כבר מזמן רציתי לכתוב על הקסם הזה, אבל איכשהו לא יצא. זאת אומרת פעם אחת כבר חזרתי ממנו עם תמונות מעולות, אבל אז התברר שהיתה איזו תקלה בכרטיס הזיכרון של המצלמה והצילומים בלתי שמישים. אז עברו עוד כמה חודשים, ושלשום, כשקלטתי שכבר מציינים שנה להיווסדו, ונדהמתי מכמויות האנשים שנהרו אליו, הבנתי שבאמת אין ברירה.
ברלינרית :: 17.מאי.2011 :: יד שנייה, כללי, צרכנות :: 16 תגובות »
האוכל הגרמני לא עושה לי את זה, בלשון המעטה. בשכונה הקודמת שלנו, למשל, יש תור קבוע מול Curry 36 ברחוב Mehringdamm, המתמחה בנקניקיות וצ'יפס. המקום הוא סוג של מיתולוגיה (עד כמה שהצלחתי להאזין – רוב הלקוחות מקומיים, כך שכנראה שזו לא מיתולוגיה תיירותית), אף שבמו עיניי ראיתי שהצ'יפס אפילו לא נחתך במקום, אלא יוצא משקיות תעשייתיות ענקיות. ולא שאם הייתי רואה שחותכים אותו במקום זה היה ממש משנה. בכל זאת, לאן כבר אפשר להמריא עם נקניקיות וצ'יפס?
שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל-פְּנֵי הַמָּיִם, כִּי בְּרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ (מבצע: בהמשך הפוסט תמצאנו)
ברלינרית :: 26.יולי.2010 :: אוכל, כללי, צרכנות :: 18 תגובות »
מישהו טרח להזכיר לי לא מזמן, שאם אנשים לא היו קונים דברים חדשים – אז גם לא היו חנויות יד שנייה. האמירה הזאת (בעלת גרעין אמת שלא ניתן להתעלם ממנו) גרמה לי מייד לתהות מה היה קורה אילו היה מתקבל חוק בינלאומי שאוסר לייצר מוצרים בני קיימא. כלומר חוק שהיה מתיר להמשיך לייצר מוצרי מזון, מוצרים מתכלים וכל מה שחיוני בספירה הציבורית (ציוד רפואי, תחבורה ציבורית וכו'), אבל מחסל את תעשיות המוצרים הלא מתכלים לבית (בגדים, רהיטים, מוצרי חשמל וכו') ומחייב את כל החנויות לסחור במוצרים משומשים.
כמה זמן היינו מחזיקים מעמד? כמה קומקומים חשמליים, מעילי חורף, מיטות, שואבי אבק וגופי תאורה (והס מלהזכיר הליכונים ומכשירי כושר אחרים) זרוקים להם במיליוני בתים ובוידעמים למיניהם ברחבי העולם, בשעה שעמיתיהם הצעירים והמנצנצים נמכרים כמו לחמניות חמות?
ברלינרית :: 20.ינו'.2010 :: היסטוריה, יד שנייה, צרכנות :: 16 תגובות »
את חג המולד הראשון שלי ציינתי ב-1998. העובדה שזה עתה נכנסתי למערכת יחסים עם הנוצרי הראשון בחיי מילאה אותי מוטיבציה. כנראה שבאחת משיחות הנפש המוקדמות שלנו הוא ציין שיש בו געגוע לחגיגות הכריסמס של ילדותו, שהתפרסו על פני שלוש יבשות, ומייד החלטתי להחזיר עטרה ליושנה. העץ שקניתי בדרום תל אביב אמנם היה קטן ומפלסטיק, והקישוטים קיטשיים להחריד ומאוד לא בטעם שלו (שאז עוד לא ממש הכרתי), אבל המתנות היו רבות, מושקעות ומדויקות, וההפקה כולה נכנסה לפנתיאון האירועים המיתולוגיים בזוגיותנו.
ברלין 2009. אם לא הבנתם, גזירי הנייר בתחתית הם שלג
ברלינרית :: 29.דצמ'.2009 :: כללי, צרכנות :: 7 תגובות »
באופן מפתיע, אחד הדברים שהכי הלהיבו אותי בתהליך המעבר למדינה אחרת היה להיפטר מהמון דברים/חפצים, בעצם כמעט מהכל. בסבב הראשון, זמן קצר אחרי שקיבלנו את ההחלטה לנסוע, וחודשים ארוכים לפני תאריך היעד, אמרנו שלום ולא להתראות לדברים שנאגרו בלי ששמנו לב, כאלה שבאיזושהי נקודה בזמן היה ברור למישהו משום מה שאנחנו ממש צריכים אותם, אבל איכשהו עכשיו נראו לגמרי מיותרים. היו שם בערך חצי מכלי המטבח (אני מניחה שאצלכם אין שני סטים מיותרים של צלחות וכמה קערות שאמא הציעה לקחת והיה חבל לזרוק), בגדים (חלקם מקטגוריית בגדים שהמצאתי לפני הרבה שנים – "בגדי בית" – בגדים שברור שאין מצב לצאת איתם ממפתן הדלת, אבל בכל זאת לא רוצים לזרוק), צעצועים, ספרים (כן, ספרים), וגם פריטים חסרי קטגוריה כמו למשל מכשיר לחיזוק רצפת האגן (שקניתי במחיר מופקע אחרי הלידה הראשונה ומעולם לא השתמשתי בו כמובן) ועוד ועוד. שלא תבינו לא נכון: שנינו בעלי מודעות צרכנית ואידיאולוגיה ירוקה, ועדיין – כמות הזבל שאדם צובר אפילו כשהוא נגד לצבור היא פשוט מדהימה.
ברלינאים נטולי רכוש
ברלינרית :: 29.ספט'.2009 :: יד שנייה, ילדים, כללי, צרכנות :: 14 תגובות »
לא, אני לא מתכוונת לאנטישמיות. כדאי לזכור שכותרות מניפולטיביות היו מקור לחמי במשך הרבה שנים, וכנראה שאפשר לצאת מידיעות אחרונות אבל מסובך יותר להוציא את ידיעות אחרונות ממך. פוסטים שואתיים בוודאי עוד יגיעו, אבל כרגע אני מדברת על משהו מתוק במיוחד. והסיבה שהוא לא השתנה היא כנראה שילדים לא השתנו, וב-2009, כמו ב-1933, קצת סוכר – ועדיף הרבה סוכר – בתצורות שונות, משמש כשוחד האולטימטיבי.
ברלין, 1933 (באדיבות שמואל שלומות, קיבוץ ברעם)
ברלינרית :: 25.ספט'.2009 :: היסטוריה, ילדים, צרכנות :: 3 תגובות »