הסיפור מאחורי מרכז הקבלה החדש בברלין (ולמה בכניסה יושב ניאו-נאצי לשעבר)

פורסם במקור במגזין שפיץ

1. לוץ-יונתן

בכניסה למרכז הקבלה החדש בברלין יושב בחור תכול עיניים, שיקבל את פניכם באדיבות. אם תשאלו לשמו הוא יציג עצמו כיונתן, אבל למעשה הוריו נתנו לו שם אחר לגמרי, והעובדה שחייו מתנהלים כיום סביב מרכז תורת הסוד היהודית היא תפנית חדה מאוד בעלילה.

הוא נולד במזרח-גרמניה של לפני נפילת החומה, ליתר דיוק בסקסוניה, בשנת 1983, בשם לוץ לאנגר. כשהיה בן שנתיים עברו הוריו למזרח-ברלין, שם נשארו גם אחרי האיחוד. בגיל 12 הצטרף למועדון קראטה, בחירה שבדיעבד השפעה על חייו הרבה מעבר למה שאפשר לצפות מחוג ספורט לילדים. הסתבר שמועדון הקארטה מנחיל לתלמידיו גם קירבה לימין הקיצוני בגרמניה, ובגיל 14 הספורט עצמו כבר היה רק חלק קטן מההוויה של לוץ וחבריו: ״הסתובבנו עם בגדי עור, היינו יוצאים ומנסים להיות קשוחים, להכות, להשפיל אנשים. היינו מעולים בקראטה, ולמרות שזה ספורט שמיועד להגנה, היינו משתמשים בו לתקיפה. האמנו שרק לגרמנים יש זכות להיות בגרמניה, שמענו מוזיקה לא חוקית, ראינו סרטים נאציים משנות השלושים״.

DSC_9667 (1)

לוץ-יונתן

ההורים שלך ידעו מה אתה עושה בשעות הפנאי?

״הם ידעו פחות או יותר, אבל אמרו לי שאני צריך למצוא בעצמי מה נכון בשבילי. זה הרגיש לי ממש טוב כי הייתי שייך לקבוצה, היה לי במה להאמין״.

במשך כמעט עשור היה לוץ מעורב בחיים הנאו-נאציים, אבל בדיוק כשעמד להצטרף למועדון אופנוענים-ימניים ולהתקדם עוד שלב במעורבות שלו בפעילות לא חוקית, הגיעה פציעה בכתף שמנעה ממנו להמשיך להתאמן בקארטה. ״הייתי מוּשבת והתחלתי פתאום לשאול שאלות ולחפש תשובות. ההרגשה שמשהו צריך להשתנות הלכה וגדלה בתוכי, ואז לילה אחד היה לי חלום שהמילה ׳קבלה׳ הופיעה בו. כשהתעוררתי זכרתי את המילה ולא ידעתי מה המשמעות שלה או באיזו שפה היא. חיפשתי באינטרנט והתחלתי ממש להתרגש, כי היתה לי תחושה שאולי זה מה שחיפשתי. מצאתי קבוצת למידה, והתקשרתי להורים שלי בהתרגשות להגיד להם שאני הולך לקורס מבוא בקבלה, אבל הם לא הבינו ממה אני מתרגש… כל החברים שלי היו נאצים באותו שלב, וכל החיים שלי היו בתוך הנאציזם. הייתי צריך להתנתק ולמצוא משהו חדש״.

בשנים שחלפו מאז המיפנה, לוץ, שבינתיים הוסיף לשמו הרשמי את השם יונתן, הספיק לחיות במרכז הקבלה בלונדון. הוא שב לברלין רק כדי לסייע בפתיחת המרכז החדש, וזו לא חוויה קלה עבורו: ״גרמניה בשבילי היא מקום קשה. הכל מוטח לי בפנים עכשיו ואני צריך להתמודד עם העבר שלי הרבה יותר, כי זה בסביבה שלי״.

יונתן (״השם הישן לא התאים לי יותר״) מאמין שהקבלה רלבנטית כאן במיוחד: ״להרבה גרמנים חסר משהו, אבל הם לא יודעים מה. זה המקום שממנו אני באתי. הם אולי לא מחפשים את זה בצורה אקטיבית אבל הם מרגישים אינטואיטיבית שיש כאן משהו נכון. זאת הסיבה שכבר בקורס הראשון שלנו בגרמנית יש כשבעים משתתפים״.

2. חזי-״הסקל״

מרכז הקבלה, שחגג את פתיחתו ב-12.12.15, ממוקם בקומה השלישית של בניין לבנים תעשייתי בחצר הפנימית של רחוב 27 Hauptstraße בשנברג. המיקום לא מקרי: בקומה מתחת יושב האיש שיזם ומימן את פתיחת המרכז, ורצה אותו ממש מעל משרדי החברה שלו. חזי (״הסקל״ כדי להקל על הגרמנים) נתנאל, בן 54, נולד בחיפה, דור ראשון להורים מבגדד. ״למדתי בריאלי, שבו רוב הילדים הגיעו מרקע מבוסס, ואני באתי ממשפחה בלי אמצעים. איפשהו מגיל צעיר היתה לי הרגשת נחיתות. כשלכולם היו אופניים לי לא יכלו לקנות, כשקיבלו רשיון נהיגה הייתי צריך לנסוע עם אחרים כי אף פעם לא היה לנו אוטו, חבר׳ה בבית הספר היו נוסעים לחופשות סקי ולצלול בסיני… זה נתן לי דחף מאוד גדול״.

לגרמניה הגיע מלימודים בלונדון, זמן קצר אחרי נפילת החומה, ובתום כמה גלגולים עסקיים הוא חולש כיום על חברת Trockland, שמפתחת ומבצעת פרויקטים גדולים בתחום הבנייה והנדל״ן. משרדי החברה, כמו מרכז הקבלה שמעליהם, מעוצבים בהקפדה וניכר שלא חסכו כאן בהוצאות.

IMG-20160413-WA0010

״כמעט לא היתה פינה על כדור הארץ שלא ביקרתי בה, אבל מסתבר שכל הסרט הוא בפנים ולא בחוץ״. נתנאל

למרכז הקבלה הגיע נתנאל דווקא אחרי שלכאורה כבר היה לו הכל בחיים: ״היתה לי חברה שמאוד אוהבת אותי, שתי בנות יפות, עבודה, פרנסה, נהגתי על אוטו ספורט פתוח, הסתובבתי איפה שרציתי בעולם, טיילתי, מסיבות, חברים, לא הייתי צריך להסתכל בתפריט במסעדה כמה הסטייק עולה… אבל בפנים הרגשתי ריקנות. וכל הזמן שאלתי את עצמי למה, ניסיתי להבין את חוסר הסיפוק וחוסר המנוחה. אמרתי לעצמי שזה לא יכול להיות שזה מה שהחיים נותנים… זהו, הגעתי? זו התחנה הסופית? לא נראה לי. בכל מה שעשיתי לא הייתי מלא. לא ממש אהבתי את העבודה שלי, לא קמתי עם ברק בעיניים ואמרתי לעצמי שגם אם לא ישלמו לי עשרים שנה אגיע לכאן כל בוקר, לא הייתי שלם בזוגיות שהיתה לי, זה היה יותר ׳כי כולם ככה׳, או ׳כי צריך׳, או ׳כי אנחנו כבר רגילים אחד לשני׳… הרבה אנשים חושבים שאם יהיה להם כסף הם השיגו את המטרה שלהם, אבל האמת היא שאני לא מרגיש היום לרגע אחד יותר מאושר או שמח מאשר בתקופות שהייתי הכי עני בחיים שלי. עם יד על הלב, אין קשר בין שני הדברים האלה. כסף פותר דברים מסוימים אבל יוצר הרבה בעיות אחרות. הרגשה אמיתית של מילוי היא אף פעם לא תוצאה של מה שיש בחשבון הבנק.

״הרבה שנים חיפשתי מוצא מהמצב הזה. הדרך היתה מאוד מעניינת אבל היא אף פעם לא נתנה לי את התשובות האולטימטיביות. הלכתי ללמוד טאואיזם ובודהיזם, נסעתי לכל מיני סמינרים, התבודדתי באיים, באשראמים בהודו, הלכתי לפסיכולוגים ו… לא הבנתי למה. במהלך החיפוש, חבר שלי הוסיף אותי לניוזלטר של פתגם יומי ממורה במרכז הקבלה. מה שנורא הקסים אותי זו היכולת של המורה הזה לשים כל כך הרבה תוכן, כל כך הרבה חוכמה, בתוך כל כך מעט מילים. בשני משפטים, או לפעמים במשפט אחד, הוא העביר מסר שנכנס לי ישר לנשמה. התחלתי לחכות למסרים האלה ואחרי כמה זמן התחלתי להזמין את כל הספרים שמצאתי על קבלה. ובספרים האלה כל הזמן דיברו על ספר הזוהר, אז החלטתי להזמין גם אותו. יום אחד החברה שלי התקשרה אלי ואמרה שהגיע קרטון עם מלא ספרים… כשהגעתי הביתה גיליתי שזה גם בארמית… זה היה לפני שבע שנים, ומאז ככל שאני יותר ויותר לומד אני מבין שזה עולם אינסופי, שאפשר ללמוד את אותו משפט שוב ושוב ובכל פעם להבין אותו בדרך אחרת. זו עבודה תמידית ולא קלה. לשנות דברים בעצמך זו משימה שדורשת התחייבות אמיתית, ואנחנו הרבה פעמים מחפשים את ההנאה הרגעית — אז מה זה משנה, נשקר כאן קצת, נשתמש במישהו לצרכינו, בלי להבין שהכל פועל בתוך איזשהו master plan. העבודה שלי מהבוקר עד הערב היא לפתור בעיות, ואני תמיד מחפש win win, אף פעם לא פתרון שטוב לנו על חשבון מישהו אחר. תמיד היתה לי הבנה בסיסית אינטואיטיבית כזאת, אבל לא כל כך יכולתי ליישם אותה כי הרגשתי דג מוזר בתוך אוקיינוס מלא כרישים, והיה יותר קל להתאים את עצמי לאחרים ולאמץ את ההתנהלות של הכלל מאשר לשחות נגד הזרם. הרבה פעמים אנשים מבלבלים בין רפיסות וחולשה לנדיבות. גדלנו מתוך הבנה שעולם העסקים הוא עולם קשוח, שצריך להיות מניפולטיבי ומי שיותר חזק שורד, אבל מה שראיתי עם הזמן זה שככל שלכאורה פעלתי לפי ההבנות האלה פחות הצלחתי, ואם כבר הצלחתי, זה אף פעם לא הביא אותי לשום הנאה או הרגשת מילוי. לישראלים יש רצון נורא חזק. בחור צעיר שגומר צבא והולך לעבוד במאפייה, אז אחרי שבוע הוא כבר חושב איך הוא יגייס כסף מהדוד ויקנה את המאפייה, אחרי חודשיים הוא יפתח רשת, ישתלט על רשת אחרת וכו׳. יש בזה צדדים מאוד יפים ויכולות אדירות, אבל לפעמים זה נורא דורסני ומגיע על חשבון אנשים אחרים. אנחנו צריכים להיזהר בדברים האלה. אני רואה את עצמנו כאן כשגרירים להתנהגות טובה, ליושר, לכנות. זה לא רק עניין מוסרי אלא מבוסס על הרעיון שמה שאנחנו נותנים חוזר אלינו בחזרה. אצלנו בחברה לא יהיה מצב שנכניס חשבונית של מונית על 7 אירו כהוצאה אם זו לא היתה נסיעה עסקית במאה אחוז. אני חושב שאנחנו ממש יוצאי דופן בעניין הזה״.

חזי נתנאל וקרן ברג (במרכז התמונה) בחנוכת המרכז החדש

חזי נתנאל וקרן ברג (במרכז התמונה) בחנוכת המרכז החדש

אתה רואה הרבה שחיתות מסביב?

״כל הזמן, וזה מאוד צורם לי. אבל בגלל שאנחנו חברה רוחנית שמשדרת החוצה באנרגיה מסוימת, יש לנו חומת הגנה. האנרגיה הזאת מחלחלת לרוב האנשים שעובדים איתנו — עשרות אם לא מאות, ובמעגלים הרחבים אפילו אלפים, כי בזמן שאנחנו מדברים כאן בונים לנו מטבחים בקרואטיה וצובעים לנו דלתות באלבניה וכו׳ — ואני מעדיף שנשפיע על אחרים מאשר שישפיעו עלינו. מי שעובד איתנו מרגיש עם הזמן את העוצמה של זה. הרבה פעמים הייתי מוכן אפילו לוותר על פרויקטים גדולים ורק לא לעשות איזשהו עיוות קטן או פיברוק של מסמך. אחת המשימות שלקחתי על עצמי היא שלא יהיה לנו אף סכסוך משפטי, ועד היום באמת לא היה. זאת מטרה שהיא חשובה בעיניי לא פחות מאשר להביא תשואה גבוהה למשקיעים״.

בינתיים הוא חי אורח חיים חילוני לחלוטין, ״אבל אני מסכים לעשות דברים שלפני זה לא הסכמתי. למשל, בשבוע שעבר הייתי בפעם הראשונה בחיי במקווה. היתה לי תקופה של סערת רגשות והרגשתי שאני צריך קצת עזרה להתנקות. האסטרולוגית הקבלית שלי, שהיא גם חברה מאוד קרובה, יעצה לי ללכת למקווה כמה ימים, וזה באמת עזר. לפני זה הייתי מתבייש לחשוב שאני עושה דבר כזה. אבל זה לא מטעמי דתיות, אלא בגלל האנרגיות שזה נותן״.

יש הרבה אנשי עסקים לא הגונים שעושים הרבה מאוד כסף. חוקי הפיזיקה מזייפים?

״אלה שמרוויחים בצורה לא ישרה — זה חייב לפגוע בהם מתישהו. או שהם יאבדו יום אחד את כל הכסף, או את הבריאות, או את המשפחה או את הילדים. חייב להיות לזה מחיר, בעיניי אלה הם חוקי טבע. בקוסמוס החשבון תמיד מאוזן, ואם לא עכשיו אז תמיד יש עוד גלגולים לפני ואחרי ויש תהליך של תיקון. ברור לי היום שהקבלה היא התחנה הסופית שלי מבחינה רוחנית״.

מה יש בקבלה שלא מצאת בתורות רוחניות מהמזרח?

״לפחות ממה שאני נחשפתי בתורת המזרח, יש פער בין רוחניוּת לחומריוּת. ברוב המקרים בודהיזם קשור בסגפנות, לקבל את הדברים ולחיות איתם. קבלה זה לא מלשון לקבל את מה שקורה לך מסביב, אלא איך אני הולך לברוא את העולם שאני רוצה. חומריוּת היא לא בהכרח דבר שלילי, להיפך: כשיש כסף אפשר גם לעשות דברים מקסימים — אפשר לרפא מחלות, אפשר להאכיל בני אדם, אפשר להציל יבשות. מה שחשוב זו המודעוּת למה שאנחנו עושים עם הכסף. לי לא היה מספיק להסתגף באיזה מנזר כדי לדכא את היצרים. להיפך — אני רוצה להגשים את כל החלומות שלי. ואני חושב שאני יותר ׳גרידי׳ מכל בן אדם אחר. אני רק לא אעשה את זה אף פעם בדרך שהיא לא ישרה, טהורה ואמיתית. אבל כן, אני רוצה לחוות את כל החוויות, להצליח בכל מה שאנחנו עושים, אני רוצה כל שפע שאפשר לקבל בעולם הזה״.

מסיבת הפתיחה של המרכז

איזה חלומות עוד נשארו לך? 

״כל חיי חיפשתי הרפתקאות ובשלב מסוים כבר כמעט לא היתה פינה על כדור הארץ שלא ביקרתי בה, מהקוטב הצפוני לדרומי, חציתי אוקיינוס על סירה קטנה, ועדיין הרגשתי שיצר ההרפתקנות לא מסופק. ופתאום, כשנכנסים לעולמות רוחניים, מסתבר שכל הסרט הוא בפנים ולא בחוץ. היום מה שאני רוצה זו אהבה אמיתית. זה כבר נושא נורא אישי אבל אם אנחנו מדברים פתוח, אני יכול להגיד שהתברכתי וקיבלתי מתנה גדולה, חן וחזות נעימה, ותמיד היו לי מלא נשים וחברות מסביבי, אבל אף פעם לא היתה לי אהבה אמיתית. או שברחתי, או שטרפדתי, או שמצאתי משהו אחר יותר קורץ לעין. זה קשור לתיקון האישי הפרטי שלי. אני חושב שעד שלא תהיה לי אהבה אמיתית לא אגיע למילוי אמיתי. זו המשימה הבאה שלי״.

3. קרן-קארן

כדי לפתוח את מרכז הקבלה בברלין, נתנאל היה צריך לקבל את הסכמתה וברכתה של קרן ברג, מי שעומדת בראש אימפריית הקבלה העולמית באופן רשמי מאז מות בעלה הרב שרגא פיליפ ברג ב-2013 (ובפועל כבר מאז שלקה בשבץ ב-2004). בגיל 74 (באתרי מרכז הקבלה הגיל שלה לא מופיע אבל בספרה ״אלוהים שם ליפסטיק״ היא כותבת שנולדה זמן קצר לאחר מות אביה ב-1942) היא נראית צעירה בהרבה, מטופחת ונמרצת, ומדלגת בין עשרות סניפי מרכז הקבלה הפזורים ברחבי העולם. באמצע מרץ נפגשנו איתה כשהגיעה לבקר בבייבי החדש בברלין.

״אני דור שלישי בארה״ב, אז הדברים היחידים שאני יודעת על גרמניה הם לא דברים טובים… לא העליתי בדעתי שאוכל להרגיש כאן בנוח אחרי כל מה שקרה. אבל הגעתי לברלין בפעם הראשונה לפני חמש שנים וראיתי עיר יפה ותוססת, האנשים היו ממש נחמדים, לא היתה כאן הכבדות שציפיתי לה. זאת היתה חוויה מעניינת בשבילי, תזכורת לכך שתמיד צריך לפקוח את העיניים״.

קרן ברג קבלה

קרן ברג. הרב ז״ל היה מבוגר ממנה בעשרים שנה ועזב למענה אישה ושמונה ילדים

קווי המתאר החילוניים/ליברליים/ספקניים/קוויריים של ברלין לא עומדים מבחינתה בסתירה למטרות של מרכז הקבלה. לא מדובר כאן ביהדות כפי שישראלים רבים מכירים אותה: ״לצערי הקהילה הדתית בישראל לא משחקת תפקיד חיובי היום. כל דבר שמפריד אנשים זה מזה לא יכול להיות טוב, ולא משנה על איזה בסיס ההפרדה״; להט״בים — כמו גם לא-יהודים מכל הסוגים — מוזמנים בשמחה: ״בניו יורק חצי מהמרכז גייז… זה לא התפקיד שלי להחליט מה תעשה עם החיים שלך״; ואף שהיא מדברת על ישראל כמקום שאליו יהודי כל העולם אמורים להגיע בסופו של דבר, כבעלת אזרחות ישראלית היא מאמינה שהאחריות לפתרון היא קודם כל שלנו: ״כדור הפלא היחידי לשנאה הוא אהבה. אני חושבת שבמקום לבנות מקלטים אנחנו צריכים להתחיל לבנות בתי ספר ובתי חולים בעזה. המשמעות של העם הנבחר היא שנבחרנו להביא אור, אז אולי הצעד הראשון שעלינו לעשות הוא להפגין חסד וטוּב לב כלפי הפלסטינים. אם אנחנו החזקים, אם יש לנו את היכולות הכי גדולות, אז למרות כל מה שקרה, מישהו צריך לעשות את הצעד הראשון, ולמה שזה לא יהיה אנחנו?״.

את הביקורת שמושמעת בשנים האחרונות כלפי זרמי הניו-אייג׳ השונים, על כך שהם מטילים את האחריות לאושר ולהצלחה על אינדיבידואלים במקום על מבנים פוליטיים, כלכליים וחברתיים, היא לא מקבלת: ״התפקיד של כל אחד הוא לשנות את עצמו, ודרך זה אפשר לשנות תאגידים ומדינות. אם אני אדם טוב יותר, אז המשפחה שלי נהיית יותר טובה, החברים שלי נהיים יותר טובים וכו׳ — יש לזה השפעה מעגלית״. אם כך מדוע שוב ושוב פוליטיקאים עם כוונות טובות לא מחוללים שינויים משמעותיים? ״אני חושבת שרוב הפוליטיקאים מראש לא אומרים את מה שהם חושבים, אלא מה שאנשים רוצים לשמוע. הם לא משתנים כשהם מגיעים למשרה, אלא מלכתחילה הם רצו את המשרה כי הם רצו כוח״.

כשמגיע הרגע לבקש את תגובתה לביקורת שנשמעת על מרכזי הקבלה, על כך שהם פועלים כסוג של כת ושמופעל בהם לחץ על התלמידים לתרום כספים, היא עונה בענייניות כמי שנדרשה לנושא כבר אינספור פעמים: ״כמו כל מקום, אנחנו צריכים כסף כדי לגדול ולהתפתח. אנחנו לוקחים כסף על למידה בשלבים המתקדמים ויש אנשים שתורמים ׳מעשר׳ למרכז, אבל אין לחץ על אף אחד. אולי לפני עשרים שנה כשהתחלנו היה לחץ, כי זאת היתה ההתחלה, אבל היום זה לא קיים״.

IMG-20160315-WA0011

מרכז הקבלה. צילומים: Tobias Hein

IMG-20160315-WA0009 IMG-20160315-WA0010

אתר מרכז הקבלה בגרמניה (גרמנית)

עמוד פייסבוק בעברית


FacebookTwitterGoogle+PinterestLinkedInEvernoteInstapaperEmailשתפו

טראקבק לפוסט זה | RSS לתגובות לפוסט זה

הוספת תגובה