יריד וינטג' חד-פעמי וחנויות וינטג' לכל השנה

זה פוסט שהתכוונתי לכתוב לפני יותר משבוע, אבל לחיים היו תוכניות אחרות בשבילי. אז אמנם אין לי זמן ואנרגיה לכתוב אותו באופן מושקע, אבל בכל זאת חבל לי שתפספסו: במסגרת שבוע האופנה בברלין יתקיים בסוף השבוע הזה (7-6 ביולי), יריד וינטג' בשם Toast & Jam. מסתבר שזאת הפעם השלישית שהוא ייערך, אבל משום מה אני למדתי… קראו עוד יריד וינטג' חד-פעמי וחנויות וינטג' לכל השנה

ובינתיים, בקרויצברג, עוד פארק נפתח

זו תקופה שמרגיש בה – עוד יותר מתמיד – הרבה יותר הגיוני לקרוא מאשר לכתוב. אולי משום שגופי במערב (ולבי לא כולו במזרח, אבל חלק ממנו שם, זה בטוח), אני מוצאת עצמי קוראת מעט באובססיביות על קורות המהפכה, שתהיה או שלא, ועל ספיחיה. תרומתי הפאתטית מסתכמת בשיתוף בפייסבוק של הלינקים השווים, זאת אם לא לוקחים בחשבון… קראו עוד ובינתיים, בקרויצברג, עוד פארק נפתח

השכנים נאים בעיניי

הבניין שאנחנו חיים בו נבנה ב-1878. ובמילים: אלף שמונה מאות שבעים ושמונה. זו השנה שסטלין נולד בה, השנה שתומס אדיסון רשם בה פטנט על הפונוגרף, השנה שבה הוקמה אם המושבות פתח תקווה. הוא היה כבר בן 36 כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, בן 55 כשהיטלר עלה לשלטון, הוא שרד את הפצצות מלחמת העולם השנייה וניצב במובלעת מערבית מוקפת משלושה… קראו עוד השכנים נאים בעיניי

בלחם הם מבינים

האוכל הגרמני לא עושה לי את זה, בלשון המעטה. בשכונה הקודמת שלנו, למשל, יש תור קבוע מול Curry 36 ברחוב Mehringdamm, המתמחה בנקניקיות וצ'יפס. המקום הוא סוג של מיתולוגיה (עד כמה שהצלחתי להאזין – רוב הלקוחות מקומיים, כך שכנראה שזו לא מיתולוגיה תיירותית), אף שבמו עיניי ראיתי שהצ'יפס אפילו לא נחתך במקום, אלא יוצא משקיות… קראו עוד בלחם הם מבינים

קרנבל התרבויות האמיתי

התכוונתי בכלל לכתוב פוסט אחר, אבל חייבת קודם משהו קצר על אחר צהריים קסום שהיה לנו היום. מכיוון שהילדים לא מורידים את חולצות הכדורגל (של ברצלונה דווקא, אבל למה להתקטנן), רבים כל היום על קלפי כדורגל, וממלמלים זה לזה דויטשלנד דויטשלנד, חשבתי שיהיה נחמד אם נראה יחד את שמינית הגמר גרמניה-אנגליה. אבל עשר דקות לתוך… קראו עוד קרנבל התרבויות האמיתי

טירה על המים (או: למה אני לא מתגעגעת לגן מאיר)

אזהרה להורים לילדים קטנים: ייתכן שאתם הולכים לקנא. מצטערת. אין מנוס. אז שכשאתם קוראים את ההמשך תשננו לעצמכם שלכם יש ים, ולנו אין (אוי, בעצם גם הים הפך עכשיו אסוציאציה למלחמה, סליחה). לכם יש שמש 12 חודשים בשנה, ולנו בקושי שלושה. אז בשלושה חודשים האלה שיפה, לא מגיע לנו ליהנות? (פאוזת מזג אוויר: לכאורה האביב… קראו עוד טירה על המים (או: למה אני לא מתגעגעת לגן מאיר)

קיינה תרבות

התוכנית לסוף השבוע היתה לבדוק מה זה בדיוק קרנבל התרבויות (Karneval der Kulturen), המתקיים בברלין בכל שנה במאי או ביוני – בהתאם לתזמון של הפנטקוסט. מה זה פנטקוסט אתם שואלים? ובכן, אני שאלתי קודם. למרבה ההפתעה, מסתבר שלנוצרים יש עוד כמה חגים חוץ מכריסמס ופסחא. אך סיימנו לחגוג את חג העלייה (Himmelfahrt בגרמנית) הנחוג ארבעים… קראו עוד קיינה תרבות

פאזלים למתקדמים

ברלינרית אמיתית היתה כותבת היום פוסט על מיצג הדומינו המרהיב של אמש, שהיווה את שיאם של אירועי עשרים שנה לנפילת החומה. אבל כמי שרק מתחזה בשלב זה (ע"ע כותרת המשנה הזמנית של הבלוג), גם אני צפיתי בכיכר ברנדנבורג באדיבות סי-אן-אן. זה אכן היה מחזה מרהיב ומרגש, שילוב גאוני למדי של מטפורה וחומר. מצד אחד המחשה… קראו עוד פאזלים למתקדמים

מלאכים בשמי ברלין

העולם נחלק לאלה שמאמינים במקריות ולאלה שמאמינים שמה שצריך לקרות קורה. אני נוטה יותר לקבוצה השנייה, עם גמישות מסוימת לפי מצב הרוח ומה שמתאים לי בסיטואציה הספציפית. אבל בכל מה שקשור למעבר שלנו לברלין, הדברים התנהלו בצורה די מדהימה, שחיזקה אצלי את האמונה בכך שכשאתה באמת באמת מפוקס על משהו, הכל מסתדר בהתאם.