פורסם במקור במגזין שפיץ
כמעט חודש אחרי הבחירות, השיחות על הקמת הקואליציה החדשה של גרמניה מתנהלות להן די בעצלתיים, בלי הדלפות מניפולטיביות ובלי תרגילים מלוכלכים. אחרי הכל, לכולם ברור מי המנצחת הגדולה של הבחירות האלה, וברור גם שהיא תנהל את העניינים בדיוק כמו שהיא רוצה, כפי שעשתה בשמונה השנים האחרונות.

בסך הכל בת 59, ואנגלה מרקל כבר בפתחה של הקדנציה השלישית שלה כקנצלרית גרמניה, אחרי שזכתה ברוב מרשים ביותר (41.5%) בבחירות ב-22 בספטמבר. ההצבעה אמנם היתה מפלגתית, אך לאיש אין ספק שמיליוני הגרמנים שבחרו ב-CDU בחרו למעשה במרקל.

איור מיוחד לשפיץ: מעין ענוים

איור מיוחד לשפיץ: מעין ענוים

שמה מוזכר כעת בנשימה אחת עם שני פוליטיקאים גרמנים מיתולוגיים, שכיהנו תקופות ממושכות כקנצלרים מטעם ה-CDU: קונרד אדנאואר, שהנהיג את גרמניה במשך 14 שנה, מ-1949 ועד 1963; והלמוט קוהל, שכיהן כקנצלר במשך 16 שנה, הכהונה הארוכה ביותר של קנצלר אי פעם, בין 1982 ל-1998. אולם מרקל מתייחדת מהשניים האלה לא רק משום שהיא אישה – הקנצלרית הראשונה בתולדות גרמניה; ולא רק משום שגדלה במזרח גרמניה; ולא רק משום שנולדה אחרי תום מלחמת העולם השנייה; אלא גם משום שהצליחה לברוא סוגה מנהיגותית פוליטית חדשה וייחודית כל כך, עד שזכתה למושג שיוטבע על שמה: מרקליזם (Merkelismus בגרמנית).

מהו מתכון ההצלחה של האישה החזקה באירופה? האם זוהי פרגמטיות נבונה ורגישה לרחשי הציבור, זגזוג רעיוני נטול חזון שכל מטרתו שימור הכוח הפוליטי, או אולי שילוב של השניים? כדי לנסות ולרדת לפשרו של של "עידן המרקליזם" והשלכותיו הנלוות על הפוליטיקה הגרמנית, נפגשנו לשיחה בשש עיניים עם העיתונאי המוערך כריסטיאן בוהמה (Böhme), כיום עורך פוליטי בטאגסשפיגל, ועד 2010 העורך הראשי של היודישה אלגמיינה.
אז מה הסוד שלה? "אמנם היה די ברור שמרקל תנצח שוב, אבל לא הערכנו כמה עוצמתי יהיה הניצחון, כמה אמון יש לגרמנים בהנהגה שלה. רוב אזרחי גרמניה לא מרגישים כמעט את המשבר הכלכלי הקשה באירופה, והם זוקפים זאת במידה רבה לעבודה הטובה של מרקל. היא פתוחה, יודעת להתגמש, להיות פרקטית ופרגמטית. היא איננה שמרנית אמיתית, אפשר אפילו לומר שהיא סוציאל-דמוקרטית במהותה. הרבה אנשים סבורים שהיתה יכולה להיות באותה מידה מנהיגת ה-SPD. היא יודעת לזהות מה חשוב לאנשים, יש לה סנסורים מאוד חדים. ואחרי שהיא מזהה את הסוגיות החשובות, היא גם מצליחה לנכס אותן לעצמה. זה מה שהיא עשתה למשל לירוקים עם סוגיית הכורים הגרעיניים. הירוקים חשבו שאחרי האסון בפוקושימה הם יקטפו את הפירות הפוליטיים, אחרי שנים שבהן שאלות האנרגיה היו כרטיס הביקור שלהם. אבל מרקל ניכסה לעצמה את הנושא של סגירת הכורים הגרעיניים, והשאירה אותם נטולי אג'נדה, בלי הדגל המרכזי שלהם. הם ניסו לאמץ נושאים חדשים, כמו העלאת מיסים, אבל הבוחרים לא קנו את זה. דבר דומה מתרחש עכשיו עם שכר המינימום. בעבר שכר מינימום היה טאבו ב-CDU, אבל כעת מרקל הכירה בחשיבות העניין, ויש סיכויים גבוהים שתמיכה בנושא תהיה חלק מהשותפות הקואליציונית המסתמנת עם הסוציאל-דמוקרטים. החוכמה היא, שהיא מצליחה גם להעביר הכל בתוך המפלגה שלה, כלומר בקרב השמרנים האמיתיים. ובאמת, מי יעז לעמוד מולה אחרי הניצחון המזהיר שברור שכולו נזקף לזכותה? מי יתנגד כשהיא תאמר שכדאי לחוקק חוק שכר מינימום? אין אף אחד כזה. למעשה, זה אחד האתגרים המרכזיים של ה-CDU לשנים הקרובות, כי בסביבה של מרקל לא נשאר אף מועמד או מועמדת שיכולים לרשת את מקומה בבוא העת. אף לא אחד".

מנכסת אג'נדות. כרזת הבחירות של מרקל

מנכסת אג'נדות. כרזת הבחירות של מרקל

המשך קריאה »