פאזלים למתקדמים

ברלינרית אמיתית היתה כותבת היום פוסט על מיצג הדומינו המרהיב של אמש, שהיווה את שיאם של אירועי עשרים שנה לנפילת החומה. אבל כמי שרק מתחזה בשלב זה (ע"ע כותרת המשנה הזמנית של הבלוג), גם אני צפיתי בכיכר ברנדנבורג באדיבות סי-אן-אן. זה אכן היה מחזה מרהיב ומרגש, שילוב גאוני למדי של מטפורה וחומר. מצד אחד המחשה ויזואלית יפהפייה, גלעד חי וחד פעמי לאירוע מכונן; מצד שני, שילוב דחוס ומדויק של אמירה היסטורית ותרבותית, שמצליחה לחדור דווקא בשל האופן הפופולרי והמופשט שבו היא נאמרת. אפקט הדומינו מתכתב בראש ובראשונה עם האמת האוניברסלית האקטיביסטית שלפיה שינוי קטן ומקומי יכול להשפיע על הסביבה הקרובה והרחוקה; ובאותו זמן גם עם תיאוריית הדומינו שרווחה בתקופת המלחמה הקרה.


להמשיך לקרוא פאזלים למתקדמים


החתונה השנייה שלנו – חלק א'

הפעם הראשונה שלנו היתה באוגוסט 2000. עשינו הכל כמעט לפי הספר: גן אירועים על חוף הים במכמורת, 250 אורחים, די-ג'יי שניגן את "סינג הללויה" ברגע המתבקש, איזור ישיבה אלטרנטיבי-בטירוף וסיום סיומת במי הבריכה הצוננים.

טוב, אולי בכל זאת היו כמה חריגות קלות: מנהל המקום ברח עם הצ'קים ששילמנו למפרע (אבל בסופו של דבר זה רק הוזיל לנו את העלויות וגם תרם לפולקלור של האירוע), השמלה היתה בתכלת במקום בלבן, במספרה טענתי שאני החברה הכי טובה של בעלת השמחה כדי שלא יבנו לי מגדל אייפל על הראש (וגם כדי שלא ישדדו אותי), האוכל היה מינימליסטי (המשפט "אני עוצמת את העיניים ורואה הרים של צלחות ריקות" הוא נכס צאן ברזל שנשאר מהאירוע, ולא נסגיר על ידי מי הוא נאמר ביום שאחרי), וגם, אה…כן… עניין קטן אחד: בעצם לא התחתנו.

חתונה ברלין
הפעם על אמת

להמשיך לקרוא החתונה השנייה שלנו – חלק א'


Balthazar – מסעדת היוקרה הראשונה שלנו

אז סוף סוף אפשר לדווח על מסעדת היוקרה הראשונה שלנו בברלין. וגם על המסיבה הראשונה שלנו. ושתיהן בערב אחד, מז'אנר הכל כולל הכל כלול. ומי אחראי לבילוי הרציני הראשון שלנו בלי ילדים אחרי חודשיים וחצי בעיר? המלאכים, כמובן.

מסעדה ברלין
פרצופים מוכרים ואהובים בארץ זרה

להמשיך לקרוא Balthazar – מסעדת היוקרה הראשונה שלנו


היה ענק

אטרקציות הן לא ממש הצד החזק שלנו מאז שהגענו לכאן. למרות שמזג האוויר היה מושלם בחודשיים הראשונים שלנו בברלין, ההספק שלנו כתיירים היה עלוב במיוחד. טוב, זה כנראה בגלל שאנחנו לא תיירים. שום שעון לא מתקתק, לא צריך לסמן וי על שלושה מוזיאונים ושתי אטרקציות לילדים בכל יום, והאמת שגם אילו רצינו – התקציב שלנו כמהגרים אביונים מאוד מחושב בימים אלה. וחוץ מזה, אם אנחנו יכולים לשרטט סיור ייחודי אחד בעיר, הרי זהו המסלול שבין נציגויות הבירוקרטיה המגוונות. זה יילך בערך כך:

שער ברנדנבורג ברלין
בזמן שהתברברנו. האיחוד בשער ברנדנבורג. צילום: Hans Scherhaufer

להמשיך לקרוא היה ענק


האוטו שלנו קטן וירוק

באופן מפתיע, אחד הדברים שהכי הלהיבו אותי בתהליך המעבר למדינה אחרת היה להיפטר מהמון דברים/חפצים, בעצם כמעט מהכל. בסבב הראשון, זמן קצר אחרי שקיבלנו את ההחלטה לנסוע, וחודשים ארוכים לפני תאריך היעד, אמרנו שלום ולא להתראות לדברים שנאגרו בלי ששמנו לב, כאלה שבאיזושהי נקודה בזמן היה ברור למישהו משום מה שאנחנו ממש צריכים אותם, אבל איכשהו עכשיו נראו לגמרי מיותרים. היו שם בערך חצי מכלי המטבח (אני מניחה שאצלכם אין שני סטים מיותרים של צלחות וכמה קערות שאמא הציעה לקחת והיה חבל לזרוק), בגדים (חלקם מקטגוריית בגדים שהמצאתי לפני הרבה שנים – "בגדי בית" – בגדים שברור שאין מצב לצאת איתם ממפתן הדלת, אבל בכל זאת לא רוצים לזרוק), צעצועים, ספרים (כן, ספרים), וגם פריטים חסרי קטגוריה כמו למשל מכשיר לחיזוק רצפת האגן (שקניתי במחיר מופקע אחרי הלידה הראשונה ומעולם לא השתמשתי בו כמובן) ועוד ועוד. שלא תבינו לא נכון: שנינו בעלי מודעות צרכנית ואידיאולוגיה ירוקה, ועדיין – כמות הזבל שאדם צובר אפילו כשהוא נגד לצבור היא פשוט מדהימה.

ברבורים ברלין
ברלינאים נטולי רכוש

להמשיך לקרוא האוטו שלנו קטן וירוק


1933 מול 2009 – יש דברים שלא משתנים

לא, אני לא מתכוונת לאנטישמיות. כדאי לזכור שכותרות מניפולטיביות היו מקור לחמי במשך הרבה שנים, וכנראה שאפשר לצאת מידיעות אחרונות אבל מסובך יותר להוציא את ידיעות אחרונות ממך. פוסטים שואתיים בוודאי עוד יגיעו, אבל כרגע אני מדברת על משהו מתוק במיוחד. והסיבה שהוא לא השתנה היא כנראה שילדים לא השתנו, וב-2009, כמו ב-1933, קצת סוכר – ועדיף הרבה סוכר – בתצורות שונות, משמש כשוחד האולטימטיבי.

ברלין 1933
ברלין, 1933 (באדיבות שמואל שלומות, קיבוץ ברעם)

להמשיך לקרוא 1933 מול 2009 – יש דברים שלא משתנים


מסע שמתחיל בארוחת בוקר

כל חיי הייתי תל אביבית בפועל, ואשת העולם הגדול בפוטנציה. כמו לכמעט כל ישראלי\ת (ואולי זו תופעה אוניברסלית?), היו לי פנטזיות על "לחיות בחו"ל". אחרי הצבא נסעתי למקסיקו ולניו-יורק, עם כרטיס בכיוון אחד. חודשיים אחר כך רצח רבין החזיר אותי לארץ. השהות הכי ארוכה שלי מחוץ לישראל היתה שלושה חודשים במזרח (עם שבועיים באיטליה להתאוששות מהודו). היו כל מיני מחשבות, ורעיונות, שלא התרגמו אף פעם לתרחיש אמיתי. כנראה שבעיקר לא היתה סיבה מספיק חזקה ובהירה, כך שהמחיר תמיד הרגיש מוגזם.

אז מה השתנה? להמשיך לקרוא מסע שמתחיל בארוחת בוקר


מלאכים בשמי ברלין

העולם נחלק לאלה שמאמינים במקריות ולאלה שמאמינים שמה שצריך לקרות קורה. אני נוטה יותר לקבוצה השנייה, עם גמישות מסוימת לפי מצב הרוח ומה שמתאים לי בסיטואציה הספציפית. אבל בכל מה שקשור למעבר שלנו לברלין, הדברים התנהלו בצורה די מדהימה, שחיזקה אצלי את האמונה בכך שכשאתה באמת באמת מפוקס על משהו, הכל מסתדר בהתאם.

קבלת פנים מושלמת ברלין
קבלת פנים מושלמת (1)

להמשיך לקרוא מלאכים בשמי ברלין