נישה משלה: מעצבת שמלות הכלה של הישראליות בברלין

פורסם במקור במגזין שפיץ

"את תשוקת התפירה אני חייבת לשכנה שהיתה לי כמו סבתא, אטואל", אומרת אורלי ברוך, "בתור ילדה התאהבתי במכונת תפירה שעמדה לה זהובה ונוצצת על שולחן זינגר ישן בחדר השינה שלה. בגיל חמש ומשהו התחלתי לתפור כל דבר שרק יכולתי, כולל נייר ושקיות ניילון". ברוך, בת 33, מתויגת עד מהרה בקבוצות הישראלים בברלין בכל עת שמישהי מחפשת מעצבת לשמלת ערב — ובעיקר לשמלות כלה. 

ספרי על קורותייך — מאיפה את במקור ואיך ומתי התגלגלת לברלין?

"במקור אני מחיפה, שם סיימתי ללמוד במגמה לאופנה בתיכון ויצו לאמנויות. קצת אחר כך הצטרפתי ל'תנועת תרבות', שאז עוד היתה גרעין אמנויות בקריית שמונה. היינו שם קבוצה של שישה חברים והשאיפה היתה לארגן אירועים ולבנות פלטפורמת אמנויות שתחבר בין בני נוער וילדים מהעיר ומהסביבה. באופן מפתיע הרעיון תפס תאוצה ענקית והיום התנועה הזו מונה מאות צעירים והם גרים בקומונה נפלאה בעפולה ועושים חיל בכל הקשור לאירועי תיאטרון ואמנות בארץ.

אחרי שעזבתי את קומונת האמנים היה מסע קיבוצים ומושבים מהצפון ועד לתל אביב. בגיל 22 עברתי לערבה ושם היה קצת יותר זמן ליצור, לתפור ולעצב. לכבוד הקולקציה הראשונה שלי ארגנתי מכירת בית קייצית מאוד כיפית על הגג של הדירה במסדה ומאז זה היה הריטואל שלי למכור את הבגדים שעיצבתי ותפרתי.

״פחות מאמינה בלהעתיק שמלה מתוך מגזין או תמונה עם דוגמנית בתת משקל״. אורלי ברוך השבוע בברלין

אחרי התקופה של המדבר החלטתי לנסוע למזרח וללמוד שם כל מה שרק אפשר על בדי משי ועל צביעת בדים. משם היה עוד מסע של שנה ומשהו לספרד, שבדיה ודנמרק, ושם נולד הרעיון להקים סטודיו לתלבושות ובית לאמנים, אך לצערי או לשמחתי זה לא צלח ומשם חזרתי לארץ וישר התחלתי ללמוד בסמינר הקיבוצים במחלקה לעיצוב תלבושות ובמה. לברלין הגעתי לפני כשש וחצי שנים כדי להמשיך ללמוד עיצוב במה באופן יותר הולם ב-UDK ולהתפתח כמו שרק כאן אפשר. ואכן ב-2015 התקבלתי לשנה השלישית, היישר לסוף התואר הראשון ומשם המשכתי ישר לתואר שני".

איך היו הלימודים? קשה עם הגרמנית? 

"הייתי חייבת לשבור שיניים ולחדד אוזניים במשך ארבע שנים. זו היתה התקופה הכי משמעותית בחיי עד כה. הלימודים עצמם היו מלאים בפרויקטים ובשיתופי פעולה עם המון במאים, פרופסורים ואמנים מטורפים ומעניינים באופן מרתק. הדרך שבה למדתי להבין במה או דמויות על הבמה או מה זה בכלל אומר, שינתה את כל התפישה שבה הייתי רגילה לחשוב. עיצוב לבמה זה עולם בפני עצמו, הרבה לפני שיש עליה שחקנים או רקדנים או תאורה או כל פירוטכניקה אפשרית. לנתח מחזה מצריך כל כך הרבה עומק ורפרנסים, זה מצריך הרבה מאוד זמן, זמן להיבלע בתוך עולם מקביל וזמן לפנטז ולא לפחד להעז לערב דעה אישית באופן עקיף. זה מורכב מאוד ולכן גם החלטנו לפני שנה, שני חברים מהאוניברסיטה (עאמר מסוריה וסאנגה מדרום קוריאה) ואני להקים קולקטיב של מעצבי במה. יש לנו סטודיו מקסים בפרנצלאואר-אלה, שם יש לנו את הזמן ואת האפשרות לחקור, להתנסות ולהמשיך לחפור בכל מה שקשור לספרות, קוסמולגיה, פוליטיקה, פיזיקה, כימיה, אמנות וכל היוצא בזה. אין לזה סוף. באוגוסט אנחנו מגישים מועמדות לרינג אווארד, זו תחרות מאוד גדולה ויוקרתית לאופרה באוסטריה".  

אז למה דווקא שמלות כלה? 

"לפני שש שנים בערך התחילו להגיע אלי בעיקר מפה לאוזן ובקרב חברים וחברות פה בברלין הזמנות לשמלות כלה וערב. זה התחיל לצד הלימודים, אבל המפגשים עם הכלות אפשרו לי להיות חלק מרגע מאוד מרגש בחיים שפותח את הלב. יש לי אהבה ענקית לעיצוב שמלות והמפגשים של אחת על אחת תמיד משמחים. מעבר להכל אני מאוד מוחמאת ומוקירה את הבחירה של הנשים לעבוד איתי. היום אני בתהליכים של בניית בוטיק אבל זה כנראה ייקח עוד קצת זמן. בינתיים אני עובדת מהבית באווירה ביתית ונעימה".

תרבות החתונות בברלין וכחלק מכך גם שמלות הכלה לא שונות מאוד ממה שהורגלנו אליו בישראל? 

"האמת שיצא לי להיות רק פעם אחת בחתונה מקומית של אחות של חברה קרובה. זה היה בכנסייה בצפון ברלין וזה היה מאוד שמרני ומאופק. אבל חוץ מאותה חתונה עדיין לא יצא לי להיות בחתונות פה כי לרוב הכלות שלי מתחתנות בארץ או במדינה אחרת".

צילום: Esposa photographers

ובכל זאת, האם ברלין משפיעה על האופן שבו את מעצבת את השמלות? 

"אני נוטה להיכנס מדי פעם לבוטיקים במזרח או במערב לבדוק אם יש שמלות מיוחדות, אבל הסגנון הגרמני הוא לא כל כך לטעמי. הקונספט של ברלין כמרכז תרבותי מאוד משפיע עלי, אבל בעיקר בהקשר לעיצוב בתאטרון ואופרה".

צילום: Dima Vazinovich

מה החלק שאת הכי אוהבת בעיצוב שמלה?

"לפני כמה שנים הגיעה אלי בחורה צעירה ומתוקה שהיו לה ביקורות עצמיות מאוד נוקשות על הגוף שלה ולא היה לה קל להתמודד עם הישבן והמותניים וזה היה מדהים שבסוף התהליך היא התחתנה עם חצאית מקסי צמודה וטופ מעוטר פנינים שרואים את הפופיק. במקרים כאלה אני חושבת שתהליך של בחירת שמלה יכול ממש לרפא את הדרך שבה אנחנו רואות את הגוף שלנו ולצמצם באופן ניכר הרבה מהשיפוטים העצמיים למיניהם. אני פחות מאמינה בלהעתיק שמלה אחד לאחד מתוך מגזין או תמונה עם דוגמנית שהיא בתת משקל והשמלה נראית עליה 'מושלמת', שלא נדבר על כמויות הפוטושופ. לעצב ולתפור שמלה מההתחלה זה פשוט תהליך מכונן, זה ולהתבונן בגוף ולהבין מה הכי מתאים ויפה. חוץ מזה החלק האהוב עלי הוא ללכת ביחד לבחור בדים ועוד יותר אהוב זה לראות תמונות מהחתונה, זה תמיד מאוד מרגש".

צילום: Flea Studio

אם מותר לשאול — האם את מפנטזת בעצמך על חתונה? בברלין או בארץ ועם איזו שמלה? 

"אין לי זמן כל כך לפנטז על חתונה, לא כרגע לפחות. אבל אם אתחתן אז אולי גם בארץ וגם בגינה שיש לי בסטודיו".


FacebookTwitterGoogle+PinterestLinkedInEvernoteInstapaperEmailשתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *