יריד וינטג' חד-פעמי וחנויות וינטג' לכל השנה

זה פוסט שהתכוונתי לכתוב לפני יותר משבוע, אבל לחיים היו תוכניות אחרות בשבילי. אז אמנם אין לי זמן ואנרגיה לכתוב אותו באופן מושקע, אבל בכל זאת חבל לי שתפספסו: במסגרת שבוע האופנה בברלין יתקיים בסוף השבוע הזה (7-6 ביולי), יריד וינטג' בשם Toast & Jam. מסתבר שזאת הפעם השלישית שהוא ייערך, אבל משום מה אני למדתי… קראו עוד יריד וינטג' חד-פעמי וחנויות וינטג' לכל השנה

קיץ אמיתי בברלין: הפקת לקחים בתמונות

ימי קיץ אמיתיים, כאלה שממש ממש חם בהם, הם מחזה נדיר בעירנו. ולכן היא גם לא ממש ערוכה לקראתם: על מזגנים אין בכלל מה לדבר, ואפילו מאווררים אין ברוב המקרים. ובצדק. לצפות לתשתיות קיץ לוהט בברלין זה כמו לצפות שבכל דירה בבאר שבע יותקן חימום מרכזי, או לפחות אח. זה כמובן לא מונע מהרבה אנשים,… קראו עוד קיץ אמיתי בברלין: הפקת לקחים בתמונות

וסליחה לכל מי שלא הספקתי לפגוש

רגע לפני הצלילה לתיבת האינבוקס העולה על גדותיה אחרי כמעט שבוע של הזנחה, פעולה שאין ממנה חזרה במובן של שחזור התחושות שקדמו לה, ברור שאין זה המעשה הנכון להקדיש זמן לכתיבת פוסט. אבל דווקא משום שלא מדובר בצעד המתבקש מרשימת ה-todo's האינסופית, דווקא משום שזה צעד כמעט בלתי אחראי, בוודאי מנותק מרשימת סדרי העדיפויות הנכונה… קראו עוד וסליחה לכל מי שלא הספקתי לפגוש

והכי חשוב (כותרת זמנית)

לעקוב אחרי אתרי חדשות כדי להיות בעניינים במה שהולך בארץ וגם לקרוא בלוגים, כמובן וכתבות ארוכות מדי שחייבים וקצת בגרמנית – לדעת מה קורה כאן מסביבי וספרים לענות על אימיילים לעשות יחסי ציבור לגיליון הנוכחי וגם לתכנן כבר את הבא טלפונים פגישות וחייבים גם אתר לענות על אימיילים לקנות אוכל בריא להכין אותו לדאוג שהילדים… קראו עוד והכי חשוב (כותרת זמנית)

שפיץ יוצא לדרך חדשה + גיליון מס' 4

הפוסט הזה הוא בעצם תוספת אישית ל"דבר העורכת" של שפיץ 4. תחילה, הכותרת: אחרי שלושה גיליונות שיצאו לאור בתמיכת חב”ד ברלין, החל מגיליונו הרביעי, שפיץ הוא מגזין עצמאי לחלוטין. במילים אחרות, לראשונה בחיי אני מתפקדת גם כמו"ל. וכשאני אומרת מו"ל, אולי עולות לכם בראש תמונות של נוני מוזס, או של עמוס שוקן, או אם לנקוט… קראו עוד שפיץ יוצא לדרך חדשה + גיליון מס' 4

להפיץ את שפיץ (גיליון מס' 3)

אז מסתבר שהקמת מגזין, אפילו קטן יחסית ונטול יומרות לכבוש את העולם (פירסט וי טייק ברלין), היא, איך לומר, מעט תובענית. אמנם בינתיים ברלינרית חיה ונושמת בפייסבוק וגם באינסטגרם (מופיעים גם כאן מימין), אבל פוסטים רציניים יותר לא היו מזמן. אבל רגע – התנצלויות פולניות אינן מטרת התכנסותנו! אנחנו כאן כדי להציג חגיגית את הגיליון… קראו עוד להפיץ את שפיץ (גיליון מס' 3)

הכירו את שפיץ – המגזין העברי הראשון בברלין

הזמן קצוב. עוד מעט הבית יתעורר, המזוודות ייסגרו (לא לפני שיוכנסו אליהן 50 קרנפים שממתינים עד הרגע האחרון במקרר, בלעדיהם אין לנו מה להראות את פרצופנו), המונית תגיע – ובתוך כמה שעות נהיה כבר בקיץ אמיתי, כנראה שאמיתי מדי. קיץ ראשון שלנו בתל אביב זה שלוש שנים. הזמן טס כשנהנים. בפברואר חגגנו יומולדת חמש לשחר, שהגיע לכאן… קראו עוד הכירו את שפיץ – המגזין העברי הראשון בברלין

ישראלים ואיראנים מסרבים להיות אויבים* (בברלין)

יש משהו שתמיד מרגיש לי קצת הזוי בהפגנות. אולי זה הפער בין תחושת חוסר הפרקטיות שלהן לבין פוטנציאל שינוי המציאות שלהן, הדמיון הנדרש כדי להאמין בכך שחבורת אנשים נושאי שלטים יכולה באמת להשפיע. ואולי זה הדי-אן-אי של עורכת החדשות שבי, שכופה עלי תמיד לראות את הדברים גם מהצד. הפגנות קטנות מאתגרות יותר מהפגנות גדולות, משום… קראו עוד ישראלים ואיראנים מסרבים להיות אויבים* (בברלין)

ההזנחה כאטרקציה: זה דווקא די נעים לראות לונה פארק סגור

כמה דקות לתוך נסיעת הרכבת הקטנה, התקפת צחוק נעימה החלה להשתלט עלי. רק בברלין, חשבתי בקול רם, הצחוק תופס תאוצה ואני מתקשה לסיים את המשפט, רק בברלין- ולא הצלחתי להמשיך, וגם לא הייתי צריכה, כי הוא הבין בדיוק למה אני מתכוונת. כי באמת, איפה עוד אפשר לשבת ברכבת צעצוע מקרטעת, המקיפה לונה פארק נטוש וזנוח,… קראו עוד ההזנחה כאטרקציה: זה דווקא די נעים לראות לונה פארק סגור

כשהטירוף עובד למענך

כן, שוב לא כתבתי די הרבה זמן. טוב, התלבטתי קשות אם לכתוב על הפסיכואנליזה שהתחלתי (אומרים לך בחינם, לא תיקחי?), או על הפתקיות הדביקות של רואה החשבון שלנו. ונכון שאתם מאושרים שהחלטתי ללכת על האופציה השנייה?