זה באמת לוקח שנה

זה הדבר הראשון שאומרים לך בשיחות על רילוקיישן. מעין מנטרה כזו שנזרקת כלאחר יד, גם ממי שלא שוקל אפילו לצאת מגבולות גוש דן. זה פשוט משהו שכולם יודעים, וזה מגיע רק כמה משפטים לפני או אחרי "החורף שם נורא קשה" ו"אז לכמה זמן אתם נוסעים".

זה גם מאוד הגיוני. בכל זאת, לבנות חיים מאפס: בית חדש, תכולת בית חדשה, שכונה חדשה, שפה חדשה, אנשים חדשים, חלקם חברים חדשים, חנויות חדשות, קשיים חדשים, מזג אוויר חדש, בית ספר חדש, גן חדש… בקיצור, הבנתם. הכל חדש. וזה לוקח זמן.


ברלין

תקרת בית המשמר החדש (Neue Wache) בברלין

המשך קריאה »

אוהב להיות בבית

זה לקח כמעט חצי שנה, אבל זה הגיע. וזה היה ברור שזה יגיע. האמת שהופתענו מאוד שעד עכשיו זה לא קרה. אבל בסוף זה התעורר דווקא כשבינינו לבין עצמנו הגרוב הוא שנכנסנו עם השנה החדשה לפאזה לגמרי אחרת; דווקא כשרשימת הסידורים האינסופית כמעט ונמחקה כליל, הבית מתחיל להיראות כמו בית, ואנחנו מתחילים סוף סוף לחשוב על להתפנות לעניינים שמעבר לבניית היסודות; דווקא כשמתברר שלחיות מתחת לאפס זה לא פשוט, אבל גם לא כל כך נורא; דווקא אחרי שבא אלינו חבר מהכיתה בפעם הראשונה וביום שישי הקרוב אנחנו מוזמנים לבית הספר להצגה שלנועם יש בה תפקיד של עכבר, כולל שתי שורות שלמות בגרמנית! (טוב, אחת השורות היא קולות של עכבר, אבל עכבר גרמני).

חורף ברלין

צלם ת'שלג, עושים פה חיים

המשך קריאה »

כאן גרים בכיף כן-גורו ולא-גורו

דווקא אחרי שדניאל יעץ לי לכתוב שלושה ארבעה פוסטים בשבוע, ולא להתייחס בכובד ראש לכל מילה שאני מפרסמת, יצא שלא כתבתי יותר משבועיים. וזה לא שלא היה על מה, פשוט לא הגעתי לזה. עם כמות הזמן שאני משקיעה בכל פוסט (כזו אני – איטית), גם פעם בשבוע זה אתגר. אבל הפעם באמת הגזמתי – שבועיים וחצי במונחים של בלוג זה נצח.

ייאמר לזכותי שיש לי גם נסיבות מקלות: אתמול סוף סוף עברנו מבית המלאכים הזמני לבית החדש שלנו. זו הרגשה מוזרה ומרגשת, להיות חדש בבית שלך. בעוד כמה ימים כבר רוב הפעולות הביתיות יהיו אוטומטיות, אבל עכשיו עדיין כל שטיפת כוס וכל פתיחת מגירה מלוות בסוג של מודעות וסקרנות. הייתי אמורה לשבת עכשיו על השולחן אוכל/עבודה הגדול והמדוגם שהמקגייוור הפרטי שלי בנה (הרי לא הבאנו איתנו כמעט כלום. את הרוב הוא או בנה או מצא ברחוב, פלוס השלמות ממש מינימליות בחנויות יד שנייה מעולות שיש פה ובאיקאה), אבל אני דווקא כותבת במטבח המרווח והמואר שלנו (שגם בו יש שולחן גדול ומדוגם עבודת יד, תודה ששאלתם), בעיקר בגלל שכאן האינטרנט הכי מהיר.

בית ברלין

המשך קריאה »

מלאכים בשמי ברלין

העולם נחלק לאלה שמאמינים במקריות ולאלה שמאמינים שמה שצריך לקרות קורה. אני נוטה יותר לקבוצה השנייה, עם גמישות מסוימת לפי מצב הרוח ומה שמתאים לי בסיטואציה הספציפית. אבל בכל מה שקשור למעבר שלנו לברלין, הדברים התנהלו בצורה די מדהימה, שחיזקה אצלי את האמונה בכך שכשאתה באמת באמת מפוקס על משהו, הכל מסתדר בהתאם.

קבלת פנים מושלמת ברלין

קבלת פנים מושלמת (1)

המשך קריאה »