אווה וברנרד מטיילים ביער (אגדה משבוע האופנה בברלין)

Fashion is only the attempt to realize art in living forms and social intercourse (Sir Francis Bacon) את נאית ורואי הכרנו כמה חודשים לפני שעברנו לברלין. פגישה מקרית עם קולגה-חברה ברוטשילד פינת מזא"ה, עדכון על המעבר הצפוי – והופ, החברה שלצדה, שאותה לא הכרתי קודם, עשתה קישור מהיר. "הי, גם זוג חברים שלי עובר בקרוב… קראו עוד אווה וברנרד מטיילים ביער (אגדה משבוע האופנה בברלין)

עוד באירופה

אחד הדברים שהכי פנטזתי עליהם בקשר לחיים באירופה היה האפשרות להיכנס לאוטו ולנסוע למקומות אחרים באירופה. אתם יודעים, הפעולה הפשוטה הזאת שלא ממש מתאפשרת כשחיים בארץ קטנה מוקפת אויבים – לקפוץ לביקור אצל השכנים. חו"ל מעבר לפינה. הבעיה היא שעד עכשיו הפנטזיות שלי לא ממש התיישבו עם המציאות: א. אין לנו אוטו ב. אין לנו… קראו עוד עוד באירופה

מהגרי האינטרנט

את הפוסט הזה הייתי צריכה בעצם לכתוב ביום שגלעד שליט חזר לישראל, אבל ביום ההוא הייתי דבוקה למדיה, ואחר כך כבר זרמו המון עניינים ונשאבתי למקומות אחרים. אבל מכיוון שהנושא רחב יותר, החלטתי בכל זאת לחזור אליו. כי השאלה ששאלתי את עצמי באותן שעות, בעודי מחוברת בווריד לארץ, היתה מה בעצם ההבדל ביני לבין מי… קראו עוד מהגרי האינטרנט

דמעות זה טוב

אז יש מקום חדש שצריך וכדאי להוסיף לסבב המאסטים בברלין, לפחות לחובבי ההיסטוריה ו/או הדמעות: תערוכת הקבע שנפתחה זה לא מכבר (ב-14 בספטמבר) ב-Tränenpalast. ה-Tränenpalast, "ארמון הדמעות" בתרגום מילולי, הוא מבנה זכוכית הממוקם בין תחנת הרכבת פרידריכשטרסה (Friedrichstraße) לנהר השפרה. המבנה שימש מ-1962 ועד 1990 טרמינל מעבר בין מזרח ברלין למערבה ולהפך (בצ'ק פוינט צ'רלי… קראו עוד דמעות זה טוב

ובינתיים, בקרויצברג, עוד פארק נפתח

זו תקופה שמרגיש בה – עוד יותר מתמיד – הרבה יותר הגיוני לקרוא מאשר לכתוב. אולי משום שגופי במערב (ולבי לא כולו במזרח, אבל חלק ממנו שם, זה בטוח), אני מוצאת עצמי קוראת מעט באובססיביות על קורות המהפכה, שתהיה או שלא, ועל ספיחיה. תרומתי הפאתטית מסתכמת בשיתוף בפייסבוק של הלינקים השווים, זאת אם לא לוקחים בחשבון… קראו עוד ובינתיים, בקרויצברג, עוד פארק נפתח

מזרח תיכון חדש במרחק בליעה

הערה שיווקית ממדרגה ראשונה: לפניכם פוסט קצר, אינפורמטיבי, נטול תובנות על החיים וככל הנראה לא מעניין במיוחד למי שלא חי בברלין (ואולי גם למי שכן חי בברלין). בחודשים הראשונים כאן התבאסתי מהטחינה, שמהווה מרכיב משמעותי בתפריט שלנו. קניתי אותה בחנויות ביו מדונדשות והיא היתה כהה, כבדה ולא טעימה. אחר כך עברנו לקרויצברג וגיליתי את הסופרמרקטים… קראו עוד מזרח תיכון חדש במרחק בליעה

בחנו את עצמכם: האם אתם ייקים

זהו, הקיץ התחיל רשמית – ובתקופה הזאת אני מאוהבת קשות בעיר. לא משנה מתי יוצאים ולאן, התחושה היא של חגיגה. מוזיקת רחוב, אירועים ספונטניים ומתוכננים, אנשים מרוצים, בתשע בערב עדיין אור יום מלא.

אחד השווקים אם לא ה-

כבר מזמן רציתי לכתוב על הקסם הזה, אבל איכשהו לא יצא. זאת אומרת פעם אחת כבר חזרתי ממנו עם תמונות מעולות, אבל אז התברר שהיתה איזו תקלה בכרטיס הזיכרון של המצלמה והצילומים בלתי שמישים. אז עברו עוד כמה חודשים, ושלשום, כשקלטתי שכבר מציינים שנה להיווסדו, ונדהמתי מכמויות האנשים שנהרו אליו, הבנתי שבאמת אין ברירה.

חג החירות (אפילוג בתמונות)

אז הוא חזר. מאושר. הדמעות שפרצו מעיניי כשרצתי לקראתו הפתיעו אותי, אבל הייתי צריכה מייד להתעשת כי הוא לא הבחין בי, ודילג על פניי בדרכו לאולף… היה לו קצת קשה להירדם בשני הערבים הראשונים, אבל פראו להמן (הסמינריסטית) ישבה לידו עד שהעיניים נעצמו ופראו קולר סיפרה שהוא התמודד מקסים. כבר בדרך הביתה הוברר שהוא לא… קראו עוד חג החירות (אפילוג בתמונות)

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים

יש הרבה סטריאוטיפים בקשר לגרמנים. נו, אתם כבר יודעים: דייקנים, לא-גמישים (אם למדת להיות מנקה רחובות רחבים, אין סיכוי שתתקבל לעבודה כמנקה רחובות צרים), פורמליים (עם מי שאינו חבר קרוב יש לדבר בגוף שלישי רבים) וכו'. בקיצור: נון-אל"ף-צדיק-יוד-מם סופית. כמו עם סטריאוטיפים, במבט מקרוב את מוצאת שלעתים הם נכונים ולעתים לא. מצד אחד המורה בקורס… קראו עוד אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים