פורסם במקור במגזין שפיץ

ב-26 באפריל הופיעה בעיתונות הגרמנית ידיעה קצרה על כך שיום קודם לכן תקפו שישה צעירים פלסטינים בחור ישראלי ב-Graefestraße שבקרויצברג. כשבועיים לאחר מכן פורסמו ידיעות נוספות על המקרה, בעקבות הודעת המשטרה כי עצרה שלושה חשודים במעשה, שניים בני 17 ואחד בן 22. בכלי התקשורת הוגדר המקרה כתקרית אנטישמית, ולחלק מהידיעות (למשל באתרי הטאגסשפיגל והברלינר מורגנפוסט) אף הוצמדה תמונה מהגב של גבר יהודי מבוגר עם כיפה.

יוני יהב, בן 31, לא מזכיר בשום דבר את צילומי האילוסטרציה הללו. כמה שבועות לאחר המקרה, כשהפנים היפות שלו כבר החלימו כמעט לגמרי, אבל סימני המכות שחטף בכל זאת ניכרים עדיין בעינו השמאלית ומסביבה, אנחנו יושבים בדירה שמתחתיה הותקף, במתחם פנימי בחלק הדרומי של Graefestraße, בין Urbanstraße לפארק Hasenheide. איתנו יושבת גם רותם אריאב, בת 29, בת זוגו בארבע השנים האחרונות, שהיתה לצדו בעת התקיפה.

צילומים: בועז ארד

צילומים: בועז ארד

 

השיחה על המקרה לא קלה להם. לא רק בגלל הטראומה האישית, אלא גם משום שהם חוששים מהשטחה של מה שאירע, מקריאה של המציאות בשחור-לבן היכן שהם מזהים חמישים גוונים של אפור. ואכן, נדמה שגם תסריטאי מחונן לא יכול היה לכתוב את הביוגרפיה של יוני באופן שיסמל את המציאות המורכבת בצורה טובה יותר.
הוא גדל כאח הבכור מבין שלושה בבית מסורתי בירושלים, "אבא דתי שנולד בתימן ואמא אמריקאית שהיתה פחות מחוברת לדת, והם נפגשו איפשהו באמצע". ההורים לא היו פעילים פוליטית, אבל "תמיד היתה עמדה מאוד ברורה לגבי עניינים מוסריים וחברתיים". המודעות הפוליטית שלו עצמו החלה לנבוט בתיכון, אחרי שהשתתף במסע לפולין. "זה יצר אצלי משבר, הרגשתי שהיה פער בין איך שאני קראתי את ההיסטוריה לבין מה שקיבלנו כהכנה לסיור ובסיור עצמו. אני זוכר חברים מהשכבה מדברים בלהט על כך שיהודים צריכים לעמוד על שלהם ולהתגונן, והחיבור לשירות הצבאי, והצעדות עם הדגל… זה יצר אצלי איזשהו דיסוננס, שגרם לי להתחיל לחשוב באופן ביקורתי על הצבא ועל החברה הישראלית".

המשך קריאה »