יריד וינטג' חד-פעמי וחנויות וינטג' לכל השנה

זה פוסט שהתכוונתי לכתוב לפני יותר משבוע, אבל לחיים היו תוכניות אחרות בשבילי. אז אמנם אין לי זמן ואנרגיה לכתוב אותו באופן מושקע, אבל בכל זאת חבל לי שתפספסו: במסגרת שבוע האופנה בברלין יתקיים בסוף השבוע הזה (7-6 ביולי), יריד וינטג' בשם Toast & Jam. מסתבר שזאת הפעם השלישית שהוא ייערך, אבל משום מה אני למדתי… קראו עוד יריד וינטג' חד-פעמי וחנויות וינטג' לכל השנה

כשהטירוף עובד למענך

כן, שוב לא כתבתי די הרבה זמן. טוב, התלבטתי קשות אם לכתוב על הפסיכואנליזה שהתחלתי (אומרים לך בחינם, לא תיקחי?), או על הפתקיות הדביקות של רואה החשבון שלנו. ונכון שאתם מאושרים שהחלטתי ללכת על האופציה השנייה?

אחד השווקים אם לא ה-

כבר מזמן רציתי לכתוב על הקסם הזה, אבל איכשהו לא יצא. זאת אומרת פעם אחת כבר חזרתי ממנו עם תמונות מעולות, אבל אז התברר שהיתה איזו תקלה בכרטיס הזיכרון של המצלמה והצילומים בלתי שמישים. אז עברו עוד כמה חודשים, ושלשום, כשקלטתי שכבר מציינים שנה להיווסדו, ונדהמתי מכמויות האנשים שנהרו אליו, הבנתי שבאמת אין ברירה.

בלחם הם מבינים

האוכל הגרמני לא עושה לי את זה, בלשון המעטה. בשכונה הקודמת שלנו, למשל, יש תור קבוע מול Curry 36 ברחוב Mehringdamm, המתמחה בנקניקיות וצ'יפס. המקום הוא סוג של מיתולוגיה (עד כמה שהצלחתי להאזין – רוב הלקוחות מקומיים, כך שכנראה שזו לא מיתולוגיה תיירותית), אף שבמו עיניי ראיתי שהצ'יפס אפילו לא נחתך במקום, אלא יוצא משקיות… קראו עוד בלחם הם מבינים

תאמינו לי, לי זה עלה פחות

מישהו טרח להזכיר לי לא מזמן, שאם אנשים לא היו קונים דברים חדשים – אז גם לא היו חנויות יד שנייה. האמירה הזאת (בעלת גרעין אמת שלא ניתן להתעלם ממנו) גרמה לי מייד לתהות מה היה קורה אילו היה מתקבל חוק בינלאומי שאוסר לייצר מוצרים בני קיימא. כלומר חוק שהיה מתיר להמשיך לייצר מוצרי מזון,… קראו עוד תאמינו לי, לי זה עלה פחות

פוסט פוסט כריסמס

את חג המולד הראשון שלי ציינתי ב-1998. העובדה שזה עתה נכנסתי למערכת יחסים עם הנוצרי הראשון בחיי מילאה אותי מוטיבציה. כנראה שבאחת משיחות הנפש המוקדמות  שלנו הוא ציין שיש בו געגוע לחגיגות הכריסמס של ילדותו, שהתפרסו על פני שלוש יבשות, ומייד החלטתי להחזיר עטרה ליושנה. העץ שקניתי בדרום תל אביב אמנם היה קטן ומפלסטיק, והקישוטים… קראו עוד פוסט פוסט כריסמס

האוטו שלנו קטן וירוק

באופן מפתיע, אחד הדברים שהכי הלהיבו אותי בתהליך המעבר למדינה אחרת היה להיפטר מהמון דברים/חפצים, בעצם כמעט מהכל. בסבב הראשון, זמן קצר אחרי שקיבלנו את ההחלטה לנסוע, וחודשים ארוכים לפני תאריך היעד, אמרנו שלום ולא להתראות לדברים שנאגרו בלי ששמנו לב, כאלה שבאיזושהי נקודה בזמן היה ברור למישהו משום מה שאנחנו ממש צריכים אותם, אבל… קראו עוד האוטו שלנו קטן וירוק

1933 מול 2009 – יש דברים שלא משתנים

לא, אני לא מתכוונת לאנטישמיות. כדאי לזכור שכותרות מניפולטיביות היו מקור לחמי במשך הרבה שנים, וכנראה שאפשר לצאת מידיעות אחרונות אבל מסובך יותר להוציא את ידיעות אחרונות ממך. פוסטים שואתיים בוודאי עוד יגיעו, אבל כרגע אני מדברת על משהו מתוק במיוחד. והסיבה שהוא לא השתנה היא כנראה שילדים לא השתנו, וב-2009, כמו ב-1933, קצת סוכר… קראו עוד 1933 מול 2009 – יש דברים שלא משתנים