ההזנחה כאטרקציה: זה דווקא די נעים לראות לונה פארק סגור

כמה דקות לתוך נסיעת הרכבת הקטנה, התקפת צחוק נעימה החלה להשתלט עלי. רק בברלין, חשבתי בקול רם, הצחוק תופס תאוצה ואני מתקשה לסיים את המשפט, רק בברלין- ולא הצלחתי להמשיך, וגם לא הייתי צריכה, כי הוא הבין בדיוק למה אני מתכוונת. כי באמת, איפה עוד אפשר לשבת ברכבת צעצוע מקרטעת, המקיפה לונה פארק נטוש וזנוח,… קראו עוד ההזנחה כאטרקציה: זה דווקא די נעים לראות לונה פארק סגור

חג החירות (אפילוג בתמונות)

אז הוא חזר. מאושר. הדמעות שפרצו מעיניי כשרצתי לקראתו הפתיעו אותי, אבל הייתי צריכה מייד להתעשת כי הוא לא הבחין בי, ודילג על פניי בדרכו לאולף… היה לו קצת קשה להירדם בשני הערבים הראשונים, אבל פראו להמן (הסמינריסטית) ישבה לידו עד שהעיניים נעצמו ופראו קולר סיפרה שהוא התמודד מקסים. כבר בדרך הביתה הוברר שהוא לא… קראו עוד חג החירות (אפילוג בתמונות)

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים

יש הרבה סטריאוטיפים בקשר לגרמנים. נו, אתם כבר יודעים: דייקנים, לא-גמישים (אם למדת להיות מנקה רחובות רחבים, אין סיכוי שתתקבל לעבודה כמנקה רחובות צרים), פורמליים (עם מי שאינו חבר קרוב יש לדבר בגוף שלישי רבים) וכו'. בקיצור: נון-אל"ף-צדיק-יוד-מם סופית. כמו עם סטריאוטיפים, במבט מקרוב את מוצאת שלעתים הם נכונים ולעתים לא. מצד אחד המורה בקורס… קראו עוד אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים

אף אחד עוד לא מת מקצת יידישקייט (שיט, בעצם כן)

כבר כתבתי כאן כמה אני אוהבת את לחמי הבריאות הגרמניים, אבל מה לעשות שלפעמים לחם הוא לא רק לחם. ככל שהגרמנית בפיהם של ילדיי משתבחת, כך מתגבר הצורך הבלתי נשלט שלי לשמור על רכיבים מישראליותם. זה מתחיל מהחוק הבל יעבור שבבית מדברים רק עברית (שחר: "אבא, תצייר לי פוליציסט". אני: "אתה מתכוון שאתה רוצה שאבא… קראו עוד אף אחד עוד לא מת מקצת יידישקייט (שיט, בעצם כן)

עונת הציפייה

מסתבר שפישלנו. בזמן שחגגנו אתמול בשאננות נר חמישי של חנוכה, שרים עם חברינו הישראלים שירי חנוכה בהתלהבות יתרה ובטוחים שמילאנו את מכסת המסורת העונתית המצופה מאיתנו כהורים גולים (ארבעה סוגי לביבות!), היה זה גם יום ראשון הראשון של תקופת הAdvent ("הציפייה"), שבו היינו אמורים להניח מגף מחוץ לדלת הכניסה לביתנו על מנת שניקולאוס (שהוא לא… קראו עוד עונת הציפייה

מחשבות מסתעפות

אחת המילים האהובות עלי בגרמנית היא המילה "oder". המשמעות המילונית הפשוטה שלה היא "או". "Links oder Rechts" זה "שמאל או ימין". אבל אני אוהבת אותה כשהיא ניצבת בסוף המשפט, ולאחריה סימן שאלה (ושלוש נקודות נסתרות). או אז היא הופכת לעולם ומלואו, מעין גרסה נגישה ונייטרלית של "הלא כן?" המלאכותי משהו ו"לא ככה?" הנמוך והפשטני מדי.… קראו עוד מחשבות מסתעפות

קרנבל התרבויות האמיתי

התכוונתי בכלל לכתוב פוסט אחר, אבל חייבת קודם משהו קצר על אחר צהריים קסום שהיה לנו היום. מכיוון שהילדים לא מורידים את חולצות הכדורגל (של ברצלונה דווקא, אבל למה להתקטנן), רבים כל היום על קלפי כדורגל, וממלמלים זה לזה דויטשלנד דויטשלנד, חשבתי שיהיה נחמד אם נראה יחד את שמינית הגמר גרמניה-אנגליה. אבל עשר דקות לתוך… קראו עוד קרנבל התרבויות האמיתי

טירה על המים (או: למה אני לא מתגעגעת לגן מאיר)

אזהרה להורים לילדים קטנים: ייתכן שאתם הולכים לקנא. מצטערת. אין מנוס. אז שכשאתם קוראים את ההמשך תשננו לעצמכם שלכם יש ים, ולנו אין (אוי, בעצם גם הים הפך עכשיו אסוציאציה למלחמה, סליחה). לכם יש שמש 12 חודשים בשנה, ולנו בקושי שלושה. אז בשלושה חודשים האלה שיפה, לא מגיע לנו ליהנות? (פאוזת מזג אוויר: לכאורה האביב… קראו עוד טירה על המים (או: למה אני לא מתגעגעת לגן מאיר)

אוהב להיות בבית

זה לקח כמעט חצי שנה, אבל זה הגיע. וזה היה ברור שזה יגיע. האמת שהופתענו מאוד שעד עכשיו זה לא קרה. אבל בסוף זה התעורר דווקא כשבינינו לבין עצמנו הגרוב הוא שנכנסנו עם השנה החדשה לפאזה לגמרי אחרת; דווקא כשרשימת הסידורים האינסופית כמעט ונמחקה כליל, הבית מתחיל להיראות כמו בית, ואנחנו מתחילים סוף סוף לחשוב… קראו עוד אוהב להיות בבית

כאן גרים בכיף כן-גורו ולא-גורו

דווקא אחרי שדניאל יעץ לי לכתוב שלושה ארבעה פוסטים בשבוע, ולא להתייחס בכובד ראש לכל מילה שאני מפרסמת, יצא שלא כתבתי יותר משבועיים. וזה לא שלא היה על מה, פשוט לא הגעתי לזה. עם כמות הזמן שאני משקיעה בכל פוסט (כזו אני – איטית), גם פעם בשבוע זה אתגר. אבל הפעם באמת הגזמתי – שבועיים… קראו עוד כאן גרים בכיף כן-גורו ולא-גורו