשפת האם בהכרח מומלץ יותר? "אין לכך תשובה פשוטה", משיבה עומר. "מצד אחד יש כאלה המחפשים טיפול בשפת האם כי זה מחזיר אותם למשהו מוכר יותר – בשפה, בסלנג, בפתגמים, בלהיות מובן בכל מילה ובכל ניואנס. מצד שני, בשפה זרה הפער בין המחשבה לדיבור גדל – אנחנו שוקלים מילים ומקדישים יותר זמן לבניית המשפט, גם אם באופן לא מודע. הבנייה הזו של המשפט היא גם חלק מהתהליך הטיפולי, המשפט הוא חלק מהסיפור שאנחנו בונים סביב הבעיה שמטרידה אותנו, והעיבוד הפנימי שאנחנו עושים כדי לבנות את המשפט בשפה זרה כבר עשה בנו משהו. מעבר לכך יש גם פער תרבותי בין המטפל למטופל שנוכח גם הוא בחדר הטיפול. אז התשובה היא שזה תלוי באדם ובהעדפותיו – השפה והמכלול התרבותי שמהם הוא חושב שיפיק יותר מהטיפול, הם אלה שמתאימים יותר עבורו".

עומר חוזרת ומדגישה כי טיפול דרך האינטרנט אינו מחליף טיפול בקליניקה, אלא מרחיב את האפשרויות: "העבודה דרך האינטרנט מאפשרת לאנשים שלא היו פונים לטיפול בעבר לקבל את הטיפול שהם זקוקים לו", היא מסבירה. "אני לא חושבת שטיפול באינטרנט מתאים לכולם, כמו שאני לא חושבת שטיפול בקליניקה הוא הטיפול האולטימטיבי. השונות בין בני אדם היא גדולה ולכן נדרשת גמישות בין סוגי טיפול שונים כדי למצוא את הטיפול המיטבי עבור כל אחד ואחת. הטיפול באינטרנט מתאים למגוון רחב של בעיות פסיכולוגיות: ייעוץ להורים לגבי ילדיהם, טיפול אישי במצבי קושי שונים, טיפול בחרדות, טיפול זוגי/משפחתי. יש הרבה סיבות לכך שאנשים נמנעים מטיפול מסורתי בקליניקה: יש אנשים שאורח חייהם אינו מאפשר ביקור שבועי בקליניקה, למשל כשהעבודה דורשת נסיעות מרובות. לעתים יש קשיים טכניים, הורים רבים למשל פוסלים אפשרות של ללכת יחד לטיפול זוגי או הורי רק עקב הקשיים המינהליים שבדרך. ישנם אנשים החוששים מהאינטימיות בקשר עם המטפל בקליניקה והאפשרות לקבל טיפול מתוך ביתם מקלה על החשש. וצריך להיות כנים ולהוסיף גם את עניין התשלום: טיפול פסיכולוגי הוא דבר יקר. טיפול באינטרנט בדרך כלל זול יותר כי אין עלויות של זמן ונסיעה, וגם למטפל יש עלויות נמוכות יותר כי אין צורך בקליניקה". עם זאת חשוב לעומר להדגיש, כי במצבים פסיכוטיים – מחלות נפש או מצבים נפשיים מסכני חיים – הטיפול באינטרנט אינו המענה המקצועי המתאים.

ומה לגבי המפגש האנושי? אחת הטענות הרווחות כיום היא שקשרים אנושיים דרך האינטרנט אמנם יוצרים אשליה של קירבה ואינטימיות, אך אף שלאנשים יש מאות ואלפי "חברים" והתקשרויות, למעשה הם הולכים ונהיים בודדים ומדוכאים יותר. האם טיפול פסיכולוגי דרך האינטרנט אינו מהווה במובן מסוים המשכה של אותה בעיה/אשליה? עומר מציעה להבחין בין סוגים שונים של תקשורת שאנחנו מנהלים דרך האינטרנט. "נתחיל מרמה פשטנית של תקשורת דרך רשתות חברתיות. הקשרים שלנו שם שטחיים, ואנו מקיימים אותם על מנת לקבל אהבה. אנחנו לא יוצרים קשר עם מישהו, אלא מחפשים חיזוק לעצמי שלנו. במקרים פתולוגיים, כמו בהתמכרות, הסיכון שהשוטטות באינטרנט תהיה ב'התמזגות עם העצמי'. אז אין שום קשר אנושי אותנטי וחשים בדידות ועצב. הסמרטפון, למשל, הוא דוגמא מצוינת למכשיר שהופך לחלק מהעצמי, קוגניטיבית ורגשית. הסמרטפון דומה ל'חיתולי' של ילד בן שנה-שנתיים שזקוק לחפץ מעבר, כלומר אובייקט שמשויכות לו תכונות הרגעה ונחמה. אבל מעבר לכך, האינטרנט מהווה בית לצורות שונות של עזרה ותמיכה פסיכולוגית ברמות שונות – מפורומים לעזרה הדדית, תוכניות ממוחשבות לטיפול בחרדות ועד לטיפול נפשי פרטני. ההבדל העיקרי הוא שלתמיכה הפסיכולוגית ברשת יש מסגרת ברורה, מה שמכונה בשפה המקצועית 'סטינג טיפולי'. יש חוזה התקשרות ברור ויש התכווננות למסגרת מכילה וטיפולית. כך שבעיניי טיפול דרך האינטרנט אינו חלק מהמגמה הכוללת של תקשורת אינטרנטית הפוגעת בקשר האותנטי שיש בין בני אדם".

שירה עומר

שירה עומר

shira.omer@gmail.com

להפיץ את שפיץ (גיליון מס' 3)

אז מסתבר שהקמת מגזין, אפילו קטן יחסית ונטול יומרות לכבוש את העולם (פירסט וי טייק ברלין), היא, איך לומר, מעט תובענית. אמנם בינתיים ברלינרית חיה ונושמת בפייסבוק וגם באינסטגרם (מופיעים גם כאן מימין), אבל פוסטים רציניים יותר לא היו מזמן.

אבל רגע – התנצלויות פולניות אינן מטרת התכנסותנו! אנחנו כאן כדי להציג חגיגית את הגיליון השלישי של שפיץ, שהוא, כזכור, המגזין העברי הראשון בברלין.

כאן (*הבהרה: המילה כאן מלנקקת לפידיאף) תוכלו לצפות במגזין השלם (כרגיל: ודאו שהקובץ – שמשקלו כשני מגה – סיים לרדת/להיטען, אחרת "ייעלמו" דפים וישתבשו דברים). השער, "דבר העורכת" ותוכן העניינים מופיעים לנוחותכם גם כאן למטה כתמונות (כלומר, אלה *לא* הקישורים למגזין השלם). אפשר להקליק ולהגדיל.  עדכון: כאן למטה מופיע גם הפידיאף כולו באמצעות issuu.

תזכורת: אלו מביניכם החיים בברלין, יכולים לקבל את המגזין ללא עלות עד הבית. שלחו מייל עם הפרטים ל: SpitzMagazin@gmail.com

למרבה השמחה, התגובות לשני הגיליונות הראשונים היו נלהבות ביותר. אם פספסתם, שפיץ זכה לפרגון גם בעין השביעית ובחדשות ערוץ 2.

המטרה היא כמובן ליידע כמה שיותר אנשים שהמגזין רלבנטי עבורם על עצם קיומו. בהקשר הזה יהיה אחלה אם תוכלו לסייע – למשל דרך העמוד של שפיץ בפייסוש, או באמצעות שיתוף הפוסט הזה עם דוברי עברית שחיים בברלין או סתם אוהבים לבקר בה.

תודה מראש, קריאה מהנה וחורף קל שיהיה!