ארכיון קטגוריית 'צרכנות'

יריד וינטג' חד-פעמי וחנויות וינטג' לכל השנה

זה פוסט שהתכוונתי לכתוב לפני יותר משבוע, אבל לחיים היו תוכניות אחרות בשבילי. אז אמנם אין לי זמן ואנרגיה לכתוב אותו באופן מושקע, אבל בכל זאת חבל לי שתפספסו: במסגרת שבוע האופנה בברלין יתקיים בסוף השבוע הזה (7-6 ביולי), יריד וינטג' בשם Toast & Jam. מסתבר שזאת הפעם השלישית שהוא ייערך, אבל משום מה אני למדתי אודותיו רק השנה.

 

יריד וינטג' ברלין אופנה

 

יש לי תקוות גדולות לגביו (שהשנה לא יתמששו משום שאני עדיין בתל אביב), בין השאר כי הוא נולד כתוצאה משיתוף פעולה של כמה גופים מעולים: שוק Nowkoelln, שוק היד השנייה החביב עלי בברלין כולה, שנדמה לי שאפשר כבר לומר היום שיותר ממחצית הארון הנוכחי שלי הגיע ממנו; המגזין המצוין (באנגלית) Exberliner, תחנת הרדיו האהובה עלי בעיר FluxFM ורשת הסופרים הטבעונית Veganz, שהיא אמנם יקרה ביחס לסופרים אורגניים אחרים, אבל יש לי כבוד לאג'נדה שלה.

 

היריד יהיה פתוח בשבת, 6 ביולי, בשעות 22:00-12:00 (תצוגת אופנה וינטג'ית תתקיים בשעה 19:00), ובראשון, 7 ביולי, בשעות 19:00-10:00, ומבטיחים שיש סחורה גם לגברים (וגם אקססוריז, הלבשה תחתונה ומשקפיים). כניסה: 3 יורו.

כתובת:
Heimathafen Neukölln
Karl-Marx-Straße 141
12043 Berlin-Neukölln

דף היריד בפייסבוק

ספרו איך היה!

וחוץ מזה, לכבוד (קידום) יריד הוינטג', Exberliner ביקשו מפשניסטות ברלינאיות (טוב, נו, אף אחת לא ברלינאית במקור, אבל כמה כאלה כבר יש) לענות על כל מיני שאלות, ומה שמעניין מבחינתנו כרגע זה התשובות שלהן לשאלה "מהם השווקים/חנויות וינטג' המועדפים עלייך בברלין".

כריסטינה קורטה, עיתונאית אופנה בת 34, אוהבת את Soeur בפרנצלאואר ברג, כי יש שם את מותגי הבוהו הצרפתיים האהובים עליה; את Veist Kleiderschrank בנויקלן, כי "יש שם פריטים באמת מיוחדים, מורסצ'ה ועד תיקים מבית מלאכה קטן בשטוטגרט"; ואת Das Neue Schwarz במיטה (Mitte) , שם היא מוצאת פריטים של מותגי על.

אימקה הילה, המייסדת והמעצבת בת ה-30 של מותג ההלבשה התחתונה November, אוהבת את Lunettes (סניפים בפרנצל', במיטה ובקרויצברג), בגלל המשקפיים ומשקפי השמש הנהדרים לדבריה; ואת Garments (סניפים בפרנצל' ובמיטה) ו-Cash (מיטה).

פרידריקה צנר, יועצת במשרד יח"צ שמתמחה באופנה (וסליחה מראש אם לא הבנתי את הטייטל לאשורו), בת 28, ממליצה על Sing Blackbird בקרויצקלן, בזכות אוסף התכשיטים ופריטי המעצבים; ועל חנות פופאפ סקנדינבית ב-Torstrasse בשם Trendsales.

 

מוזמנות ומוזמנים להוסיף המלצות בתגובות. תבלו.

 

כשהטירוף עובד למענך

כן, שוב לא כתבתי די הרבה זמן. טוב, התלבטתי קשות אם לכתוב על הפסיכואנליזה שהתחלתי (אומרים לך בחינם, לא תיקחי?), או על הפתקיות הדביקות של רואה החשבון שלנו. ונכון שאתם מאושרים שהחלטתי ללכת על האופציה השנייה?


המשך קריאה »

אחד השווקים אם לא ה-

כבר מזמן רציתי לכתוב על הקסם הזה, אבל איכשהו לא יצא. זאת אומרת פעם אחת כבר חזרתי ממנו עם תמונות מעולות, אבל אז התברר שהיתה איזו תקלה בכרטיס הזיכרון של המצלמה והצילומים בלתי שמישים. אז עברו עוד כמה חודשים, ושלשום, כשקלטתי שכבר מציינים שנה להיווסדו, ונדהמתי מכמויות האנשים שנהרו אליו, הבנתי שבאמת אין ברירה.


שוק ברלין

המשך קריאה »

בלחם הם מבינים

האוכל הגרמני לא עושה לי את זה, בלשון המעטה. בשכונה הקודמת שלנו, למשל, יש תור קבוע מול Curry 36 ברחוב Mehringdamm, המתמחה בנקניקיות וצ'יפס. המקום הוא סוג של מיתולוגיה (עד כמה שהצלחתי להאזין – רוב הלקוחות מקומיים, כך שכנראה שזו לא מיתולוגיה תיירותית), אף שבמו עיניי ראיתי שהצ'יפס אפילו לא נחתך במקום, אלא יוצא משקיות תעשייתיות ענקיות. ולא שאם הייתי רואה שחותכים אותו במקום זה היה ממש משנה. בכל זאת, לאן כבר אפשר להמריא עם נקניקיות וצ'יפס?


לחם בברלין

שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל-פְּנֵי הַמָּיִם, כִּי בְּרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ (מבצע: בהמשך הפוסט תמצאנו)

המשך קריאה »

תאמינו לי, לי זה עלה פחות

מישהו טרח להזכיר לי לא מזמן, שאם אנשים לא היו קונים דברים חדשים – אז גם לא היו חנויות יד שנייה. האמירה הזאת (בעלת גרעין אמת שלא ניתן להתעלם ממנו) גרמה לי מייד לתהות מה היה קורה אילו היה מתקבל חוק בינלאומי שאוסר לייצר מוצרים בני קיימא. כלומר חוק שהיה מתיר להמשיך לייצר מוצרי מזון, מוצרים מתכלים וכל מה שחיוני בספירה הציבורית (ציוד רפואי, תחבורה ציבורית וכו'), אבל מחסל את תעשיות המוצרים הלא מתכלים לבית (בגדים, רהיטים, מוצרי חשמל וכו') ומחייב את כל החנויות לסחור במוצרים משומשים.

כמה זמן היינו מחזיקים מעמד? כמה קומקומים חשמליים, מעילי חורף, מיטות, שואבי אבק וגופי תאורה (והס מלהזכיר הליכונים ומכשירי כושר אחרים) זרוקים להם במיליוני בתים ובוידעמים למיניהם ברחבי העולם, בשעה שעמיתיהם הצעירים והמנצנצים נמכרים כמו לחמניות חמות?

יד שנייה ברלין

המשך קריאה »

פוסט פוסט כריסמס

את חג המולד הראשון שלי ציינתי ב-1998. העובדה שזה עתה נכנסתי למערכת יחסים עם הנוצרי הראשון בחיי מילאה אותי מוטיבציה. כנראה שבאחת משיחות הנפש המוקדמות  שלנו הוא ציין שיש בו געגוע לחגיגות הכריסמס של ילדותו, שהתפרסו על פני שלוש יבשות, ומייד החלטתי להחזיר עטרה ליושנה. העץ שקניתי בדרום תל אביב אמנם היה קטן ומפלסטיק, והקישוטים קיטשיים להחריד ומאוד לא בטעם שלו (שאז עוד לא ממש הכרתי), אבל המתנות היו רבות, מושקעות ומדויקות, וההפקה כולה נכנסה לפנתיאון האירועים המיתולוגיים בזוגיותנו.

חג מולד ברלין

ברלין 2009. אם לא הבנתם, גזירי הנייר בתחתית הם שלג

המשך קריאה »

האוטו שלנו קטן וירוק

באופן מפתיע, אחד הדברים שהכי הלהיבו אותי בתהליך המעבר למדינה אחרת היה להיפטר מהמון דברים/חפצים, בעצם כמעט מהכל. בסבב הראשון, זמן קצר אחרי שקיבלנו את ההחלטה לנסוע, וחודשים ארוכים לפני תאריך היעד, אמרנו שלום ולא להתראות לדברים שנאגרו בלי ששמנו לב, כאלה שבאיזושהי נקודה בזמן היה ברור למישהו משום מה שאנחנו ממש צריכים אותם, אבל איכשהו עכשיו נראו לגמרי מיותרים. היו שם בערך חצי מכלי המטבח (אני מניחה שאצלכם אין שני סטים מיותרים של צלחות וכמה קערות שאמא הציעה לקחת והיה חבל לזרוק), בגדים (חלקם מקטגוריית בגדים שהמצאתי לפני הרבה שנים – "בגדי בית" – בגדים שברור שאין מצב לצאת איתם ממפתן הדלת, אבל בכל זאת לא רוצים לזרוק), צעצועים, ספרים (כן, ספרים), וגם פריטים חסרי קטגוריה כמו למשל מכשיר לחיזוק רצפת האגן (שקניתי במחיר מופקע אחרי הלידה הראשונה ומעולם לא השתמשתי בו כמובן) ועוד ועוד. שלא תבינו לא נכון: שנינו בעלי מודעות צרכנית ואידיאולוגיה ירוקה, ועדיין – כמות הזבל שאדם צובר אפילו כשהוא נגד לצבור היא פשוט מדהימה.

ברבורים ברלין

ברלינאים נטולי רכוש

המשך קריאה »

1933 מול 2009 – יש דברים שלא משתנים

לא, אני לא מתכוונת לאנטישמיות. כדאי לזכור שכותרות מניפולטיביות היו מקור לחמי במשך הרבה שנים, וכנראה שאפשר לצאת מידיעות אחרונות אבל מסובך יותר להוציא את ידיעות אחרונות ממך. פוסטים שואתיים בוודאי עוד יגיעו, אבל כרגע אני מדברת על משהו מתוק במיוחד. והסיבה שהוא לא השתנה היא כנראה שילדים לא השתנו, וב-2009, כמו ב-1933, קצת סוכר – ועדיף הרבה סוכר – בתצורות שונות, משמש כשוחד האולטימטיבי.

ברלין 1933

ברלין, 1933 (באדיבות שמואל שלומות, קיבוץ ברעם)

המשך קריאה »