כמה שנים כבר מדברים על להזיז את שדה דב ממיקומו המרהיב? ומה לדעתכם יקרה עם השטח על קו הים אם וכאשר זה יקרה יום אחד? תודו שאפילו כשאלה רטורית זה נשמע מגוחך. הרי ברור לכולנו מה יקרה. למעשה, יש אפילו שני שרים חרוצים שמקדמים את הפרויקט ברגעים אלה, לרווחת הציבור כמובן. כלומר לרווחת מי שיכול לשלם 3 מיליון שקל מינימום על דירה.
אם זה מנחם אתכם, גם ההחלטה על עתיד שדה התעופה טמפלהוף בברלין לא נפלה ביום אחד.
דיסוננס אורבני
ברלינרית :: 30.מאי.2010 :: היסטוריה, טבע, כללי :: 14 תגובות »
היום הייתי תיירת. אבל ממש. כמו שכבר רמזתי, סוף סוף בשלו התנאים להתחיל להקדיש זמן גם לדברים שאינם ברשימת המטלות. ואין עיתוי מושלם יותר מיום שישי: השעון הפנימי מתוכנת לסוף שבוע ואילו הילדים ביום רגיל בגן ובבית הספר.
אבל מאיפה מתחילים? למרות שהצטברו לי אינסוף המלצות מקומיות סודיות ליישם (ותודה ל-י'), הרגשתי שאני רוצה לפצוח דווקא ביסודות. ואם כבר בייסיק, הפוסט של ריקי כהן מאמהות אובדות הזכיר לי את סיור החינם של חברת Sandeman.
מאיפה מתחילים? מכאן. שער ברנדנבורג
זהו סיור שעובר פחות או יותר בכל אתרי ה"חובה" התיירותיים ב-Mitte במשהו כמו ארבע שעות. אמנם חלפתי כבר על פני כולם עם האופניים, ובחלק מהמקומות גם ממש ביקרנו כשהיינו כאן באמת כתיירים, אבל זה היה מזמן, ובחורף, וזה לא נחשב. אם אני מתכוונת מתישהו להיות ברלינרית ולא רק להעמיד פנים, דרושה יסודיות.
ברלינרית :: 22.מאי.2010 :: היסטוריה, כללי, שואה :: 3 תגובות »
מישהו טרח להזכיר לי לא מזמן, שאם אנשים לא היו קונים דברים חדשים – אז גם לא היו חנויות יד שנייה. האמירה הזאת (בעלת גרעין אמת שלא ניתן להתעלם ממנו) גרמה לי מייד לתהות מה היה קורה אילו היה מתקבל חוק בינלאומי שאוסר לייצר מוצרים בני קיימא. כלומר חוק שהיה מתיר להמשיך לייצר מוצרי מזון, מוצרים מתכלים וכל מה שחיוני בספירה הציבורית (ציוד רפואי, תחבורה ציבורית וכו'), אבל מחסל את תעשיות המוצרים הלא מתכלים לבית (בגדים, רהיטים, מוצרי חשמל וכו') ומחייב את כל החנויות לסחור במוצרים משומשים.
כמה זמן היינו מחזיקים מעמד? כמה קומקומים חשמליים, מעילי חורף, מיטות, שואבי אבק וגופי תאורה (והס מלהזכיר הליכונים ומכשירי כושר אחרים) זרוקים להם במיליוני בתים ובוידעמים למיניהם ברחבי העולם, בשעה שעמיתיהם הצעירים והמנצנצים נמכרים כמו לחמניות חמות?
ברלינרית :: 20.ינו'.2010 :: היסטוריה, יד שנייה, צרכנות :: 16 תגובות »
ברלינרית אמיתית היתה כותבת היום פוסט על מיצג הדומינו המרהיב של אמש, שהיווה את שיאם של אירועי עשרים שנה לנפילת החומה. אבל כמי שרק מתחזה בשלב זה (ע"ע כותרת המשנה הזמנית של הבלוג), גם אני צפיתי בכיכר ברנדנבורג באדיבות סי-אן-אן. זה אכן היה מחזה מרהיב ומרגש, שילוב גאוני למדי של מטפורה וחומר. מצד אחד המחשה ויזואלית יפהפייה, גלעד חי וחד פעמי לאירוע מכונן; מצד שני, שילוב דחוס ומדויק של אמירה היסטורית ותרבותית, שמצליחה לחדור דווקא בשל האופן הפופולרי והמופשט שבו היא נאמרת. אפקט הדומינו מתכתב בראש ובראשונה עם האמת האוניברסלית האקטיביסטית שלפיה שינוי קטן ומקומי יכול להשפיע על הסביבה הקרובה והרחוקה; ובאותו זמן גם עם תיאוריית הדומינו שרווחה בתקופת המלחמה הקרה.
המשך קריאה »
ברלינרית :: 10.נוב'.2009 :: היסטוריה, כללי :: 9 תגובות »
אטרקציות הן לא ממש הצד החזק שלנו מאז שהגענו לכאן. למרות שמזג האוויר היה מושלם בחודשיים הראשונים שלנו בברלין, ההספק שלנו כתיירים היה עלוב במיוחד. טוב, זה כנראה בגלל שאנחנו לא תיירים. שום שעון לא מתקתק, לא צריך לסמן וי על שלושה מוזיאונים ושתי אטרקציות לילדים בכל יום, והאמת שגם אילו רצינו – התקציב שלנו כמהגרים אביונים מאוד מחושב בימים אלה. וחוץ מזה, אם אנחנו יכולים לשרטט סיור ייחודי אחד בעיר, הרי זהו המסלול שבין נציגויות הבירוקרטיה המגוונות. זה יילך בערך כך:
בזמן שהתברברנו. האיחוד בשער ברנדנבורג. צילום: Hans Scherhaufer
ברלינרית :: 08.אוק'.2009 :: היסטוריה :: 7 תגובות »
לא, אני לא מתכוונת לאנטישמיות. כדאי לזכור שכותרות מניפולטיביות היו מקור לחמי במשך הרבה שנים, וכנראה שאפשר לצאת מידיעות אחרונות אבל מסובך יותר להוציא את ידיעות אחרונות ממך. פוסטים שואתיים בוודאי עוד יגיעו, אבל כרגע אני מדברת על משהו מתוק במיוחד. והסיבה שהוא לא השתנה היא כנראה שילדים לא השתנו, וב-2009, כמו ב-1933, קצת סוכר – ועדיף הרבה סוכר – בתצורות שונות, משמש כשוחד האולטימטיבי.
ברלין, 1933 (באדיבות שמואל שלומות, קיבוץ ברעם)
ברלינרית :: 25.ספט'.2009 :: היסטוריה, ילדים, צרכנות :: 3 תגובות »
