פורסם במקור במגזין שפיץ

זמן קצר אחרי שאיה נח (38) נחתה בברלין, בנובמבר 2010, נדמה היה לה שעשתה טעות איומה. "הייתי לבד, והיה קר נורא, ולא הבנתי מה הולך. למזלי גרתי בהתחלה בסבלט עם עוד ארבע שותפות, אז היה לי עם מי להחליף מילה, אבל זו היתה דירה בבניין שהיה פעם מפעל, וקפאנו כל החורף". קצת פחות משלוש שנים אחרי, בבית קפה נחמד ביום קיץ נהדר בקרויצברג, הדברים נראים אחרת לגמרי. איה נשמעת כמי שמצאה את מקומה, ככל הנראה גם בזכות "המקום", מרחב לתרבות יהודית חילונית בברלין שהקימה לאחרונה עם עוד שתי שותפות.

היא נולדה בתל אביב וגדלה ברעננה, בבית "מאוד מאוד חילוני", כהגדרתה. "את אמא שלי כל דבר שקשור ליהדות מכניס ללחץ. זה נראה לה טיפשי, בזבוז זמן". בעקבות חברויות שנרקמו בצבא עם דתיים, החלה להתעניין מעט ביהדות. "בשלב מסוים אמא שלי, אולי מתוך דאגה שאחזור בתשובה, הפנתה אותי לבית מדרש 'קולות', והצטרפתי לקבוצה שעסקה בשאלות של זהות. הקבוצה הזאת היתה משמעותית בשבילי, כי עסקנו בטקסטים תלמודיים ואחרים, ופתאום הבנתי כמה אני בורה, כמה הסוגיה של אמונה באלוהים היא לא העניין, ואיך הטקסט הזה קשור אלי ויכול באמת לתת הסתכלות אחרת".

בחייה המקצועיים עסקה איה בחינוך בלתי פורמלי, בעבודה עם בני נוער ובליווי צעירים בשנת שירות. במקביל, נמשכה לנושא איכות הסביבה, ולאחר שהשתתפה בתוכנית מנהיגות סביבתית של מרכז השל לקיימות, החלה להעביר הרצאות וסדנאות בנושא. "התחושה שלי היתה שאני מדברת סינית לאנשים – 'יש מלחמה ואת מדברת איתנו על הפרדת אשפה?'. הרגשתי שאני עבד של שכר הדירה מצד אחד, ומצד שני שהנושאים שמאוד קרובים ללבי נתפשים כמשהו מאוד שולי. בדיעבד אני מבינה שהייתי מאוד מותשת מתל אביב, מהמאבק על כל דבר – כמעט דורסים אותך על האופניים, בתור כולם צועקים, והכל דחוף, לחוץ ומטורף. גרתי גם תקופה בקיבוץ רבדים ומאוד אהבתי את זה, אבל להישאר שם לא היה ריאלי מבחינה כלכלית. אין כמעט בתים להשכרה ומחירי הנדל"ן בשמיים". חבר שידע שיש לה אזרחות גרמנית, הציע לה לנסות את ברלין, ואחרי ארבעה חודשים היא נחתה כאן.

ההתחלה, כאמור, לא היתה קלה. כחלק מניסיונות ההתאקלמות, היא הקימה קבוצת לימוד של פרשת השבוע בבית הכנסת בפרנקלאופר. "כל שבוע הייתי יושבת ומחפשת חומרים מעניינים באנגלית, כי הרעיון היה ללמוד בחברותא גם עם יהודים-גרמנים. היתה היענות, אבל מסיבות שונות זה נפסק אחרי זמן מה, ותקופה ארוכה ביקרתי בבית הכנסת באורניינבורגר. היה לי כיף, אבל גם חשתי תחושת זרות גדולה".

ואז, בביקור האחרון שלה בישראל, בשיחה עם זוג חברים על נושא החיבור ליהדות, הם הציעו כבדרך אגב שתקים בית מדרש בברלין. "הרעיון מאוד מצא חן בעיניי, וכבר ישב לי בראש כשהשתתפתי בסמינר מנהיגות יהודית עם נציגים מעשרים מדינות שנקרא Shift in Thought, Shift in Action. אחת ההרצאות היתה על התנהלות עסקית בראי הסיפור המקראי, וכששמעתי את האופן שבו המרצה יישם את הפילוסופיה היהודית על נושא כה אקטואלי, אמרתי לעצמי: 'הנה, זה מה שאני רוצה'. שם פגשתי גם את יעל שלזינגר ואת רפאלה אוסקר. דיברתי איתן על הרעיון, שהיה מאוד גולמי, והן מאוד רצו להצטרף כי גם הן חיות בברלין ועסוקות בנושאים האלה. יעל היא יהודייה גרמנייה מברלין, שההורים שלה הכירו בזמן ששהו בקיבוץ בישראל. היא והמשפחה שלה מאוד פעילים בקהילה היהודית. רפאלה היא במקור מקרואטיה, גדלה בהרבה מאוד מקומות בעולם, ולמדה בתוכנית לימודי יהדות של Paideia בשוודיה. התחלנו להיפגש, והחלטנו להקים את 'המקום'".

השילוב בין השלוש – איה הישראלית, יעל היהודייה גרמנייה, ורפאלה שאינה יהודייה כלל – מסמל במידת מה את קהל היעד הרחב ש"המקום" מעוניין לפנות אליו: "הדלת פתוחה באמת לכולם", אומרת איה, "כל מי שתרבות יהודית מעניינת אותו. בקהילה היהודית בברלין מכירים בכך שיש בעיה. רוב בתי הכנסת ריקים. אנחנו רוצות שאנשים ירגישו שייכות ל'המקום' ויזהו את עצמם איתו, שיהיה פעיל וחי. היינו רוצות רוצה שתהיה התחדשות יהודית חילונית. התחושה שלי היא שגם הגרמנים מאוד מסתקרנים. כמות הגרמנים שמדברים עברית שוטפת, נסעו לישראל, עומדים לנסוע לישראל, חיו שנה בישראל, התגיירו – מדהימה אותי. אני מניחה שזה גם קשור בהיסטוריה המרה המשותפת שלנו".

יעל שלזינגר (מימין), רפאלה אוסקר ואיה נח. צילום: מיכאל (פראבוד) וכסלר

יעל שלזינגר (מימין), רפאלה אוסקר ואיה נח באירוע הפתיחה של "המקום". צילום: מיכאל (פראבוד) וכסלר

המשך קריאה »