ברלינרית

אני לא הטיפוס שרץ. זה לא שאני לא אוהבת לנוע, דווקא הייתי בחוג בלט כבר באיזור כיתה ג'; בכיתה ה' חתכתי לכדורסל (נדמה לי שהמורה לבלט הציבה אולטימטום שזה או היא או הכדור) – שלוש פעמים בשבוע עד י"א; המשכתי בכמה שנים של מכון כושר, עם נטייה לאובססיביות בצירוף מאמן פרטי. הסלוגן שלי היה שאני משלמת לו במקום לשלם לפסיכולוג, אבל בשלב מסוים התברר שבכל זאת צריך גם פסיכולוג. שהתבררה כפסיכולוגית. היא מצידה שיתפה אותי באחת הפגישות באבחנה שמכון כושר זה יותר כמו מוסך, בעוד שספורט אמור לתת עוד משהו. שכנעה. עברתי ליוגה. איינגר יוגה. אפילו שבמשך כמה שנים תרגלתי רק פעם פעמיים בשבוע, היוגה שינתה את חיי וגם את גופי. חשבתי שכבר נזדקן ביחד. אבל אחרי הלידה השנייה שיעור של שעה וחצי נטו (כלומר שעתיים ברוטו) באמצע היום לא היה ממש פרקטי, ובסטודיו סי הציעו לתקתק את זה ב-45 דקות פלוס בייביסיטר. כיווצתי וכיווצתי במשך שנתיים וחצי, היו תוצאות לא רעות בכלל, ובאמצע אפילו היתה תקופה שהיה להם שיעור יוגה שבועי אז קיבלתי שניים במחיר אחד.

אבל אז נסענו.

המשך קריאה »

ברלינרית :: 23.ספט'.2010 :: טבע, כללי :: 17 תגובות »

זה הדבר הראשון שאומרים לך בשיחות על רילוקיישן. מעין מנטרה כזו שנזרקת כלאחר יד, גם ממי שלא שוקל אפילו לצאת מגבולות גוש דן. זה פשוט משהו שכולם יודעים, וזה מגיע רק כמה משפטים לפני או אחרי "החורף שם נורא קשה" ו"אז לכמה זמן אתם נוסעים".

זה גם מאוד הגיוני. בכל זאת, לבנות חיים מאפס: בית חדש, תכולת בית חדשה, שכונה חדשה, שפה חדשה, אנשים חדשים, חלקם חברים חדשים, חנויות חדשות, קשיים חדשים, מזג אוויר חדש, בית ספר חדש, גן חדש… בקיצור, הבנתם. הכל חדש. וזה לוקח זמן.

תקרת בית המשמר החדש (Neue Wache) בברלין

המשך קריאה »

ברלינרית :: 06.אוג'.2010 :: כללי :: 13 תגובות »

האוכל הגרמני לא עושה לי את זה, בלשון המעטה. בשכונה הקודמת שלנו, למשל, יש תור קבוע מול Curry 36 ברחוב Mehringdamm, המתמחה בנקניקיות וצ'יפס. המקום הוא סוג של מיתולוגיה (עד כמה שהצלחתי להאזין – רוב הלקוחות מקומיים, כך שכנראה שזו לא מיתולוגיה תיירותית), אף שבמו עיניי ראיתי שהצ'יפס אפילו לא נחתך במקום, אלא יוצא משקיות תעשייתיות ענקיות. ולא שאם הייתי רואה שחותכים אותו במקום זה היה ממש משנה. בכל זאת, לאן כבר אפשר להמריא עם נקניקיות וצ'יפס?

שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל-פְּנֵי הַמָּיִם, כִּי בְּרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ (מבצע: בהמשך הפוסט תמצאנו)

המשך קריאה »

ברלינרית :: 26.יולי.2010 :: אוכל, כללי, צרכנות :: 18 תגובות »

התכוונתי בכלל לכתוב פוסט אחר, אבל חייבת קודם משהו קצר על אחר צהריים קסום שהיה לנו היום.

מכיוון שהילדים לא מורידים את חולצות הכדורגל (של ברצלונה דווקא, אבל למה להתקטנן), רבים כל היום על קלפי כדורגל, וממלמלים זה לזה דויטשלנד דויטשלנד, חשבתי שיהיה נחמד אם נראה יחד את שמינית הגמר גרמניה-אנגליה.

אבל עשר דקות לתוך המשחק הם איבדו עניין, או ליתר דיוק החליטו שהם מעדיפים לשחק כדורגל מאשר לצפות בו. החינוך חזר אלי בהפוכה, כשלנועם גם היה נימוק מנצח: אמא, הוא אמר לי, את יודעת שזה יותר טוב לילדים לשחק בחוץ מאשר לראות טלוויזיה.

בלית ברירה יצאתי איתם למגרש הקרוב לבית, שכנראה שימש מקום בילוי לחבורת שיכורים בלילה הקודם, והיה מלא בקבוקים מנופצים וסירחון בלתי מזוהה. שכנעתי אותם ללכת לחפש מקום אחר ובדרך הצלחתי לגנוב עוד כמה דקות מול המסך של בית הקפה האיטלקי המהולל והאהוב על חברינו ר' ו-נ' - Molinari & Ko.

מולינרי. קצת התקמצנו על גודל המסך, אבל הם יכולים להרשות לעצמם

המשך קריאה »

ברלינרית :: 27.יוני.2010 :: ילדים, כללי, תרבות ואמנות :: 9 תגובות »

אזהרה להורים לילדים קטנים: ייתכן שאתם הולכים לקנא. מצטערת. אין מנוס. אז שכשאתם קוראים את ההמשך תשננו לעצמכם שלכם יש ים, ולנו אין (אוי, בעצם גם הים הפך עכשיו אסוציאציה למלחמה, סליחה). לכם יש שמש 12 חודשים בשנה, ולנו בקושי שלושה. אז בשלושה חודשים האלה שיפה, לא מגיע לנו ליהנות?
(פאוזת מזג אוויר: לכאורה האביב כאן מתחיל במאי והקיץ מסתיים בספטמבר, אבל אני מתחילה להבין שכמו שבארץ תמיד נורא מופתעים מכמה שחם, כאן הנוהל הוא להשתאות מכך שאחד או יותר מהחודשים שהיו לכאורה אמורים להיות נורא יפים, בעצם גשומים-אפורים-קרים. למרות שזה בעצם די קבוע. בשנה שעברה שמענו שיולי היה כזה, והשנה היה תורו של מאי. כלומר נקווה שרק מאי).

כבר הזכרתי פעם שבכל פינה בברלין יש גינת משחקים מדוגמת, שבארץ היתה נחשבת לג'ימבורי בתשלום. בגורליצר פארק, למשל, עברנו כמה פעמים ליד מתחם מגודר שבנוי כמו מגרש ללימוד נהיגה ועמוס באופני ילדים ומכוניות קטנות. עבדנו על הסחות דעת לילדים כי משום מה היה לנו ברור שזה בטח חוגים בתשלום או משהו בסגנון. עד שחברים מהגן הציעו ללכת לשם אחר הצהריים וגילינו שהכל בחינם, כולל האופניים והמכוניות, לרווחת ילדי השכונה.

כך שאטרקציות לילדים לא חסרות. אבל מה עם ההורים? מה צריך כדי שגם לנו יהיה ממש כיף?

Burg am See, זה מה שצריך (זהירות, בניגוד לאופי הסופר נעים של המקום עצמו, האתר שלהם כופה פסקול מיותר).

קודם כל המיקום: Burg am See, טירה על האגם בתרגום חופשי, נמצא ממש על המים, במפגש הרחובות Paul-Llincke-Ufer היפהפה ו-Ratiborstraße שבקצה המזרחי של קרויצברג. בנקודה הזאת נפגשות שתי תעלות בדרכן לשפרה (Spree) כך שבקנה מידה לא-אירופי מדובר באגם של ממש.

המשך קריאה »

ברלינרית :: 04.יוני.2010 :: ילדים, כללי :: 4 תגובות »

כמה שנים כבר מדברים על להזיז את שדה דב ממיקומו המרהיב? ומה לדעתכם יקרה עם השטח על קו הים אם וכאשר זה יקרה יום אחד? תודו שאפילו כשאלה רטורית זה נשמע מגוחך. הרי ברור לכולנו מה יקרה. למעשה, יש אפילו שני שרים חרוצים שמקדמים את הפרויקט ברגעים אלה, לרווחת הציבור כמובן. כלומר לרווחת מי שיכול לשלם 3 מיליון שקל מינימום על דירה.

אם זה מנחם אתכם, גם ההחלטה על עתיד שדה התעופה טמפלהוף בברלין לא נפלה ביום אחד.

דיסוננס אורבני

המשך קריאה »

ברלינרית :: 30.מאי.2010 :: היסטוריה, טבע, כללי :: 14 תגובות »

התוכנית לסוף השבוע היתה לבדוק מה זה בדיוק קרנבל התרבויות (Karneval der Kulturen), המתקיים בברלין בכל שנה במאי או ביוני – בהתאם לתזמון של הפנטקוסט. מה זה פנטקוסט אתם שואלים? ובכן, אני שאלתי קודם.

למרבה ההפתעה, מסתבר שלנוצרים יש עוד כמה חגים חוץ מכריסמס ופסחא. אך סיימנו לחגוג את חג העלייה (Himmelfahrt בגרמנית) הנחוג ארבעים יום לאחר הפסחא ומציין את עלייתו השמיימה של ישו, והנה הגיע הפנטקוסט, שהוא מצידו דווקא נחוג חמישים ימים לאחר הפסחא, ומציין את ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישו (הכל קרה מהר מאוד). מקורות יודעי דבר בויקיפדיה טוענים כי הפנטקוסט מסיים את עונת הפסחא ומתקשר לחג השבועות ביהדות (ואם אתם לא מאמינים - תבדקו לבד).

אין לי מושג אם ההחלטה לחגוג את קרנבל התרבויות, המציין זו השנה ה-15 את רב-תרבותיותה של ברלין, קשורה גם מבחינה תוכנית לפנטקוסט, אך אני מנחשת בזהירות (וללא גרם טרוניה או שיפוטיות!) שהקשר הוא בעיקר לכך שזהו סוף שבוע ארוך המאפשר להשתכר יותר ימים ברציפות (ואם מישהו יודע על קשר רוחני עמוק יותר – אשמח להשכיל). תוסיפו לכך את העובדה שאל ירידת רוח הקודש אמורות להתלוות, בעזרת השם, גם כמה קרני שמש, והרי לכם מתכון בטוח לקרנבל גרמני.

או ליתר דיוק ברלינאי. שכן ברלין לגרמניה כמו ניו יורק לארה"ב או תל אביב לישראל – יש שיאמרו בועה, אחרים יעדיפו אי של שפיות. והיא מקדישה ארבעה ימים בשנה לחגוג את מה שמייחד אותה משאר גרמניה: הפתיחות, הקוסמופוליטיות, הליברליות, התשוקה. או בשתי מילים: מולטי קולטי.

כמובן שהחגיגות כוללות גם את מה שאינו מייחד אותה משאר גרמניה: נקניקיות ובירה. הרבה נקניקיות ובירה. אבל לא רק.

הקרנבל מתקיים באופן לא מפתיע בקרויצברג המולטי-קולטית, שהיא כידוע שכונתנו (אם כי קצת מצחיק לקרוא שכונה למקום שגרים בו כ-160 אלף איש). אחד מתוך ארבעת ימי הקרנבל מוקדש לילדים. זה היה אתמול. קפצתי לאירוע המרכזי בפארק גורליצר כדי לבדוק אם יש טעם לקחת את הילדים. למרבה הצער לא היה טעם, משום שגם כאן איכשהו "חגיגה לילדים" הפכה שם קוד להרבה דוכנים עם דברים שאינכם רוצים לרכוש לילדיכם בתוספת הרבה מאוד רעש.

היום, לעומת זאת, הגיע ההיילייט של הקרנבל – תהלוכה של תשע שעות שעל פי פרסומים זרים מרקדים בה כ-5000 איש מ-70 מדינות. רציתי לראות ממנה משהו, אבל לא היתה לי תוכנית פעולה מוגדרת. כשפתחנו את החלונות בבוקר, התברר שממילא אין צורך באחת.

מבט מהחלון שמאלה (בוקר)

המשך קריאה »

ברלינרית :: 23.מאי.2010 :: כללי, תרבות ואמנות :: 9 תגובות »

היום הייתי תיירת. אבל ממש. כמו שכבר רמזתי, סוף סוף בשלו התנאים להתחיל להקדיש זמן גם לדברים שאינם ברשימת המטלות. ואין עיתוי מושלם יותר מיום שישי: השעון הפנימי מתוכנת לסוף שבוע ואילו הילדים ביום רגיל בגן ובבית הספר.

אבל מאיפה מתחילים? למרות שהצטברו לי אינסוף המלצות מקומיות סודיות ליישם (ותודה ל-י'), הרגשתי שאני רוצה לפצוח דווקא ביסודות. ואם כבר בייסיק, הפוסט של ריקי כהן מאמהות אובדות הזכיר לי את סיור החינם של חברת Sandeman.

מאיפה מתחילים? מכאן. שער ברנדנבורג

זהו סיור שעובר פחות או יותר בכל אתרי ה"חובה" התיירותיים ב-Mitte במשהו כמו ארבע שעות. אמנם חלפתי כבר על פני כולם עם האופניים, ובחלק מהמקומות גם ממש ביקרנו כשהיינו כאן באמת כתיירים, אבל זה היה מזמן, ובחורף, וזה לא נחשב. אם אני מתכוונת מתישהו להיות ברלינרית ולא רק להעמיד פנים, דרושה יסודיות.

המשך קריאה »

ברלינרית :: 22.מאי.2010 :: היסטוריה, כללי, שואה :: 3 תגובות »

ללא ספק נגמרו התירוצים. אתמול בלילה הסתיימה באופן דרמטי מערכת היחסים המורכבת שהפרידה ביני לביניכם בזמן האחרון. זו היתה תקופה סוערת ויצרית, אבל גם מהנה וסוחפת. ועכשיו זה נגמר.

היא דווקא לא מברלין

המשך קריאה »

ברלינרית :: 13.מאי.2010 :: כללי :: 9 תגובות »

אני חושבת שהייתי בערך בת 13 כששוטטתי עם חברה בדיזנגוף סנטר ו"ישראל הקורא בתווי פנים" ניגש אלינו. היום אני נחרדת מכך שגבר מבוגר פונה לשתי ילדות – נו טוב, נערות – ומתחיל איתן שיחה על אישיותן, אבל בזמן ההוא הסקרנות שלנו גברה על החשש והמבוכה. אני חושבת שכך הוא התפרנס – זורק איזו פרובוקציה בתקווה שתקלע בול ותגרום למושאיה לרצות עוד, הפעם בתשלום כמובן.

אני לא זוכרת כמה שילמנו, ורוב מה שהוא אמר נשכח כלא היה. רק משפט אחד נשאר איתי מאז: "את תמשכי בחוטים מאחורי הקלעים". אין לי מושג אם היתה זו נבואה שהגשימה את עצמה, או שבאמת יש משהו בסיפור הזה של קריאה בתווי פנים, וזה גם לא שאני בדיוק דודי אפל מבחינת משיכת חוטים, אבל בהחלט אפשר לומר שהמסלול המקצועי שלי עד היום התרחש מאחורי הקלעים. שהרי זו המהות של עריכה – לשפר, או במקרים מסוימים אפילו ליצור מחדש, מוצר שמישהו אחר מקבל עליו קרדיט.

המשך קריאה »

ברלינרית :: 15.פבר'.2010 :: כללי, תרבות ואמנות :: 28 תגובות »