ארכיון קטגוריית 'כללי'

הרגע ההוא בהיסטוריה, כשהגרמנים העריצו את עם ישראל הכובש

פורסם במקור במגזין שפיץ

ד״ר עפרי אילני התארח בעבר בשפיץ ככותב (מועדף!), אבל הפעם אנחנו מראיינים אותו לרגל פרסום ספרו ״החיפוש אחר העם העברי — תנ״ך ונאורות בגרמניה״.

שלום עפרי! הספר שלך עוסק במיתוס של העברים הקדמונים כייסוד מרכזי בעיצובה של תרבות לאומית גרמנית, קביעה שסותרת לכאורה את ההנחה שלפיה ההיסטוריה הגרמנית היתה מהלך רציף ועקיב של עוינות ליהודים. ויחד עם זאת, אתה מציין שיש להבחין בין היחס כלפי היהודים לבין העיסוק בעברים הקדמונים. כיצד הם נבדלים אלה מאלה?

״קודם כל, מהלך רציף ועקיב בטח לא היה. במאה ה-18, במעגלי הנאורות של ברלין שעליהם נמנו אישים כמו המחזאי גוטהולד אפרים לסינג, היחס ליהודים היה די חיובי יחסית לתקופה — יותר מאשר במעגלים המקבילים בצרפת. גם במאה ה-19 המאוחרת יהודים גרמנים החשיבו עצמם בני מזל, בטח יחסית למה שקרה באותו זמן במזרח אירופה, עם פרעות ופוגרומים, וגם למשפט דרייפוס בצרפת. זה לא שלא היתה אנטישמיות חזקה בגרמניה, אבל הזיהוי המוחלט של גרמניה כליבת האנטישמיות נוצר בדיעבד, אחרי השואה.

יחד עם זאת, התופעה שאני עוסק בה בספר קשורה רק באופן עקיף ליחס כלפי היהודים, ונוגעת ליחס כלפי העברים הקדמונים — בני ישראל התנ"כיים. באופן טבעי, הברית הישנה (התנ"ך) היא חלק מרכזי בכתבי הקודש הנוצריים, גם אם הוא כפוף לרוב לברית החדשה. סמלים שלקוחים מהתנ"ך קיימים בכל תרבות נוצרית. גם בברלין אפשר לראות שמות כמו Zionkirche ו-Jerusalemkirche. התופעה החדשה שמופיעה בגרמניה במאה ה-18 היא עיסוק בתנ"ך במושגים לאומיים. קצת לפני המהפכה הצרפתית, יוהאן גוטפריד הרדר קורא את התנ"ך בתור מיתוס לאומי של העברים. הוא הקדיש ספר שלם למשטר העברי וראה בעברים מופת של לאומיות, שהגרמנים צריכים ללמוד ממנו״.

למה דווקא עם ישראל הקדום? מה הגרמנים מצאו בעברים?

״ראשית, בבסיס עומדת ההזדהות הדתית הנוצרית. שנית, זה בא מתוך מוטיבציה גרמנית ותיקה: להיות שונים מהצרפתים. אז בזמן שהצרפתים העריצו את העולם היווני-רומי, אינטלקטואלים גרמנים מסוימים העלו על נס את העברים בתור מיתוס לאומי חלופי. בנוסף, הרדר ראה במדינה העברית מודל גם מכיוון שזו פדרציה של שבטים. מבחינתו זה היה מודל פוליטי שהתאים לגרמנים, שהיו מפוצלים להרבה נסיכויות ובד בבד רצו להיות עם אחד״.

צילום: דני איסלר

לא מתגעגע להרבה דברים ספציפיים בברלין, עפרי אילני. צילום: דני איסלר

המשך קריאה »

הסיפור האמיתי נחשף: מדוע הוזמן נתניהו לברלין כדי לקחת את התוכניות המקוריות של אושוויץ

הראיון פורסם לראשונה בשפיץ, וצוטט בכלי תקשורת רבים, בהם ״הארץ״ (עברית ואנגלית), זודדויטשה צייטונג, פרנקפורטר אלגמיינה והטלגרף.

אביטל יומדין המוכשרת גם תרמה קריקטורה נהדרת: 

בתחילת השנה סיים קאי דיקמן (52) את תפקידו כעורך הראשי בפועל של ה״בילד״, העיתון הנקרא ביותר בגרמניה ובאירופה כולה. אם בתפקידו זה, שאותו מילא במשך כ-15 שנה, הוא נחשב לאיש החזק והמשפיע ביותר בעולם התקשורת הגרמני, הרי שהטייטל החדש שלו — עורך-העל והמו״ל של כל קבוצת ה״בילד״ מבית אקסל שפרינגר (שכוללת את בילד, בילד אם זונטאג, בילד אונליין ו-.B.Z) — מיצב עוד יותר את מעמדו כמי שיכול לקדם בשלל אמצעים ופלטפורמות כל אג׳נדה שיקרה ללבו.

אחד הנושאים שנמצאים גבוה מאוד בסדרי העדיפויות של דיקמן הוא הידידות עם מדינת ישראל. עובדה ידועה היא שכל העיתונים של הוצאת אקסל שפרינגר הם פרו-ישראליים, ושכל עיתונאי שמועסק בה מתחייב בכתב לפעול להגן על זכויותיה של מדינת ישראל. אבל נדמה שהמסירות של דיקמן לנושא חורגת מעבר למחויבות חוזית כלשהי.

בצירוף אירועים מקרי אך סמלי, בסמוך לפרסומה של כתבה יוצאת דופן ב״דר שפיגל״ תחת הכותרת "גוברת הסקפטיות בברלין לגבי הידידות עם ישראל", יצא דיקמן בתחילת חודש מאי עם משלחת עורכים ראשיים של כלי תקשורת מרכזיים בגרמניה לביקור בירושלים. בראיון שקיימנו עימו לאחר שובו, ביקשנו לבדוק בין השאר האם הכתבה ב״שפיגל״ אכן עשויה לסמן שינוי אפשרי ביחסים בין ישראל לגרמניה, ומדוע ביקור נדיר של קבוצה כה בכירה של עורכים גרמנים בישראל הוקדש ברובו לסמינר אינטנסיבי ב״יד ושם״.

אך עוד לפני שצללנו לענייני השעה, דיקמן הפתיע כשחשף את השתלשלות העניינים האמיתית שהובילה למסירת התוכניות המקוריות של מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו לידי ישראל. התוכניות הוענקו לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ב-27 באוגוסט 2009, בטקס שהתקיים בבניין אקסל שפרינגר בברלין ושתמונות ממנו פורסמו בכלי התקשורת בישראל ובגרמניה. הטקס התקבל אז כמהלך סמלי מתבקש בדרכם של המסמכים הנדירים ל״יד ושם״, אך דיקמן מגלה עתה מה באמת הוביל להזמנתו של נתניהו:

קאי דיקמן. צילום: Reto Klar

המשך קריאה »

המעט שאני יכולה לעשות מרחוק

הפרויקט המדהים הזה של אחי האמיץ חן אלון וחבריו הישראלים והפלסטינים בתנועת לוחמים לשלום הוא הזדמנות כפולה בעיניי לישראלים שחיים בחו"ל: ראשית, זאת "ההסברה" הכי טובה שתוכלו למצוא – להראות לשכניכם ולחבריכם שיש גם ישראלים שעושים הכל כדי להגיע לשלום, ושיש גם שותפויות שלא מספרים עליהן במדיה. ושנית, למי שלמרות המרחק רוצים לתמוך באופן קונקרטי בפרויקט שנותן תקווה לשלום – אלה האנשים שלכם!

כמובן שגם למי שחי בארץ הקודש – זאת הזדמנות קונקרטית לתמוך ישירות בפעילות שבאמת עושה הבדל!

התמיכה שלכם יכולה לבוא לידי ביטוי או בתרומה או בשיתוף, או גם וגם כמובן. מהרו מהרו, נשארו עוד 70 שעות להגיע ליעד!

עמוד הקמפיין באינדיגוגו


 

קיץ אמיתי בברלין: הפקת לקחים בתמונות

ימי קיץ אמיתיים, כאלה שממש ממש חם בהם, הם מחזה נדיר בעירנו. ולכן היא גם לא ממש ערוכה לקראתם: על מזגנים אין בכלל מה לדבר, ואפילו מאווררים אין ברוב המקרים. ובצדק. לצפות לתשתיות קיץ לוהט בברלין זה כמו לצפות שבכל דירה בבאר שבע יותקן חימום מרכזי, או לפחות אח. זה כמובן לא מונע מהרבה אנשים, שעד לא מזמן היו מוכרים את אמא שלהם בשביל קצת שמש, לקטר בלי הפסקה.

הדבר הנכון לעשות בימים המעטים האלה, הוא לנצל את ההזדמנות לטבול במקורות המים הרבים שהעיר מציעה וזאת, לשם שינוי, בלי שיקפא לכם התחת. מקומות כאלה נחלקים לשתי קטגוריות עיקריות: בריכות עירוניות ואגמים.

ברחבי העיר מפוזרות עשרות בריכות, במחירים שווים לכל נפש. הבריכות הרלבנטיות לעונה זו הן "בריכות קיץ", כלומר אלה שנמצאות תחת כיפת השמיים (להבדיל מבריכות מקורות, שבהן ניתן לשחות בחורף, אך משום מה רבות מהן נסגרות בקיץ, אף שכאמור מספר הימים שבהם ניתן ליהנות מבריכות הקיץ מצומצם עד מאוד). פרדוקס נוסף הוא, שהימים היחידים שבהם באמת יכול להיות כיף בבריכות הקיץ, הם גם אלה שבהם הן מרגישות כמו שוק הכרמל ביום שישי בצהריים.

השבוע, ביום חם אמיתי שכזה, דיוושנו, למשל, לבריכת הקיץ של קרויצברג ב-Prinzenstraße. נו, רק אנחנו ועוד כמה אלפי אנשים. הדבר היחיד שרציתי לעשות כשהגענו היה אחורה פנה, אבל זה קצת קשה כשילדים עצבניים מחום מעורבים בסיפור.

אז עמדנו בתור כ-40 דקות:

 

בריכה ברלין

המשך קריאה »

וסליחה לכל מי שלא הספקתי לפגוש

רגע לפני הצלילה לתיבת האינבוקס העולה על גדותיה אחרי כמעט שבוע של הזנחה, פעולה שאין ממנה חזרה במובן של שחזור התחושות שקדמו לה, ברור שאין זה המעשה הנכון להקדיש זמן לכתיבת פוסט. אבל דווקא משום שלא מדובר בצעד המתבקש מרשימת ה-todo's האינסופית, דווקא משום שזה צעד כמעט בלתי אחראי, בוודאי מנותק מרשימת סדרי העדיפויות הנכונה ליום הזה, התחושה היא שיש לעשותו, אולי כפעולת סיום לששת הימים שחלפו.


ים

אז הייתי לבד בישראל. כלומר הגעתי לשם לבד, בלי ילדים ו(לכאורה) בלי מטלות, אם כי מרגע שנחתתי הייתי מעט מאוד רק עם עצמי. זה קרה בשלוש ההליכות/ריצות שאליהן יצאתי, הישג לא מבוטל לביקור של שישה ימים ברוטו, שבמהלכו ישנתי בערך חצי מממוצע שעות השינה שלי (וסליחה מכל מי שעלול להיעלב מהגילוי שהייתי בתל אביב ואפילו לא ידעתם מזה. באמת שרציתי, אבל פשוט לא הספקתי). מסתבר שגדלתי במרחק 12 דקות הליכה מהים. אלא שבאופן די טרגי אני כמעט לא זוכרת את עצמי מגיעה לשם ברגל. אולי כי לא היתה מדרכה וההליכה על שולי הכביש נחשבה מסוכנת, אולי כי לא באמת הבנתי עד כמה הוא, כלומר הים, קרוב, ואולי כי כשהוא פשוט היה שם, זמין ומובן מאליו, לא ידעתי להעריכו. והפעם, כשהשילוב של שמש ונוף לים כבר ממש אינו מובן מאליו ביומיום שלי, לא כל שכן שמש ונוף ים ללא אחריות על איש מלבדי, הפעם הקירבה הפכה למשהו שאני חייבת לנצל עד תום. וכמה התפעלתי ונהניתי מקטע הטיילת החדש (או חדש בשבילי) בין חוף תל ברוך לנמל. כמו ששי אחי ניסח זאת, אפילו בריכות החומצה של רדינג נראות פתאום נהדר.


ברלין תל אביב

נכון, אמא - כזה אין בברלין

המשך קריאה »

והכי חשוב (כותרת זמנית)

לעקוב אחרי אתרי חדשות כדי להיות בעניינים במה שהולך בארץ

וגם לקרוא בלוגים, כמובן

וכתבות ארוכות מדי שחייבים

וקצת בגרמנית – לדעת מה קורה כאן מסביבי

וספרים


לענות על אימיילים


לעשות יחסי ציבור לגיליון הנוכחי

וגם לתכנן כבר את הבא

טלפונים

פגישות

וחייבים גם אתר


לענות על אימיילים


לקנות אוכל בריא

להכין אותו

לדאוג שהילדים יאכלו ממנו

להשקיע בזוגיות

ובהורות (רשימה נפרדת)

ובקשרים עם המשפחה שם

ועם החברים שם

אבל גם לטפח קשרים חדשים כאן


לענות על אימיילים


לנקות את הלשון

וגם קיסם דנטלי

וקרמים

לרוץ (והכי טוב גם לחזור לעשות יוגה ולשחק כדורסל)

לחזק את שרירי הבטן ורצפת האגן

והפלטשקעס

לקחת ברזל

ואולי גם ויטמין די

ללמוד לשים אייליינר נוזלי

להוריד שערות מהרגליים


לענות על אימיילים


לצפות בסדרות ובסרטים שכולם מדברים עליהם

אבל גם בהפקות דוקומנטריות אזוטריות

ובקולנוע גרמני

אה, כן, לעבוד על הגרמנית, דחוף


לענות על אימיילים


להיות בהווה

אבל גם להציב מטרות לעתיד

– הקרוב והרחוק

ואולי מדיטציה?

לנגן בפסנתר

ללכת להופעות מדי פעם

להכיר מקומות חדשים בברלין

ובגרמניה

וחייבים גם להספיק לראות משהו מאירופה כל זמן שאנחנו כאן

אה, ויש את העניין הפעוט הזה של לנסות להתפרנס כדי לממן את כל זה


לענות על אימיילים


הנהלת חשבונות

בירוקרטיה

לשכתב להיא

ולערוך להוא

ולארגן את התמונות

ולשלוח אותן

ומה עם הדוקומנטרי?


לענות על אימיילים



לעקוב אחרי הפיד בפייסבוק, טוויטר, אינסטגרם

ולעבוד בלייצר תדמית פיקטיבית כאילו אני מספיקה הכל


והכי חשוב:

לפרסם סוף סוף פוסט בברלינרית


ברלין ברלינרית

 

 

 

 

 

 

מגזין שפיץ – גיליון מס' 2

בשעה טובה, הגיליון השני של שפיץ, מגזין ברלינאי בעברית, ירד לדפוס.

למי שלא רוצה לחכות (או לא חיה במקום הנכון), כאן אפשר לצפות בפידיאף (הקובץ מעט כבד, וודאו שכולו סיים לרדת/להיטען, אחרת "ייעלמו" דפים וישתבשו דברים).

מי שחי בברלין וסביבתה יכול לקבל את המגזין בחינם עד הבית. שלחו מייל עם הפרטים ל: SpitzMagazin@gmail.com

הצטרפו גם לעמוד של שפיץ בפייסוש.

 

 

ובאיחור אלגנטי: שנה טובה! :-)

הכירו את שפיץ – המגזין העברי הראשון בברלין

הזמן קצוב. עוד מעט הבית יתעורר, המזוודות ייסגרו (לא לפני שיוכנסו אליהן 50 קרנפים שממתינים עד הרגע האחרון במקרר, בלעדיהם אין לנו מה להראות את פרצופנו), המונית תגיע – ובתוך כמה שעות נהיה כבר בקיץ אמיתי, כנראה שאמיתי מדי. קיץ ראשון שלנו בתל אביב זה שלוש שנים. הזמן טס כשנהנים. בפברואר חגגנו יומולדת חמש לשחר, שהגיע לכאן בן שנתיים וחצי. למאותגרי חשבון: המשמעות היא שהוא חי כבר יותר זמן בברלין מאשר בתל אביב. נוסע לסאמר סקול ב"אשכולית". אבל רגע, זה לא לעכשיו.

מגזין ברלין

המשך קריאה »

ישראלים ואיראנים מסרבים להיות אויבים* (בברלין)

יש משהו שתמיד מרגיש לי קצת הזוי בהפגנות. אולי זה הפער בין תחושת חוסר הפרקטיות שלהן לבין פוטנציאל שינוי המציאות שלהן, הדמיון הנדרש כדי להאמין בכך שחבורת אנשים נושאי שלטים יכולה באמת להשפיע. ואולי זה הדי-אן-אי של עורכת החדשות שבי, שכופה עלי תמיד לראות את הדברים גם מהצד. הפגנות קטנות מאתגרות יותר מהפגנות גדולות, משום שהן לא מאפשרות להיבלע בהמון, מבליטות את הפער בין המפגינים לכל מי ומה שסביבם. ההמחשה טובה ביותר לכך הן ככל הנראה הפגנות של איש אחד, שהן לעתים קרובות פתטיות ועוצמתיות בו זמנית. ולמרות הכל, העובדה שהפגנות בכל זאת מחוללות מהפכות אמיתיות אי שם בעולם, גם אם לא באופן תדיר, היא כנראה סוד כוחו של המדיום, הפוטנציאל התיאורטי המרומם את רוחם של מפגינים באשר הם.


בתחילת הדרך - ליד השוק הטורקי ב-Maybachufer

הפגנה ברליןone, two, three, four-we don't want another war! Eins, zwei, drei, vier-we don't want to live in fear
המשך קריאה »

כשהטירוף עובד למענך

כן, שוב לא כתבתי די הרבה זמן. טוב, התלבטתי קשות אם לכתוב על הפסיכואנליזה שהתחלתי (אומרים לך בחינם, לא תיקחי?), או על הפתקיות הדביקות של רואה החשבון שלנו. ונכון שאתם מאושרים שהחלטתי ללכת על האופציה השנייה?


המשך קריאה »

הבא »