אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים

יש הרבה סטריאוטיפים בקשר לגרמנים. נו, אתם כבר יודעים: דייקנים, לא-גמישים (אם למדת להיות מנקה רחובות רחבים, אין סיכוי שתתקבל לעבודה כמנקה רחובות צרים), פורמליים (עם מי שאינו חבר קרוב יש לדבר בגוף שלישי רבים) וכו'. בקיצור: נון-אל"ף-צדיק-יוד-מם סופית.
כמו עם סטריאוטיפים, במבט מקרוב את מוצאת שלעתים הם נכונים ולעתים לא. מצד אחד המורה בקורס גרמנית הבהירה שאיחור של שלוש דקות הוא בכל זאת איחור, ומצד שני לא פעם ולא פעמיים ראיתי שעון רחוב או שעון כנסייה דו כיווני שבכל אחד מצדיו השעה שונה. מצד אחד רוב הצעירים מדברים היום בגוף שני יחיד זה לזה, גם אם הם זרים גמורים, ומצד שני אם למדת להיות מנקה רחובות רחבים, באמת שאין סיכוי שתתקבל לעבודה כמנקה רחובות צרים.
יש כמובן פערים תרבותיים ומנטליים ענקיים בין גרמניה לישראל, גם אם לעתים ההשוואה בין ברלין לתל אביב מצמצמת אותם בצורה ניכרת. אבל קבלו את זה על תקן "איטס א דיפרנט מנטליטי": נועם, בני בכורי, תלמיד כיתה ב', כולה בן שבע וחצי, יוצא מחר לטיול כיתה של ח-מ-י-ש-ה ימים.


החבוב הזה? לחמישה ימים?! כמה שעות לפני שעת השי"ן

המשך קריאה »

קיינה תרבות

התוכנית לסוף השבוע היתה לבדוק מה זה בדיוק קרנבל התרבויות (Karneval der Kulturen), המתקיים בברלין בכל שנה במאי או ביוני – בהתאם לתזמון של הפנטקוסט. מה זה פנטקוסט אתם שואלים? ובכן, אני שאלתי קודם.

למרבה ההפתעה, מסתבר שלנוצרים יש עוד כמה חגים חוץ מכריסמס ופסחא. אך סיימנו לחגוג את חג העלייה (Himmelfahrt בגרמנית) הנחוג ארבעים יום לאחר הפסחא ומציין את עלייתו השמיימה של ישו, והנה הגיע הפנטקוסט, שהוא מצידו דווקא נחוג חמישים ימים לאחר הפסחא, ומציין את ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישו (הכל קרה מהר מאוד). מקורות יודעי דבר בויקיפדיה טוענים כי הפנטקוסט מסיים את עונת הפסחא ומתקשר לחג השבועות ביהדות (ואם אתם לא מאמינים – תבדקו לבד).

אין לי מושג אם ההחלטה לחגוג את קרנבל התרבויות, המציין זו השנה ה-15 את רב-תרבותיותה של ברלין, קשורה גם מבחינה תוכנית לפנטקוסט, אך אני מנחשת בזהירות (וללא גרם טרוניה או שיפוטיות!) שהקשר הוא בעיקר לכך שזהו סוף שבוע ארוך המאפשר להשתכר יותר ימים ברציפות (ואם מישהו יודע על קשר רוחני עמוק יותר – אשמח להשכיל). תוסיפו לכך את העובדה שאל ירידת רוח הקודש אמורות להתלוות, בעזרת השם, גם כמה קרני שמש, והרי לכם מתכון בטוח לקרנבל גרמני.

או ליתר דיוק ברלינאי. שכן ברלין לגרמניה כמו ניו יורק לארה"ב או תל אביב לישראל – יש שיאמרו בועה, אחרים יעדיפו אי של שפיות. והיא מקדישה ארבעה ימים בשנה לחגוג את מה שמייחד אותה משאר גרמניה: הפתיחות, הקוסמופוליטיות, הליברליות, התשוקה. או בשתי מילים: מולטי קולטי.

כמובן שהחגיגות כוללות גם את מה שאינו מייחד אותה משאר גרמניה: נקניקיות ובירה. הרבה נקניקיות ובירה. אבל לא רק.

הקרנבל מתקיים באופן לא מפתיע בקרויצברג המולטי-קולטית, שהיא כידוע שכונתנו (אם כי קצת מצחיק לקרוא שכונה למקום שגרים בו כ-160 אלף איש). אחד מתוך ארבעת ימי הקרנבל מוקדש לילדים. זה היה אתמול. קפצתי לאירוע המרכזי בפארק גורליצר כדי לבדוק אם יש טעם לקחת את הילדים. למרבה הצער לא היה טעם, משום שגם כאן איכשהו "חגיגה לילדים" הפכה שם קוד להרבה דוכנים עם דברים שאינכם רוצים לרכוש לילדיכם בתוספת הרבה מאוד רעש.

היום, לעומת זאת, הגיע ההיילייט של הקרנבל – תהלוכה של תשע שעות שעל פי פרסומים זרים מרקדים בה כ-5000 איש מ-70 מדינות. רציתי לראות ממנה משהו, אבל לא היתה לי תוכנית פעולה מוגדרת. כשפתחנו את החלונות בבוקר, התברר שממילא אין צורך באחת.


מבט מהחלון שמאלה (בוקר)

המשך קריאה »