ברלינרית

התכוונתי בכלל לכתוב פוסט אחר, אבל חייבת קודם משהו קצר על אחר צהריים קסום שהיה לנו היום.

מכיוון שהילדים לא מורידים את חולצות הכדורגל (של ברצלונה דווקא, אבל למה להתקטנן), רבים כל היום על קלפי כדורגל, וממלמלים זה לזה דויטשלנד דויטשלנד, חשבתי שיהיה נחמד אם נראה יחד את שמינית הגמר גרמניה-אנגליה.

אבל עשר דקות לתוך המשחק הם איבדו עניין, או ליתר דיוק החליטו שהם מעדיפים לשחק כדורגל מאשר לצפות בו. החינוך חזר אלי בהפוכה, כשלנועם גם היה נימוק מנצח: אמא, הוא אמר לי, את יודעת שזה יותר טוב לילדים לשחק בחוץ מאשר לראות טלוויזיה.

בלית ברירה יצאתי איתם למגרש הקרוב לבית, שכנראה שימש מקום בילוי לחבורת שיכורים בלילה הקודם, והיה מלא בקבוקים מנופצים וסירחון בלתי מזוהה. שכנעתי אותם ללכת לחפש מקום אחר ובדרך הצלחתי לגנוב עוד כמה דקות מול המסך של בית הקפה האיטלקי המהולל והאהוב על חברינו ר' ו-נ' - Molinari & Ko.

מולינרי. קצת התקמצנו על גודל המסך, אבל הם יכולים להרשות לעצמם

המשך קריאה »

ברלינרית :: 27.יוני.2010 :: ילדים, כללי, תרבות ואמנות :: 8 תגובות »

אזהרה להורים לילדים קטנים: ייתכן שאתם הולכים לקנא. מצטערת. אין מנוס. אז שכשאתם קוראים את ההמשך תשננו לעצמכם שלכם יש ים, ולנו אין (אוי, בעצם גם הים הפך עכשיו אסוציאציה למלחמה, סליחה). לכם יש שמש 12 חודשים בשנה, ולנו בקושי שלושה. אז בשלושה חודשים האלה שיפה, לא מגיע לנו ליהנות?
(פאוזת מזג אוויר: לכאורה האביב כאן מתחיל במאי והקיץ מסתיים בספטמבר, אבל אני מתחילה להבין שכמו שבארץ תמיד נורא מופתעים מכמה שחם, כאן הנוהל הוא להשתאות מכך שאחד או יותר מהחודשים שהיו לכאורה אמורים להיות נורא יפים, בעצם גשומים-אפורים-קרים. למרות שזה בעצם די קבוע. בשנה שעברה שמענו שיולי היה כזה, והשנה היה תורו של מאי. כלומר נקווה שרק מאי).

כבר הזכרתי פעם שבכל פינה בברלין יש גינת משחקים מדוגמת, שבארץ היתה נחשבת לג'ימבורי בתשלום. בגורליצר פארק, למשל, עברנו כמה פעמים ליד מתחם מגודר שבנוי כמו מגרש ללימוד נהיגה ועמוס באופני ילדים ומכוניות קטנות. עבדנו על הסחות דעת לילדים כי משום מה היה לנו ברור שזה בטח חוגים בתשלום או משהו בסגנון. עד שחברים מהגן הציעו ללכת לשם אחר הצהריים וגילינו שהכל בחינם, כולל האופניים והמכוניות, לרווחת ילדי השכונה.

כך שאטרקציות לילדים לא חסרות. אבל מה עם ההורים? מה צריך כדי שגם לנו יהיה ממש כיף?

Burg am See, זה מה שצריך (זהירות, בניגוד לאופי הסופר נעים של המקום עצמו, האתר שלהם כופה פסקול מיותר).

קודם כל המיקום: Burg am See, טירה על האגם בתרגום חופשי, נמצא ממש על המים, במפגש הרחובות Paul-Llincke-Ufer היפהפה ו-Ratiborstraße שבקצה המזרחי של קרויצברג. בנקודה הזאת נפגשות שתי תעלות בדרכן לשפרה (Spree) כך שבקנה מידה לא-אירופי מדובר באגם של ממש.

המשך קריאה »

ברלינרית :: 04.יוני.2010 :: ילדים, כללי :: 4 תגובות »

זה לקח כמעט חצי שנה, אבל זה הגיע. וזה היה ברור שזה יגיע. האמת שהופתענו מאוד שעד עכשיו זה לא קרה. אבל בסוף זה התעורר דווקא כשבינינו לבין עצמנו הגרוב הוא שנכנסנו עם השנה החדשה לפאזה לגמרי אחרת; דווקא כשרשימת הסידורים האינסופית כמעט ונמחקה כליל, הבית מתחיל להיראות כמו בית, ואנחנו מתחילים סוף סוף לחשוב על להתפנות לעניינים שמעבר לבניית היסודות; דווקא כשמתברר שלחיות מתחת לאפס זה לא פשוט, אבל גם לא כל כך נורא; דווקא אחרי שבא אלינו חבר מהכיתה בפעם הראשונה וביום שישי הקרוב אנחנו מוזמנים לבית הספר להצגה שלנועם יש בה תפקיד של עכבר, כולל שתי שורות שלמות בגרמנית! (טוב, אחת השורות היא קולות של עכבר, אבל עכבר גרמני).

צלם ת'שלג, עושים פה חיים

המשך קריאה »

ברלינרית :: 13.ינו'.2010 :: ילדים, כללי :: 24 תגובות »

דווקא אחרי שדניאל יעץ לי לכתוב שלושה ארבעה פוסטים בשבוע, ולא להתייחס בכובד ראש לכל מילה שאני מפרסמת, יצא שלא כתבתי יותר משבועיים. וזה לא שלא היה על מה, פשוט לא הגעתי לזה. עם כמות הזמן שאני משקיעה בכל פוסט (כזו אני – איטית), גם פעם בשבוע זה אתגר. אבל הפעם באמת הגזמתי – שבועיים וחצי במונחים של בלוג זה נצח.

ייאמר לזכותי שיש לי גם נסיבות מקלות: אתמול סוף סוף עברנו מבית המלאכים הזמני לבית החדש שלנו. זו הרגשה מוזרה ומרגשת, להיות חדש בבית שלך. בעוד כמה ימים כבר רוב הפעולות הביתיות יהיו אוטומטיות, אבל עכשיו עדיין כל שטיפת כוס וכל פתיחת מגירה מלוות בסוג של מודעות וסקרנות. הייתי אמורה לשבת עכשיו על השולחן אוכל/עבודה הגדול והמדוגם שהמקגייוור הפרטי שלי בנה (הרי לא הבאנו איתנו כמעט כלום. את הרוב הוא או בנה או מצא ברחוב, פלוס השלמות ממש מינימליות בחנויות יד שנייה מעולות שיש פה ובאיקאה), אבל אני דווקא כותבת במטבח המרווח והמואר שלנו (שגם בו יש שולחן גדול ומדוגם עבודת יד, תודה ששאלתם), בעיקר בגלל שכאן האינטרנט הכי מהיר.

המשך קריאה »

ברלינרית :: 15.דצמ'.2009 :: ילדים, כללי :: 7 תגובות »

באופן מפתיע, אחד הדברים שהכי הלהיבו אותי בתהליך המעבר למדינה אחרת היה להיפטר מהמון דברים/חפצים, בעצם כמעט מהכל. בסבב הראשון, זמן קצר אחרי שקיבלנו את ההחלטה לנסוע, וחודשים ארוכים לפני תאריך היעד, אמרנו שלום ולא להתראות לדברים שנאגרו בלי ששמנו לב, כאלה שבאיזושהי נקודה בזמן היה ברור למישהו משום מה שאנחנו ממש צריכים אותם, אבל איכשהו עכשיו נראו לגמרי מיותרים. היו שם בערך חצי מכלי המטבח (אני מניחה שאצלכם אין שני סטים מיותרים של צלחות וכמה קערות שאמא הציעה לקחת והיה חבל לזרוק), בגדים (חלקם מקטגוריית בגדים שהמצאתי לפני הרבה שנים – "בגדי בית" – בגדים שברור שאין מצב לצאת איתם ממפתן הדלת, אבל בכל זאת לא רוצים לזרוק), צעצועים, ספרים (כן, ספרים), וגם פריטים חסרי קטגוריה כמו למשל מכשיר לחיזוק רצפת האגן (שקניתי במחיר מופקע אחרי הלידה הראשונה ומעולם לא השתמשתי בו כמובן) ועוד ועוד. שלא תבינו לא נכון: שנינו בעלי מודעות צרכנית ואידיאולוגיה ירוקה, ועדיין – כמות הזבל שאדם צובר אפילו כשהוא נגד לצבור היא פשוט מדהימה.

ברלינאים נטולי רכוש

המשך קריאה »

ברלינרית :: 29.ספט'.2009 :: יד שנייה, ילדים, כללי, צרכנות :: 14 תגובות »

לא, אני לא מתכוונת לאנטישמיות. כדאי לזכור שכותרות מניפולטיביות היו מקור לחמי במשך הרבה שנים, וכנראה שאפשר לצאת מידיעות אחרונות אבל מסובך יותר להוציא את ידיעות אחרונות ממך. פוסטים שואתיים בוודאי עוד יגיעו, אבל כרגע אני מדברת על משהו מתוק במיוחד. והסיבה שהוא לא השתנה היא כנראה שילדים לא השתנו, וב-2009, כמו ב-1933, קצת סוכר – ועדיף הרבה סוכר – בתצורות שונות, משמש כשוחד האולטימטיבי.

ברלין, 1933 (באדיבות שמואל שלומות, קיבוץ ברעם)

המשך קריאה »

ברלינרית :: 25.ספט'.2009 :: היסטוריה, ילדים, צרכנות :: 3 תגובות »