כאן גרים בכיף כן-גורו ולא-גורו

דווקא אחרי שדניאל יעץ לי לכתוב שלושה ארבעה פוסטים בשבוע, ולא להתייחס בכובד ראש לכל מילה שאני מפרסמת, יצא שלא כתבתי יותר משבועיים. וזה לא שלא היה על מה, פשוט לא הגעתי לזה. עם כמות הזמן שאני משקיעה בכל פוסט (כזו אני – איטית), גם פעם בשבוע זה אתגר. אבל הפעם באמת הגזמתי – שבועיים… קראו עוד כאן גרים בכיף כן-גורו ולא-גורו

חיים של אחרת

שמתי לב בדיעבד שבפוסט על הפאזלים לא הזכרתי את נושא השפה החדשה – לכאורה אחד הפאזלים המרכזיים. אבל במחשבה נוספת הבנתי שזה כנראה לא מקרי. אני מוצאת שלחיות בשפה בלתי מוכרת זה הרבה יותר מעוד פאזל. זה אולי כמו לבנות את שאר הפאזלים כשחלק גדול מהחתיכות מונחות עם הדימוי כלפי מטה. אז נכון שהספקתי ללמוד… קראו עוד חיים של אחרת

החתונה השנייה שלנו – חלק ב'

אז זהו, אני אישה נשואה ומהוגנת. והפעם זה ממוסמך ומעוגן בכתב, מוכר על ידי הממסד באשר הוא. רק שגם הפעם אין שום תחושה שמשהו מהותי השתנה. רק עוד נייר אחד נוסף לתיקיה שהולכת ומתעבה עם השנים, זו שמכילה מסמכים שאסור בשום פנים ואופן לזרוק אף פעם (נדמה לי שרוב הניירת שם קשורה לביטוח לאומי –… קראו עוד החתונה השנייה שלנו – חלק ב'

פאזלים למתקדמים

ברלינרית אמיתית היתה כותבת היום פוסט על מיצג הדומינו המרהיב של אמש, שהיווה את שיאם של אירועי עשרים שנה לנפילת החומה. אבל כמי שרק מתחזה בשלב זה (ע"ע כותרת המשנה הזמנית של הבלוג), גם אני צפיתי בכיכר ברנדנבורג באדיבות סי-אן-אן. זה אכן היה מחזה מרהיב ומרגש, שילוב גאוני למדי של מטפורה וחומר. מצד אחד המחשה… קראו עוד פאזלים למתקדמים

החתונה השנייה שלנו – חלק א'

הפעם הראשונה שלנו היתה באוגוסט 2000. עשינו הכל כמעט לפי הספר: גן אירועים על חוף הים במכמורת, 250 אורחים, די-ג'יי שניגן את "סינג הללויה" ברגע המתבקש, איזור ישיבה אלטרנטיבי-בטירוף וסיום סיומת במי הבריכה הצוננים. טוב, אולי בכל זאת היו כמה חריגות קלות: מנהל המקום ברח עם הצ'קים ששילמנו למפרע (אבל בסופו של דבר זה רק… קראו עוד החתונה השנייה שלנו – חלק א'

האוטו שלנו קטן וירוק

באופן מפתיע, אחד הדברים שהכי הלהיבו אותי בתהליך המעבר למדינה אחרת היה להיפטר מהמון דברים/חפצים, בעצם כמעט מהכל. בסבב הראשון, זמן קצר אחרי שקיבלנו את ההחלטה לנסוע, וחודשים ארוכים לפני תאריך היעד, אמרנו שלום ולא להתראות לדברים שנאגרו בלי ששמנו לב, כאלה שבאיזושהי נקודה בזמן היה ברור למישהו משום מה שאנחנו ממש צריכים אותם, אבל… קראו עוד האוטו שלנו קטן וירוק

מסע שמתחיל בארוחת בוקר

כל חיי הייתי תל אביבית בפועל, ואשת העולם הגדול בפוטנציה. כמו לכמעט כל ישראלי\ת (ואולי זו תופעה אוניברסלית?), היו לי פנטזיות על "לחיות בחו"ל". אחרי הצבא נסעתי למקסיקו ולניו-יורק, עם כרטיס בכיוון אחד. חודשיים אחר כך רצח רבין החזיר אותי לארץ. השהות הכי ארוכה שלי מחוץ לישראל היתה שלושה חודשים במזרח (עם שבועיים באיטליה להתאוששות… קראו עוד מסע שמתחיל בארוחת בוקר

מלאכים בשמי ברלין

העולם נחלק לאלה שמאמינים במקריות ולאלה שמאמינים שמה שצריך לקרות קורה. אני נוטה יותר לקבוצה השנייה, עם גמישות מסוימת לפי מצב הרוח ומה שמתאים לי בסיטואציה הספציפית. אבל בכל מה שקשור למעבר שלנו לברלין, הדברים התנהלו בצורה די מדהימה, שחיזקה אצלי את האמונה בכך שכשאתה באמת באמת מפוקס על משהו, הכל מסתדר בהתאם.