נישה משלה: מעצבת שמלות הכלה של הישראליות בברלין

פורסם במקור במגזין שפיץ

"את תשוקת התפירה אני חייבת לשכנה שהיתה לי כמו סבתא, אטואל", אומרת אורלי ברוך, "בתור ילדה התאהבתי במכונת תפירה שעמדה לה זהובה ונוצצת על שולחן זינגר ישן בחדר השינה שלה. בגיל חמש ומשהו התחלתי לתפור כל דבר שרק יכולתי, כולל נייר ושקיות ניילון". ברוך, בת 33, מתויגת עד מהרה בקבוצות הישראלים בברלין בכל עת שמישהי מחפשת מעצבת לשמלת ערב — ובעיקר לשמלות כלה. 

ספרי על קורותייך — מאיפה את במקור ואיך ומתי התגלגלת לברלין?

"במקור אני מחיפה, שם סיימתי ללמוד במגמה לאופנה בתיכון ויצו לאמנויות. קצת אחר כך הצטרפתי ל'תנועת תרבות', שאז עוד היתה גרעין אמנויות בקריית שמונה. היינו שם קבוצה של שישה חברים והשאיפה היתה לארגן אירועים ולבנות פלטפורמת אמנויות שתחבר בין בני נוער וילדים מהעיר ומהסביבה. באופן מפתיע הרעיון תפס תאוצה ענקית והיום התנועה הזו מונה מאות צעירים והם גרים בקומונה נפלאה בעפולה ועושים חיל בכל הקשור לאירועי תיאטרון ואמנות בארץ.

אחרי שעזבתי את קומונת האמנים היה מסע קיבוצים ומושבים מהצפון ועד לתל אביב. בגיל 22 עברתי לערבה ושם היה קצת יותר זמן ליצור, לתפור ולעצב. לכבוד הקולקציה הראשונה שלי ארגנתי מכירת בית קייצית מאוד כיפית על הגג של הדירה במסדה ומאז זה היה הריטואל שלי למכור את הבגדים שעיצבתי ותפרתי.

״פחות מאמינה בלהעתיק שמלה מתוך מגזין או תמונה עם דוגמנית בתת משקל״. אורלי ברוך השבוע בברלין

להמשיך לקרוא נישה משלה: מעצבת שמלות הכלה של הישראליות בברלין