שיחות עם ברלינריות יודעות דבר: שני ליידרמן (פודקאסט)

האורחת החמישית שלי היא שני ליידרמן. כמו רבות ורבים לפניה, שני הגיעה לברלין כמוזיקאית ופרפורמרית, אך מצאה את דרכה לצוות ההקמה של ״אינפארם״, אז סטרטאפ קטן בקרויצברג שהוקם על ידי שלושה ישראלים.
דווקא אחרי שאינפארם הפכה לחברה גדולה ומצליחה שמעסיקה מאות עובדים, שני החליטה לעזוב ולהתחיל שוב מחדש, הפעם כמסעדנית.
גם במסלול הזה הכוכבים היו לצדה, כולל אחת מכוכבות עולם הקולינריה הגרמני שאימצה אותה כבת טיפוחיה אחרי מפגש מקרי ושיחה של עשר דקות.
המסעדה (הראשונה שפתחה אי פעם) ממוקמת באחד ממעוזי אליטת התרבות הברלינאית, מוזיאון מרטין גרופיוס באו, ומשלבת מסורת, קיימוּת וחדשנות, בין השאר באמצעות חוות הגידול האורבניות (של אינפארם) שבתוכה.

קישורים:
צילום: ברי כהן
צילום: ברי כהן
צילום: אולף קונמן
צילום: אולף קונמן

"עשר שיחות עם ברלינריות יודעות דבר", ראיונות עם נשים ישראליות מרתקות שהצליחו לפלס את דרכן בעיר, כל אחת בדרכה – פודקאסט בשיתוף פעולה עם תכל'ס ברלין אף.אם לרגל עשור ל"ברלינרית". מפיק: ברי כהן

שיחות עם ברלינריות יודעות דבר: אורית נחמיאס (פודקאסט)

האורחת הרביעית שלי היא השחקנית והסטנדאפיסטית אורית נחמיאס, כוכבת אנסמבל תיאטרון הגורקי בברלין, שאפשר לראות בו חלון ראווה פרפורמטיבי של ברלין המולטי-קולטית. כמי שעוסקת בסיפור סיפורים למחייתה (בימים אלה היא משתתפת בלא פחות משבע הפקות שונות), בדרכים רציניות ומצחיקות לסירוגין, אורית זוכרת ומזכירה שכל מה שאנחנו חושבים, על עצמנו ועל העולם, זו רק אפשרות אחת לראות את הדברים, ומגלה שבמקביל לצורך העמוק שלה בבמה ובקהל – היא בכלל אוהבת להיות לבד.

הצגות קרובות עם אורית בגורקי

כרגע אין תאריך למופע הסטנדאפ הבא שלה, אבל קוראים לו Female Shit והוא מועלה ב-Studio Я של הגורקי. שווה לעקוב וללכת!

צילום: ברי כהן

צילום: ברי כהן

צילום: אולף קונמן
צילום: אולף קונמן

"עשר שיחות עם ברלינריות יודעות דבר", ראיונות עם נשים ישראליות מרתקות שהצליחו לפלס את דרכן בעיר, כל אחת בדרכה – פודקאסט בשיתוף פעולה עם תכל'ס ברלין אף.אם לרגל עשור ל"ברלינרית". מפיק: ברי כהן

שיחות עם ברלינריות יודעות דבר: שרון הורודי (פודקאסט)

האורחת השלישית שלי היא האמנית והאוצרת שרון הורודי, שמחלקת את זמנה בין החיים האורבניים בקרויצברג לבין כפר קטנטן במרחק שעתיים וחצי נסיעה מהעיר, במזרח גרמניה לשעבר. שם, במבנה ישן ששימש פעם כתחנת רכבת בנתיב שבין ברלין להמבורג, היא ובן זוגה צ׳ב מיקה קמרר הקימו תוכנית אירוח לאמניות.ים וכותבות.ים שמחפשים מרחב יצירה שקט בטבע, ואף מטפחים גינת פרמקלצ׳ר (חקלאות בת קיימא). איך משלבים בין שני סגנונות חיים שונים כל כך? כיצד קיבלו את פניהם השכנים המזרח-גרמנים לשעבר? ואיך זה ששרון לא מפחדת משום דבר? על כל אלה ועוד – בפרק השלישי של ״שיחות עם ברלינריות יודעות דבר״.

"עשר שיחות עם ברלינריות יודעות דבר", ראיונות עם נשים ישראליות מרתקות שהצליחו לפלס את דרכן בעיר, כל אחת בדרכה – פודקאסט בשיתוף פעולה עם תכל'ס ברלין אף.אם לרגל עשור ל"ברלינרית". מפיק: ברי כהן

שהויות חורף קצרות בתוכנית הרזידנסי KuBa

צילום: ברי כהן
צילום: ברי כהן
צילום: אולף קונמן
צילום: אולף קונמן

שיחות עם ברלינריות יודעות-דבר: שני רוזנס (פודקאסט)

לרגל עשור ל"ברלינרית", פודקאסט חדש בשיתוף פעולה עם תכל'ס ברלין אף.אם: "עשר שיחות עם ברלינריות יודעות דבר", ראיונות עם נשים ישראליות מרתקות שהצליחו לפלס את דרכן בעיר, כל אחת בדרכה.

האורחת השנייה היא העיתונאית והיוצרת הדוקומנטרית שני רוזנס.

צילום: ברי כהן
צילום והפקה: ברי כהן

אחרי חמש שנים אינטנסיביות בניו יורק, ובעקבות מערכת יחסים, שני היגרה בפעם השנייה, הפעם לברלין. בהתחלה היתה קצת אבודה (לפחות במונחים של מי שאף פעם לא עושה דבר אחד במקום אחד), אבל בשנים הספורות שחלפו מאז הספיקה להשתלב כמפיקה, מגישה ופרשנית בדויטשה וולה (רשות השידור הציבורית הבינלאומית של גרמניה), ליצור את הסרט התיעודי ״גולדה״ (יחד עם שגיא בורנשטיין ואודי ניר), שמגולל מנקודת מבט חדשה את סיפור כהונתה של האישה הראשונה והיחידה שהנהיגה את ישראל, וגם להפוך לאמא לשני ילדים.

האזנה נעימה ומעניינת!

צילום: אולף קונמן
צילום: אולף קונמן

עשור בברלין: כמה מחשבות ופודקאסט חדש

בקיץ, או ליתר דיוק ב-31 ביולי, מלאו עשור להגעתנו לברלין. עשור, פאקינג עשר שנים. התחושה היתה שמדובר בציון דרך שצריך להתעכב עליו רגע, לעבד אותו, לעסוק בו. אבל אם יש משהו שלמדתי בעשר שנים באירופה, זה לא לייצר לעצמי באופן וולונטרי עבודה נוספת שמונעת ממני להיות בחוץ בין מאי לספטמבר, כשהימים ארוכים, הירוק מיירקק, השמש זורחת והבריות טובות לב. אלה חודשים שבהם עובדים כשצריך, ומשתדלים להיות ולבלות בדרכים שונות בשאר הזמן. ועוד משהו שלמדתי בעשור החולף, זה שכל דבר כמעט סובל דיחוי, ושאין שום בעיה לציין אירועים בדיעבד (nach­träg­lich), זו דווקא החגיגה בטרם עת שמלחיצה גרמנים.

כך הגענו לסוף נובמבר, החודש שבו מתחילה ההתכנסות פנימה, שמבשר על בואה של המחצית הביתית יותר של השנה, זו שבה יש זמן בשפע לרפלקסיה, שמזמינה בין השאר התעמקות, עמלנות וכן, גם פרויקטים מיוחדים.

זה מרגיש בומבסטי ויומרני לנסות לסכם עשור בברלין. עשור הוא פרק זמן קריטי גם אם נשארים באותה עיר, באותה מדינה, באותה יבשת. עברנו בשנות השלושים של חיינו ועכשיו אנחנו בשנות הארבעים; עברנו עם שני ילדים קטנים ועכשיו אנחנו הורים לטינאייג'רים; עברנו בעולם שבו כשיצאנו מהבית היינו רק במקום אחד ובזמן אחד, והיום אנחנו מחוברים עם האיבר החדש שנוסף לגופנו לכל ממדי וזמני החיים; עברנו בעולם שנבחר בו נשיא אמריקני שחור ראשון, עולם שנראה היה שיתפתח בכיוון דמוקרטי וליברלי עוד הרבה שנים, והיום אנחנו בעולם שהפוליטיקה שלו נעשית מדאיגה יותר מיום ליום; נחתנו לחורף יוצא דופן שבו שלג וקרח כיסו את ברלין מתחילת דצמבר ועד סוף אפריל ברציפות, ובשנים האחרונות אנחנו יכולים רק להתגעגע לימים שבהם גרליצר פארק היה מתכסה לבן. ואלה רק הגושים המרכזיים של התמורות, אין ספק שהעשור הזה היה משנה אותנו גם אם היינו נשארים בתל אביב.

צילום: אולף קונמן
צילום: אולף קונמן

להמשיך לקרוא עשור בברלין: כמה מחשבות ופודקאסט חדש