זה באמת לוקח שנה

זה הדבר הראשון שאומרים לך בשיחות על רילוקיישן. מעין מנטרה כזו שנזרקת כלאחר יד, גם ממי שלא שוקל אפילו לצאת מגבולות גוש דן. זה פשוט משהו שכולם יודעים, וזה מגיע רק כמה משפטים לפני או אחרי "החורף שם נורא קשה" ו"אז לכמה זמן אתם נוסעים". זה גם מאוד הגיוני. בכל זאת, לבנות חיים מאפס: בית… קראו עוד זה באמת לוקח שנה

Mad Woman

ללא ספק נגמרו התירוצים. אתמול בלילה הסתיימה באופן דרמטי מערכת היחסים המורכבת שהפרידה ביני לביניכם בזמן האחרון. זו היתה תקופה סוערת ויצרית, אבל גם מהנה וסוחפת. ועכשיו זה נגמר.

כאן גרים בכיף כן-גורו ולא-גורו

דווקא אחרי שדניאל יעץ לי לכתוב שלושה ארבעה פוסטים בשבוע, ולא להתייחס בכובד ראש לכל מילה שאני מפרסמת, יצא שלא כתבתי יותר משבועיים. וזה לא שלא היה על מה, פשוט לא הגעתי לזה. עם כמות הזמן שאני משקיעה בכל פוסט (כזו אני – איטית), גם פעם בשבוע זה אתגר. אבל הפעם באמת הגזמתי – שבועיים… קראו עוד כאן גרים בכיף כן-גורו ולא-גורו

חיים של אחרת

שמתי לב בדיעבד שבפוסט על הפאזלים לא הזכרתי את נושא השפה החדשה – לכאורה אחד הפאזלים המרכזיים. אבל במחשבה נוספת הבנתי שזה כנראה לא מקרי. אני מוצאת שלחיות בשפה בלתי מוכרת זה הרבה יותר מעוד פאזל. זה אולי כמו לבנות את שאר הפאזלים כשחלק גדול מהחתיכות מונחות עם הדימוי כלפי מטה. אז נכון שהספקתי ללמוד… קראו עוד חיים של אחרת

פאזלים למתקדמים

ברלינרית אמיתית היתה כותבת היום פוסט על מיצג הדומינו המרהיב של אמש, שהיווה את שיאם של אירועי עשרים שנה לנפילת החומה. אבל כמי שרק מתחזה בשלב זה (ע"ע כותרת המשנה הזמנית של הבלוג), גם אני צפיתי בכיכר ברנדנבורג באדיבות סי-אן-אן. זה אכן היה מחזה מרהיב ומרגש, שילוב גאוני למדי של מטפורה וחומר. מצד אחד המחשה… קראו עוד פאזלים למתקדמים

1933 מול 2009 – יש דברים שלא משתנים

לא, אני לא מתכוונת לאנטישמיות. כדאי לזכור שכותרות מניפולטיביות היו מקור לחמי במשך הרבה שנים, וכנראה שאפשר לצאת מידיעות אחרונות אבל מסובך יותר להוציא את ידיעות אחרונות ממך. פוסטים שואתיים בוודאי עוד יגיעו, אבל כרגע אני מדברת על משהו מתוק במיוחד. והסיבה שהוא לא השתנה היא כנראה שילדים לא השתנו, וב-2009, כמו ב-1933, קצת סוכר… קראו עוד 1933 מול 2009 – יש דברים שלא משתנים

מסע שמתחיל בארוחת בוקר

כל חיי הייתי תל אביבית בפועל, ואשת העולם הגדול בפוטנציה. כמו לכמעט כל ישראלי\ת (ואולי זו תופעה אוניברסלית?), היו לי פנטזיות על "לחיות בחו"ל". אחרי הצבא נסעתי למקסיקו ולניו-יורק, עם כרטיס בכיוון אחד. חודשיים אחר כך רצח רבין החזיר אותי לארץ. השהות הכי ארוכה שלי מחוץ לישראל היתה שלושה חודשים במזרח (עם שבועיים באיטליה להתאוששות… קראו עוד מסע שמתחיל בארוחת בוקר

מלאכים בשמי ברלין

העולם נחלק לאלה שמאמינים במקריות ולאלה שמאמינים שמה שצריך לקרות קורה. אני נוטה יותר לקבוצה השנייה, עם גמישות מסוימת לפי מצב הרוח ומה שמתאים לי בסיטואציה הספציפית. אבל בכל מה שקשור למעבר שלנו לברלין, הדברים התנהלו בצורה די מדהימה, שחיזקה אצלי את האמונה בכך שכשאתה באמת באמת מפוקס על משהו, הכל מסתדר בהתאם.