ארכיון לחודש מרץ, 2017

אחרי ארבע שנים שבהן צילם את חומת ההפרדה, גלעד ברעם עבר לברלין

פורסם במקור במגזין שפיץ

אחרי ותוך כדי שהוא נודד בין עשרות פסטיבלים בעולם ואף גורף פרסים, סרטו התיעודי של הבמאי גלעד ברעם "קודלקה: שוטינג הולילנד" ישודר ביום שני 20 במרץ בטלוויזיה הגרמנית (ראו פרטים בסוף הכתבה).

ברעם, בן 35, חי בברלין מאז 2012, אך את הסרט על הצלם הצ׳כי האגדי צילם לפני המעבר. ״את יוזף קודלקה הכרתי ראשית דרך הצילומים שלו. הוא היה אחד הצלמים הראשונים שלמדנו בשבועות הראשונים שלי במחלקה לצילום בבצלאל. הצלם הישראלי מיקי קרצמן הציג לנו את התצלומים האיקוניים שלו מהפלישה הסובייטית לפראג ב-68' ואת סדרת הצוענים. מיד אחרי השיעור הלכתי לספרייה, הוצאתי את כל ספרי קודלקה שהיו על המדף וצללתי לעולם שלו. אבל רק שלוש שנים מאוחר יותר, בשעת לילה מאוחרת במלון משכנות שאננים, פגשתי את האיש מאחורי הצילומים ויצאתי איתו להרפתקה ששנינו לא ידענו איך היא תיגמר״.

קודלקה הגיע לישראל במסגרת פרויקט שיזם הצלם פרדריק ברנר. הפרויקט, שלימים נקרא "מקום זה" והוצג בין השאר גם במוזיאון ת"א, שם לו למטרה להתבונן בישראל והגדה המערבית באמצעות קבוצה בינלאומית של צלמים וצלמות ידועי-שם.

״כשקודלקה הגיע לישראל בפעם הראשונה, פרדריק לקח אותו למעין סיור תיירותי כזה — העיר העתיקה בירושלים, עכו, קיסריה, קצת נגב… ולמרות שהוא התרשם מהמקומות הרבים שראה, הוא לא מצא דבר שעניין אותו מספיק כדי להחליט להצטרף לפרויקט. רק לקראת סוף הביקור הם הגיעו לשכונת אבו-דיס במזרח ירושלים, ושם הוא ראה את חומת ההפרדה החוצה את השכונה. שם קרה לו משהו, הוא מצא את הדבר שנגע בו — אישית וצילומית״.

כסטודנט שנה שלישית לצילום נבחר ברעם לתפקיד האסיסטנט של קודלקה, שהגיע לישראל ופלסטין לשבעה ביקורים שנפרשו לאורך ארבע שנים. ״כל ביקור ארך כחודש ובמהלכו עבדנו מזריחה עד שקיעה כל יום, כל סופ"ש, כל חג — נון סטופ״.

צלם מתבונן בצלם מתבונן. קודלקה וברעם במחסום קלנדיה
Frederic Brenner ©

המשך קריאה »

ראש הקרן החדשה לישראל בגרמניה: ״הגיע הזמן להציג כאן תמונה יותר מורכבת על מה שקורה בישראל ובשטחים״

פורסם במקור במגזין שפיץ

לעפר ולדמן יוצא לא מעט לשמוע את המילה ״התגרמנתָּ!״. בין אם האבחנה הזאת נאמרת בטון משועשע, מתפעל או מזועזע — את ולדמן בן ה-37 היא לא ממש מפתיעה. אחרי הכל תהליך ההתגרמנוּת שלו התחיל כבר בנערותו, כשגמע בשקיקה את ״נרקיס וגולדמונד״ של הרמן הסה ואמר לעצמו שהוא חייב לקרוא את הספר הזה בשפת המקור שלו; המשיך בקריירת מוזיקה קלאסית כנגן קרן יער, תחילה בתזמורת הדיוואן של דניאל בארנבוים בברלין ולאחר מכן בשורה מרשימה של תזמורות גרמניות; ומפעפע גם בימים אלה, בהם ולדמן עמל כאן בברלין על הדוקטורט שלו בהיסטוריה של ספרות מזרח-גרמנית ועובד במקביל כבעל טור פוליטי וככתב אורח בתחנת הרדיו האוּבר-גרמנית דויטשלנד-רדיו קולטור. גם השיחה שלנו בבית קפה בשכונת מגוריו נויקלן, שמתנהלת בשפת אמנו כמובן, מנוקדת בביטויים גרמניים ייחודיים שהוא שולף בטבעיות ואז מתרגם לעברית (גילוי נאות: מכיוון שאנחנו מיודדים אני יכולה להעיד שזו אינה רק פוזה לצורכי הראיון).

אבל גם אם במובנים מסוימים תהליך ההתגרמנוּת של ולדמן נראה כמתקדם בכיוון אחד, הרי שבמובנים אחרים הוא בראש ובראשונה עדיין אקזמפלר של ישראליוּת ירושלמית מהזן שפעם אולי היו מכנים בשמות תואר כמו ״משכיל״, ״ערכי״, ״מלח הארץ״, והיום נודע יותר בקיצור ״אשכנזי-פריבילגי״. מודע היטב לאותה פריבילגיוּת, ולדמן, נשוי לגילי ואב לשלושה (בנו הצעיר נולד זה עתה), לקח על עצמו בדצמבר האחרון בהתנדבות את תפקיד ראש הקרן החדשה לישראל בגרמניה (NIF Deutschland), בין השאר אולי גם מתוך איזשהו ניסיון לאחד בין הגרמני והישראלי שחיים בכפיפה אחת בקרבו.

עזבת קריירה מוזיקלית מצליחה ועברת לעולם האקדמיה והעיתונות. למה לך גם פוליטיקה עכשיו?

״המוטיבציה שבגללה אני לוקח על עצמי את המחויבות הזאת היא אותה מוטיבציה שבגללה הגעתי לעיתונות — מחויבות הן כלפי המקום שבו אני חי, כלומר ברלין, והן כלפי הגוף הפוליטי שממנו אני מגיע כאזרח, כלומר מדינת ישראל. המחויבות הזאת בהחלט נובעת גם מתוך מודעות לעמדה הפריבילגית שלי. גדלתי בין רחביה לאוניברסיטה העברית בירושלים, נהניתי מחינוך נפלא בתור ילד ונער, ואין ספק שהרבה מאוד אפשרויות היו פתוחות בפניי. גם בגרמניה, כיהודי-ישראלי שהגיע לכאן כמוזיקאי, הקול שלי במרחב הציבורי הוא קול פריבילגי, שמבחינתי מביא עימו גם מחויבות לנושאים שקרובים ללבי. הפעילות בקרן החדשה היא לכן לא שינוי כיוון מבחינתי, אלא המשך. מה גם שהקרן החדשה בגרמניה היא לא רק גוף פוליטי — היא פלטפורמה שמאפשרת דיון פוליטי לצד התפקידים האחרים שלה״.

מקרן יער לקרן החדשה. עפר ולדמן

המשך קריאה »