ארכיון קטגוריית 'תרבות ואמנות'

כשמתכנת אמריקאי מומחה לפטריות ואמן ישראלי חובב איוואסקה מארגנים ועידה פסיכדלית בברלין

פורסם במקור במגזין שפיץ

מה שהתחיל באוקטובר 2016 כיום עיון צנוע על חומרים פסיכדליים והשפעתם על התודעה, בחנות הספרים טופיקס בנויקלן (שנסגרה בינתיים), גדל בחודש שעבר לכנס בהשתתפות כ-500 איש, שכלל עשרות הרצאות, סדנאות ומפגשים עם דמויות בקהילת הפסיכדליה הברלינאית והבינלאומית. המארגנים, דקס דה פרנקו ועמית אילן, כבר עמלים בימים אלה על ועידת Altered הבאה, שתתקיים בברלין בקיץ 2018.

אף שמוסגר כוועידה/כנס (conference), מהדורת 2017 של Altered היתה שילוב היברידי מעניין — כראוי לאירוע פסיכדלי — בין כנס, פסטיבל ומסיבה, מגמה שעמית ודקס מעוניינים להעמיק ולחקור בפעמים הבאות (ומשום כך בין השאר מכוונים לקיץ, כדי לשלב גם אירועים בחוץ).

בשונה מוועידת Drugscienece 2017, שהתקיימה בשאריטה בספטמבר, וכשמה כן היא עסקה בהתפתחויות המחקר המדעי בתחום השימוש בחומרים פסיכדליים לצורכי טיפול רפואי, Altered עוסק בהיבטים שונים ומגוונים של החוויה הפסיכדלית ונגזרותיה, ועל כן משך אליו קהל מעורב מאוד של גיקים, קלאברים, מטפלים, מדענים, ״אזוטרים״ וסתם סקרנים. לדברי המארגנים, כמחצית מהמשתתפים באירוע, שנערך במשך יומיים מלאים במלון אקולוגי בדרום מזרח העיר, הגיעו אליו במיוחד מחוץ לברלין, בעיקר מגרמניה ומאירופה, אבל גם מרחבי הגלובוס, לרבות מישראל, ארה״ב ואפילו דובאי.

המארגנים, עמית אילן (משמאל) ודקס דה פרנקו. צילום: Anne Annus

המשך קריאה »

לוקינג פור לאב: נצן ברנשטיין עושה את ברלין במבטא עברי

פורסם במקור במגזין שפיץ

נצן (״בכתיב חסר, ההורים שלי פלצנים״) ברנשטיין יוצרת ושרה קברט עסיסי ואירוני בעברית, אנגלית, יידיש וגרמנית, אבל לא מנסה להסתיר את המבטא שלה. להיפך: לאלבום הראשון שלה היא קראה Hebrew Accent, ״מבטא עברי״.

״אני מביאה איתי את המבטא שלי, הזהות שלי, אבל אני מנסה לנצל את זה בצורה חיובית, להשתמש בשורשים אבל גם ליצור משהו שהוא בכל זאת בינלאומי, שעוד אנשים יכולים להזדהות איתו. הרבה אמנים ישראלים רוצים נורא לשיר באנגלית ול׳השתלב׳, אבל כשהתחלתי להופיע בברלין ראיתי שאנשים דווקא אוהבים את זה שאני מביאה משהו ממקום אחר, רוצים לשמוע מה את מביאה מהבית״.

ברנשטיין, בת 33, נולדה וגדלה בירושלים, וכבר מילדות התבלטה לא רק בנטייה לאמנויות, אלא גם ב״צורך עז בדרמה ובתשומת לב״. כאשר החליטה להתחיל באופן רשמי את המסלול להגשמת ייעודה (״להיות דיווה״), היא החלה ללמוד באקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים במחלקה לביצוע ג׳ז. תוך כדי הלימודים כבר הקימה את ״הקברט העברי״, שבו שיחקה ושרה את שיריה בליווי שבעה נגנים.

השלב הבא היה מעבר לתל אביב, אבל ברנשטיין התאכזבה. ״זה לא היה שינוי גדול. רציתי להתפתח אמנותית לכיוונים יותר מפתיעים, והרגשתי שעם הסגנון שלי אין כל כך מקום להתפתח בתוך ישראל״.

המעבר לברלין ב-2013 היה ספונטני למדי. ״התפרנסתי מללמד מוזיקה ומהופעות בכל מיני הפקות וחלטורות. היה לי חופש מהעבודה והפקת תיאטרון שהשתתפתי בה בדיוק הסתיימה״. הדרכון הרומני שלה הפך את המעבר לקל יחסית מבחינה בירוקרטית (אם כי לא רק קל מהרבה בחינות אחרות), ומהר מאוד היא גם הכירה, לדבריה, הרבה אנשים מעניינים. ״הרגשתי שזה מקום אידאלי עבורי ליצור בו. עברתי המון דירות והמעברים נתנו לי הרבה רעיונות לשירים. במקום להתחיל ללמוד גרמנית התחלתי לעבוד על האלבום. גרתי עם מוזיקאי אמריקאי שאני מאוד אוהבת, Roland Satterwhite, והחלטנו לעבוד על עיבודים ולאסוף נגנים שיתאימו לשירים שאני רוצה לבצע. ככה גם הכרתי מוזיקאים מכל העולם״.

״ להמון בחורות, גם הכי חילוניות, יש את האישיו הזה עם הברית מילה״. ברנשטיין צילום: טל אלון

ב-2015 הקימה יחד עם איתי רוזנבאום והבמאית אינדרה בוגדן את ״קברט הדור השלישי״ (The Third Generation Cabaret), טריו שירה, פסנתר וצ׳לו, שמופיע בערך אחת לחודש. הופעת ההשקה ב-25 ביולי תשלב בין חומרי הקברט לחומרים חדשים מהאלבום. המשך קריאה »

אווה וברנרד מטיילים ביער (אגדה משבוע האופנה בברלין)


Fashion is only the attempt to realize art in living forms and social intercourse (Sir Francis Bacon)


את נאית ורואי הכרנו כמה חודשים לפני שעברנו לברלין. פגישה מקרית עם קולגה-חברה ברוטשילד פינת מזא"ה, עדכון על המעבר הצפוי – והופ, החברה שלצדה, שאותה לא הכרתי קודם, עשתה קישור מהיר. "הי, גם זוג חברים שלי עובר בקרוב לברלין". מייל באותו היום, פגישה, חיבור. מסוג הדברים שקורים בתל אביב כל הזמן. דברים שבאים כל כך בטבעיות לישראלים, וכל כך מעט מהגרמנים שפגשתי יודעים לעשות אותם.



המשך קריאה »

בחנו את עצמכם: האם אתם ייקים

זהו, הקיץ התחיל רשמית – ובתקופה הזאת אני מאוהבת קשות בעיר. לא משנה מתי יוצאים ולאן, התחושה היא של חגיגה. מוזיקת רחוב, אירועים ספונטניים ומתוכננים, אנשים מרוצים, בתשע בערב עדיין אור יום מלא.


קיץ ברלין

רוקריות בשלות חוגגות את הקיץ בחצר לידנו


המשך קריאה »

קרנבל התרבויות האמיתי

התכוונתי בכלל לכתוב פוסט אחר, אבל חייבת קודם משהו קצר על אחר צהריים קסום שהיה לנו היום.

מכיוון שהילדים לא מורידים את חולצות הכדורגל (של ברצלונה דווקא, אבל למה להתקטנן), רבים כל היום על קלפי כדורגל, וממלמלים זה לזה דויטשלנד דויטשלנד, חשבתי שיהיה נחמד אם נראה יחד את שמינית הגמר גרמניה-אנגליה.

אבל עשר דקות לתוך המשחק הם איבדו עניין, או ליתר דיוק החליטו שהם מעדיפים לשחק כדורגל מאשר לצפות בו. החינוך חזר אלי בהפוכה, כשלנועם גם היה נימוק מנצח: אמא, הוא אמר לי, את יודעת שזה יותר טוב לילדים לשחק בחוץ מאשר לראות טלוויזיה.

בלית ברירה יצאתי איתם למגרש הקרוב לבית, שכנראה שימש מקום בילוי לחבורת שיכורים בלילה הקודם, והיה מלא בקבוקים מנופצים וסירחון בלתי מזוהה. שכנעתי אותם ללכת לחפש מקום אחר ובדרך הצלחתי לגנוב עוד כמה דקות מול המסך של בית הקפה האיטלקי המהולל והאהוב על חברינו ר' ו-נ' – Molinari & Ko.


מונדיאל ברלין

מולינרי. קצת התקמצנו על גודל המסך, אבל הם יכולים להרשות לעצמם


המשך קריאה »

קיינה תרבות

התוכנית לסוף השבוע היתה לבדוק מה זה בדיוק קרנבל התרבויות (Karneval der Kulturen), המתקיים בברלין בכל שנה במאי או ביוני – בהתאם לתזמון של הפנטקוסט. מה זה פנטקוסט אתם שואלים? ובכן, אני שאלתי קודם.

למרבה ההפתעה, מסתבר שלנוצרים יש עוד כמה חגים חוץ מכריסמס ופסחא. אך סיימנו לחגוג את חג העלייה (Himmelfahrt בגרמנית) הנחוג ארבעים יום לאחר הפסחא ומציין את עלייתו השמיימה של ישו, והנה הגיע הפנטקוסט, שהוא מצידו דווקא נחוג חמישים ימים לאחר הפסחא, ומציין את ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישו (הכל קרה מהר מאוד). מקורות יודעי דבר בויקיפדיה טוענים כי הפנטקוסט מסיים את עונת הפסחא ומתקשר לחג השבועות ביהדות (ואם אתם לא מאמינים – תבדקו לבד).

אין לי מושג אם ההחלטה לחגוג את קרנבל התרבויות, המציין זו השנה ה-15 את רב-תרבותיותה של ברלין, קשורה גם מבחינה תוכנית לפנטקוסט, אך אני מנחשת בזהירות (וללא גרם טרוניה או שיפוטיות!) שהקשר הוא בעיקר לכך שזהו סוף שבוע ארוך המאפשר להשתכר יותר ימים ברציפות (ואם מישהו יודע על קשר רוחני עמוק יותר – אשמח להשכיל). תוסיפו לכך את העובדה שאל ירידת רוח הקודש אמורות להתלוות, בעזרת השם, גם כמה קרני שמש, והרי לכם מתכון בטוח לקרנבל גרמני.

או ליתר דיוק ברלינאי. שכן ברלין לגרמניה כמו ניו יורק לארה"ב או תל אביב לישראל – יש שיאמרו בועה, אחרים יעדיפו אי של שפיות. והיא מקדישה ארבעה ימים בשנה לחגוג את מה שמייחד אותה משאר גרמניה: הפתיחות, הקוסמופוליטיות, הליברליות, התשוקה. או בשתי מילים: מולטי קולטי.

כמובן שהחגיגות כוללות גם את מה שאינו מייחד אותה משאר גרמניה: נקניקיות ובירה. הרבה נקניקיות ובירה. אבל לא רק.

הקרנבל מתקיים באופן לא מפתיע בקרויצברג המולטי-קולטית, שהיא כידוע שכונתנו (אם כי קצת מצחיק לקרוא שכונה למקום שגרים בו כ-160 אלף איש). אחד מתוך ארבעת ימי הקרנבל מוקדש לילדים. זה היה אתמול. קפצתי לאירוע המרכזי בפארק גורליצר כדי לבדוק אם יש טעם לקחת את הילדים. למרבה הצער לא היה טעם, משום שגם כאן איכשהו "חגיגה לילדים" הפכה שם קוד להרבה דוכנים עם דברים שאינכם רוצים לרכוש לילדיכם בתוספת הרבה מאוד רעש.

היום, לעומת זאת, הגיע ההיילייט של הקרנבל – תהלוכה של תשע שעות שעל פי פרסומים זרים מרקדים בה כ-5000 איש מ-70 מדינות. רציתי לראות ממנה משהו, אבל לא היתה לי תוכנית פעולה מוגדרת. כשפתחנו את החלונות בבוקר, התברר שממילא אין צורך באחת.


מבט מהחלון שמאלה (בוקר)

המשך קריאה »

מאחורי הקלעים

אני חושבת שהייתי בערך בת 13 כששוטטתי עם חברה בדיזנגוף סנטר ו"ישראל הקורא בתווי פנים" ניגש אלינו. היום אני נחרדת מכך שגבר מבוגר פונה לשתי ילדות – נו טוב, נערות – ומתחיל איתן שיחה על אישיותן, אבל בזמן ההוא הסקרנות שלנו גברה על החשש והמבוכה. אני חושבת שכך הוא התפרנס – זורק איזו פרובוקציה בתקווה שתקלע בול ותגרום למושאיה לרצות עוד, הפעם בתשלום כמובן.

אני לא זוכרת כמה שילמנו, ורוב מה שהוא אמר נשכח כלא היה. רק משפט אחד נשאר איתי מאז: "את תמשכי בחוטים מאחורי הקלעים". אין לי מושג אם היתה זו נבואה שהגשימה את עצמה, או שבאמת יש משהו בסיפור הזה של קריאה בתווי פנים, וזה גם לא שאני בדיוק דודי אפל מבחינת משיכת חוטים, אבל בהחלט אפשר לומר שהמסלול המקצועי שלי עד היום התרחש מאחורי הקלעים. שהרי זו המהות של עריכה – לשפר, או במקרים מסוימים אפילו ליצור מחדש, מוצר שמישהו אחר מקבל עליו קרדיט.

ברלינלה פסטיבל הקולנוע ברלין

המשך קריאה »