כמחצית מנפגעי התקריות האנטישמיות שתועדו בברלין ב-2018 – לא יהודים

פורסם במקור במגזין שפיץ

מאז 2015 פועל בברלין ארגון בשם RIAS שמטרתו לאסוף מידע על תקריות אנטישמיות ולתמוך במי שנפגע מהן. הארגון מקבל כספים מגופים ממשלתיים ומקרן אמדאו אנטוניו. שוחחנו עם אלכסנדר רזומני מהצוות של ריאס כדי להבין יותר לעומק כיצד הארגון פועל וכיצד הוא מתייחס לסוגיות הבוערות הקשורות לאנטישמיות בברלין ובגרמניה.  

ריאס אוסף נתונים על סוגים שונים של תקריות אנטישמיות. גם המשטרה אוספת מידע דומה — מדוע יש צורך בארגון נוסף? 

"תקריות אנטישמיות רבות אינן מטופלות בצורה משפטית, אף שהן עשויות להיות חוויות מזיקות למי שמעורב בהן. במקרים אחרים, הקורבנות מחליטים לא להתלונן במשטרה, אם משום שהם אינם סומכים על הרשויות או משום שהם חוששים מהשלכות שליליות על חייהם. מכיוון שאנחנו מציעים דרך פשוטה לדווח על החוויה שלהם, יש סיכוי טוב יותר שיפנו אלינו. מלבד זאת, אנחנו גם מסייעים לאנשים שנפגעים מאנטישמיות לקבל תמיכה מקצועית לפי צרכיהם, בין אם במישור המשפטי, הפסיכולוגי, הפוליטי או אחר". 

מה ההבדלים המרכזיים בין הנתונים שלכם לנתונים הרשמיים של הרשויות? 

להמשיך לקרוא כמחצית מנפגעי התקריות האנטישמיות שתועדו בברלין ב-2018 – לא יהודים

נישה משלה: מעצבת שמלות הכלה של הישראליות בברלין

פורסם במקור במגזין שפיץ

"את תשוקת התפירה אני חייבת לשכנה שהיתה לי כמו סבתא, אטואל", אומרת אורלי ברוך, "בתור ילדה התאהבתי במכונת תפירה שעמדה לה זהובה ונוצצת על שולחן זינגר ישן בחדר השינה שלה. בגיל חמש ומשהו התחלתי לתפור כל דבר שרק יכולתי, כולל נייר ושקיות ניילון". ברוך, בת 33, מתויגת עד מהרה בקבוצות הישראלים בברלין בכל עת שמישהי מחפשת מעצבת לשמלת ערב — ובעיקר לשמלות כלה. 

ספרי על קורותייך — מאיפה את במקור ואיך ומתי התגלגלת לברלין?

"במקור אני מחיפה, שם סיימתי ללמוד במגמה לאופנה בתיכון ויצו לאמנויות. קצת אחר כך הצטרפתי ל'תנועת תרבות', שאז עוד היתה גרעין אמנויות בקריית שמונה. היינו שם קבוצה של שישה חברים והשאיפה היתה לארגן אירועים ולבנות פלטפורמת אמנויות שתחבר בין בני נוער וילדים מהעיר ומהסביבה. באופן מפתיע הרעיון תפס תאוצה ענקית והיום התנועה הזו מונה מאות צעירים והם גרים בקומונה נפלאה בעפולה ועושים חיל בכל הקשור לאירועי תיאטרון ואמנות בארץ.

אחרי שעזבתי את קומונת האמנים היה מסע קיבוצים ומושבים מהצפון ועד לתל אביב. בגיל 22 עברתי לערבה ושם היה קצת יותר זמן ליצור, לתפור ולעצב. לכבוד הקולקציה הראשונה שלי ארגנתי מכירת בית קייצית מאוד כיפית על הגג של הדירה במסדה ומאז זה היה הריטואל שלי למכור את הבגדים שעיצבתי ותפרתי.

״פחות מאמינה בלהעתיק שמלה מתוך מגזין או תמונה עם דוגמנית בתת משקל״. אורלי ברוך השבוע בברלין

להמשיך לקרוא נישה משלה: מעצבת שמלות הכלה של הישראליות בברלין