ההזנחה כאטרקציה: זה דווקא די נעים לראות לונה פארק סגור

כמה דקות לתוך נסיעת הרכבת הקטנה, התקפת צחוק נעימה החלה להשתלט עלי. רק בברלין, חשבתי בקול רם, הצחוק תופס תאוצה ואני מתקשה לסיים את המשפט, רק בברלין- ולא הצלחתי להמשיך, וגם לא הייתי צריכה, כי הוא הבין בדיוק למה אני מתכוונת. כי באמת, איפה עוד אפשר לשבת ברכבת צעצוע מקרטעת, המקיפה לונה פארק נטוש וזנוח, ולהיקרע מצחוק מלא הנאה כאילו אנחנו ביורודיסני. ילד אחד לצדי, השני לצדו, ושניהם מתפעמים. ממה? אולי מהמסתורין ומהיופי שבהיעדר הליטוש, אולי כי ברלין מלמדת ילדים (ומבוגרים) להעריך אטרקציות מסוג אחר.


לונה פארק ברלין

הענק בגנו


 

המשך קריאה »

חג החירות (אפילוג בתמונות)

אז הוא חזר. מאושר.

הדמעות שפרצו מעיניי כשרצתי לקראתו הפתיעו אותי, אבל הייתי צריכה מייד להתעשת כי הוא לא הבחין בי, ודילג על פניי בדרכו לאולף…

היה לו קצת קשה להירדם בשני הערבים הראשונים, אבל פראו להמן (הסמינריסטית) ישבה לידו עד שהעיניים נעצמו ופראו קולר סיפרה שהוא התמודד מקסים.

כבר בדרך הביתה הוברר שהוא לא התקלח כל החמישה ימים. חירות אמיתית.

גילף שתי סירות – אחת לעצמו ואחת לשחר.

הכין ארנב פסחא מצמר.

אסף קונכיות ו"עצמות של חיות".

עבר בהצלחה טיול לילי בשלשות ביער, כולל הפחדה בנוסח א"ש לילה בסופו.

מסיבת פיג'מות כמובן.

ועוד מזוודה מלאה חוויות וזכרונות לכל החיים.

המצלמה חזרה בשלום (רק על זה מגיע לו צל"ש), אז מכאן אתן לתמונות שלו לדבר (ואני משתפת כמובן רק את אלה בלי הילדים, כי לא ביקשתי רשות מההורים האחרים).

המשך קריאה »

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים

יש הרבה סטריאוטיפים בקשר לגרמנים. נו, אתם כבר יודעים: דייקנים, לא-גמישים (אם למדת להיות מנקה רחובות רחבים, אין סיכוי שתתקבל לעבודה כמנקה רחובות צרים), פורמליים (עם מי שאינו חבר קרוב יש לדבר בגוף שלישי רבים) וכו'. בקיצור: נון-אל"ף-צדיק-יוד-מם סופית.
כמו עם סטריאוטיפים, במבט מקרוב את מוצאת שלעתים הם נכונים ולעתים לא. מצד אחד המורה בקורס גרמנית הבהירה שאיחור של שלוש דקות הוא בכל זאת איחור, ומצד שני לא פעם ולא פעמיים ראיתי שעון רחוב או שעון כנסייה דו כיווני שבכל אחד מצדיו השעה שונה. מצד אחד רוב הצעירים מדברים היום בגוף שני יחיד זה לזה, גם אם הם זרים גמורים, ומצד שני אם למדת להיות מנקה רחובות רחבים, באמת שאין סיכוי שתתקבל לעבודה כמנקה רחובות צרים.
יש כמובן פערים תרבותיים ומנטליים ענקיים בין גרמניה לישראל, גם אם לעתים ההשוואה בין ברלין לתל אביב מצמצמת אותם בצורה ניכרת. אבל קבלו את זה על תקן "איטס א דיפרנט מנטליטי": נועם, בני בכורי, תלמיד כיתה ב', כולה בן שבע וחצי, יוצא מחר לטיול כיתה של ח-מ-י-ש-ה ימים.


החבוב הזה? לחמישה ימים?! כמה שעות לפני שעת השי"ן

המשך קריאה »

אף אחד עוד לא מת מקצת יידישקייט (שיט, בעצם כן)

כבר כתבתי כאן כמה אני אוהבת את לחמי הבריאות הגרמניים, אבל מה לעשות שלפעמים לחם הוא לא רק לחם. ככל שהגרמנית בפיהם של ילדיי משתבחת, כך מתגבר הצורך הבלתי נשלט שלי לשמור על רכיבים מישראליותם. זה מתחיל מהחוק הבל יעבור שבבית מדברים רק עברית (שחר: "אבא, תצייר לי פוליציסט". אני: "אתה מתכוון שאתה רוצה שאבא יצייר לך שוטר?") וגולש לאחרונה לכיוון המטבח (האם נגיע למצב שאדרדר עד כדי לקחת אותם להפעלות לילדים בעברית הצצות כאן לאחרונה? ימים יגידו).

חלות ברלין

זה טעים כמו שזה נראה

המשך קריאה »

עונת הציפייה

מסתבר שפישלנו. בזמן שחגגנו אתמול בשאננות נר חמישי של חנוכה, שרים עם חברינו הישראלים שירי חנוכה בהתלהבות יתרה ובטוחים שמילאנו את מכסת המסורת העונתית המצופה מאיתנו כהורים גולים (ארבעה סוגי לביבות!), היה זה גם יום ראשון הראשון של תקופת הAdvent ("הציפייה"), שבו היינו אמורים להניח מגף מחוץ לדלת הכניסה לביתנו על מנת שניקולאוס (שהוא לא סנטה קלאוס, אבל עוד לא ברור לי בדיוק מי הוא כן) ימלא אותו בממתקים.


חנוכה ברלין

חנוכיה לא תקנית


המשך קריאה »

מחשבות מסתעפות

אחת המילים האהובות עלי בגרמנית היא המילה "oder". המשמעות המילונית הפשוטה שלה היא "או". "Links oder Rechts" זה "שמאל או ימין". אבל אני אוהבת אותה כשהיא ניצבת בסוף המשפט, ולאחריה סימן שאלה (ושלוש נקודות נסתרות). או אז היא הופכת לעולם ומלואו, מעין גרסה נגישה ונייטרלית של "הלא כן?" המלאכותי משהו ו"לא ככה?" הנמוך והפשטני מדי.

"?oder" בסוף משפט משמעותו שאמרתי משהו, אבל אני פתוחה גם לאפשרויות אחרות, מודה בטעותי עוד לפני שנתפסתי בה. ה"?oder" הופכת את המשפט שלפניה להצהרת כוונות בלבד, נקודת פתיחה לדיון. היא מביאה איתה את מה שלא נאמר, לא פחות ממה שנאמר. במובנים מסוימים היא משקפת עבורי את התמצית הברלינאית – עיר שלמדה להסתייג מסימני קריאה ומעדיפה את האמירות שלה עם "?oder" בסופן.

"?oder" גם מסבירת פנים לזרים, מכיוון שהיא מאפשרת לגשש בעדינות, לשאול בלי לנסח עד הסוף את השאלה, לומר משהו במילים פשוטות ולהבהיר לאחריהן שבעצם את מבקשת מידע נוסף, הבהרה.

המשך קריאה »

טירה על המים (או: למה אני לא מתגעגעת לגן מאיר)

אזהרה להורים לילדים קטנים: ייתכן שאתם הולכים לקנא. מצטערת. אין מנוס. אז שכשאתם קוראים את ההמשך תשננו לעצמכם שלכם יש ים, ולנו אין (אוי, בעצם גם הים הפך עכשיו אסוציאציה למלחמה, סליחה). לכם יש שמש 12 חודשים בשנה, ולנו בקושי שלושה. אז בשלושה חודשים האלה שיפה, לא מגיע לנו ליהנות?
(פאוזת מזג אוויר: לכאורה האביב כאן מתחיל במאי והקיץ מסתיים בספטמבר, אבל אני מתחילה להבין שכמו שבארץ תמיד נורא מופתעים מכמה שחם, כאן הנוהל הוא להשתאות מכך שאחד או יותר מהחודשים שהיו לכאורה אמורים להיות נורא יפים, בעצם גשומים-אפורים-קרים. למרות שזה בעצם די קבוע. בשנה שעברה שמענו שיולי היה כזה, והשנה היה תורו של מאי. כלומר נקווה שרק מאי).

כבר הזכרתי פעם שבכל פינה בברלין יש גינת משחקים מדוגמת, שבארץ היתה נחשבת לג'ימבורי בתשלום. בגורליצר פארק, למשל, עברנו כמה פעמים ליד מתחם מגודר שבנוי כמו מגרש ללימוד נהיגה ועמוס באופני ילדים ומכוניות קטנות. עבדנו על הסחות דעת לילדים כי משום מה היה לנו ברור שזה בטח חוגים בתשלום או משהו בסגנון. עד שחברים מהגן הציעו ללכת לשם אחר הצהריים וגילינו שהכל בחינם, כולל האופניים והמכוניות, לרווחת ילדי השכונה.

כך שאטרקציות לילדים לא חסרות. אבל מה עם ההורים? מה צריך כדי שגם לנו יהיה ממש כיף?

Burg am See, זה מה שצריך (זהירות, בניגוד לאופי הסופר נעים של המקום עצמו, האתר שלהם כופה פסקול מיותר).

קודם כל המיקום: Burg am See, טירה על האגם בתרגום חופשי, נמצא ממש על המים, במפגש הרחובות Paul-Llincke-Ufer היפהפה ו-Ratiborstraße שבקצה המזרחי של קרויצברג. בנקודה הזאת נפגשות שתי תעלות בדרכן לשפרה (Spree) כך שבקנה מידה לא-אירופי מדובר באגם של ממש.

גינה ברלין

המשך קריאה »

שדה (בלי תעופה)

כמה שנים כבר מדברים על להזיז את שדה דב ממיקומו המרהיב? ומה לדעתכם יקרה עם השטח על קו הים אם וכאשר זה יקרה יום אחד? תודו שאפילו כשאלה רטורית זה נשמע מגוחך. הרי ברור לכולנו מה יקרה. למעשה, יש אפילו שני שרים חרוצים שמקדמים את הפרויקט ברגעים אלה, לרווחת הציבור כמובן. כלומר לרווחת מי שיכול לשלם 3 מיליון שקל מינימום על דירה.

אם זה מנחם אתכם, גם ההחלטה על עתיד שדה התעופה טמפלהוף בברלין לא נפלה ביום אחד.


שדה תעופה טמפלהוף ברלין

דיסוננס אורבני


המשך קריאה »

אוהב להיות בבית

זה לקח כמעט חצי שנה, אבל זה הגיע. וזה היה ברור שזה יגיע. האמת שהופתענו מאוד שעד עכשיו זה לא קרה. אבל בסוף זה התעורר דווקא כשבינינו לבין עצמנו הגרוב הוא שנכנסנו עם השנה החדשה לפאזה לגמרי אחרת; דווקא כשרשימת הסידורים האינסופית כמעט ונמחקה כליל, הבית מתחיל להיראות כמו בית, ואנחנו מתחילים סוף סוף לחשוב על להתפנות לעניינים שמעבר לבניית היסודות; דווקא כשמתברר שלחיות מתחת לאפס זה לא פשוט, אבל גם לא כל כך נורא; דווקא אחרי שבא אלינו חבר מהכיתה בפעם הראשונה וביום שישי הקרוב אנחנו מוזמנים לבית הספר להצגה שלנועם יש בה תפקיד של עכבר, כולל שתי שורות שלמות בגרמנית! (טוב, אחת השורות היא קולות של עכבר, אבל עכבר גרמני).

חורף ברלין

צלם ת'שלג, עושים פה חיים

המשך קריאה »

כאן גרים בכיף כן-גורו ולא-גורו

דווקא אחרי שדניאל יעץ לי לכתוב שלושה ארבעה פוסטים בשבוע, ולא להתייחס בכובד ראש לכל מילה שאני מפרסמת, יצא שלא כתבתי יותר משבועיים. וזה לא שלא היה על מה, פשוט לא הגעתי לזה. עם כמות הזמן שאני משקיעה בכל פוסט (כזו אני – איטית), גם פעם בשבוע זה אתגר. אבל הפעם באמת הגזמתי – שבועיים וחצי במונחים של בלוג זה נצח.

ייאמר לזכותי שיש לי גם נסיבות מקלות: אתמול סוף סוף עברנו מבית המלאכים הזמני לבית החדש שלנו. זו הרגשה מוזרה ומרגשת, להיות חדש בבית שלך. בעוד כמה ימים כבר רוב הפעולות הביתיות יהיו אוטומטיות, אבל עכשיו עדיין כל שטיפת כוס וכל פתיחת מגירה מלוות בסוג של מודעות וסקרנות. הייתי אמורה לשבת עכשיו על השולחן אוכל/עבודה הגדול והמדוגם שהמקגייוור הפרטי שלי בנה (הרי לא הבאנו איתנו כמעט כלום. את הרוב הוא או בנה או מצא ברחוב, פלוס השלמות ממש מינימליות בחנויות יד שנייה מעולות שיש פה ובאיקאה), אבל אני דווקא כותבת במטבח המרווח והמואר שלנו (שגם בו יש שולחן גדול ומדוגם עבודת יד, תודה ששאלתם), בעיקר בגלל שכאן האינטרנט הכי מהיר.

בית ברלין

המשך קריאה »