יריד וינטג' חד-פעמי וחנויות וינטג' לכל השנה

זה פוסט שהתכוונתי לכתוב לפני יותר משבוע, אבל לחיים היו תוכניות אחרות בשבילי. אז אמנם אין לי זמן ואנרגיה לכתוב אותו באופן מושקע, אבל בכל זאת חבל לי שתפספסו: במסגרת שבוע האופנה בברלין יתקיים בסוף השבוע הזה (7-6 ביולי), יריד וינטג' בשם Toast & Jam. מסתבר שזאת הפעם השלישית שהוא ייערך, אבל משום מה אני למדתי אודותיו רק השנה.

 

יריד וינטג' ברלין אופנה

 

יש לי תקוות גדולות לגביו (שהשנה לא יתמששו משום שאני עדיין בתל אביב), בין השאר כי הוא נולד כתוצאה משיתוף פעולה של כמה גופים מעולים: שוק Nowkoelln, שוק היד השנייה החביב עלי בברלין כולה, שנדמה לי שאפשר כבר לומר היום שיותר ממחצית הארון הנוכחי שלי הגיע ממנו; המגזין המצוין (באנגלית) Exberliner, תחנת הרדיו האהובה עלי בעיר FluxFM ורשת הסופרים הטבעונית Veganz, שהיא אמנם יקרה ביחס לסופרים אורגניים אחרים, אבל יש לי כבוד לאג'נדה שלה.

 

היריד יהיה פתוח בשבת, 6 ביולי, בשעות 22:00-12:00 (תצוגת אופנה וינטג'ית תתקיים בשעה 19:00), ובראשון, 7 ביולי, בשעות 19:00-10:00, ומבטיחים שיש סחורה גם לגברים (וגם אקססוריז, הלבשה תחתונה ומשקפיים). כניסה: 3 יורו.

כתובת:
Heimathafen Neukölln
Karl-Marx-Straße 141
12043 Berlin-Neukölln

דף היריד בפייסבוק

ספרו איך היה!

וחוץ מזה, לכבוד (קידום) יריד הוינטג', Exberliner ביקשו מפשניסטות ברלינאיות (טוב, נו, אף אחת לא ברלינאית במקור, אבל כמה כאלה כבר יש) לענות על כל מיני שאלות, ומה שמעניין מבחינתנו כרגע זה התשובות שלהן לשאלה "מהם השווקים/חנויות וינטג' המועדפים עלייך בברלין".

כריסטינה קורטה, עיתונאית אופנה בת 34, אוהבת את Soeur בפרנצלאואר ברג, כי יש שם את מותגי הבוהו הצרפתיים האהובים עליה; את Veist Kleiderschrank בנויקלן, כי "יש שם פריטים באמת מיוחדים, מורסצ'ה ועד תיקים מבית מלאכה קטן בשטוטגרט"; ואת Das Neue Schwarz במיטה (Mitte) , שם היא מוצאת פריטים של מותגי על.

אימקה הילה, המייסדת והמעצבת בת ה-30 של מותג ההלבשה התחתונה November, אוהבת את Lunettes (סניפים בפרנצל', במיטה ובקרויצברג), בגלל המשקפיים ומשקפי השמש הנהדרים לדבריה; ואת Garments (סניפים בפרנצל' ובמיטה) ו-Cash (מיטה).

פרידריקה צנר, יועצת במשרד יח"צ שמתמחה באופנה (וסליחה מראש אם לא הבנתי את הטייטל לאשורו), בת 28, ממליצה על Sing Blackbird בקרויצקלן, בזכות אוסף התכשיטים ופריטי המעצבים; ועל חנות פופאפ סקנדינבית ב-Torstrasse בשם Trendsales.

 

מוזמנות ומוזמנים להוסיף המלצות בתגובות. תבלו.

 

ובינתיים, בקרויצברג, עוד פארק נפתח

זו תקופה שמרגיש בה – עוד יותר מתמיד – הרבה יותר הגיוני לקרוא מאשר לכתוב. אולי משום שגופי במערב (ולבי לא כולו במזרח, אבל חלק ממנו שם, זה בטוח), אני מוצאת עצמי קוראת מעט באובססיביות על קורות המהפכה, שתהיה או שלא, ועל ספיחיה. תרומתי הפאתטית מסתכמת בשיתוף בפייסבוק של הלינקים השווים, זאת אם לא לוקחים בחשבון כמובן את העובדה שבמהלך הקיץ סיפקנו שירותי אירוח ואתנחתא שפויה לנתח לא מאוד פצפון מתומכי המאבק. בקיצור, לא פשוט להמשיך להטריח אתכם בקורותינו בברלין, כאשר האלטרנטיבה היא לצפות בלופ בפנינה האלמותית הזו:


המשך קריאה »

השכנים נאים בעיניי

הבניין שאנחנו חיים בו נבנה ב-1878. ובמילים: אלף שמונה מאות שבעים ושמונה. זו השנה שסטלין נולד בה, השנה שתומס אדיסון רשם בה פטנט על הפונוגרף, השנה שבה הוקמה אם המושבות פתח תקווה.

הוא היה כבר בן 36 כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, בן 55 כשהיטלר עלה לשלטון, הוא שרד את הפצצות מלחמת העולם השנייה וניצב במובלעת מערבית מוקפת משלושה כיוונים בשנות החומה הארוכות.


המשך קריאה »

בלחם הם מבינים

האוכל הגרמני לא עושה לי את זה, בלשון המעטה. בשכונה הקודמת שלנו, למשל, יש תור קבוע מול Curry 36 ברחוב Mehringdamm, המתמחה בנקניקיות וצ'יפס. המקום הוא סוג של מיתולוגיה (עד כמה שהצלחתי להאזין – רוב הלקוחות מקומיים, כך שכנראה שזו לא מיתולוגיה תיירותית), אף שבמו עיניי ראיתי שהצ'יפס אפילו לא נחתך במקום, אלא יוצא משקיות תעשייתיות ענקיות. ולא שאם הייתי רואה שחותכים אותו במקום זה היה ממש משנה. בכל זאת, לאן כבר אפשר להמריא עם נקניקיות וצ'יפס?


לחם בברלין

שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל-פְּנֵי הַמָּיִם, כִּי בְּרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ (מבצע: בהמשך הפוסט תמצאנו)

המשך קריאה »

קרנבל התרבויות האמיתי

התכוונתי בכלל לכתוב פוסט אחר, אבל חייבת קודם משהו קצר על אחר צהריים קסום שהיה לנו היום.

מכיוון שהילדים לא מורידים את חולצות הכדורגל (של ברצלונה דווקא, אבל למה להתקטנן), רבים כל היום על קלפי כדורגל, וממלמלים זה לזה דויטשלנד דויטשלנד, חשבתי שיהיה נחמד אם נראה יחד את שמינית הגמר גרמניה-אנגליה.

אבל עשר דקות לתוך המשחק הם איבדו עניין, או ליתר דיוק החליטו שהם מעדיפים לשחק כדורגל מאשר לצפות בו. החינוך חזר אלי בהפוכה, כשלנועם גם היה נימוק מנצח: אמא, הוא אמר לי, את יודעת שזה יותר טוב לילדים לשחק בחוץ מאשר לראות טלוויזיה.

בלית ברירה יצאתי איתם למגרש הקרוב לבית, שכנראה שימש מקום בילוי לחבורת שיכורים בלילה הקודם, והיה מלא בקבוקים מנופצים וסירחון בלתי מזוהה. שכנעתי אותם ללכת לחפש מקום אחר ובדרך הצלחתי לגנוב עוד כמה דקות מול המסך של בית הקפה האיטלקי המהולל והאהוב על חברינו ר' ו-נ' – Molinari & Ko.


מונדיאל ברלין

מולינרי. קצת התקמצנו על גודל המסך, אבל הם יכולים להרשות לעצמם


המשך קריאה »

טירה על המים (או: למה אני לא מתגעגעת לגן מאיר)

אזהרה להורים לילדים קטנים: ייתכן שאתם הולכים לקנא. מצטערת. אין מנוס. אז שכשאתם קוראים את ההמשך תשננו לעצמכם שלכם יש ים, ולנו אין (אוי, בעצם גם הים הפך עכשיו אסוציאציה למלחמה, סליחה). לכם יש שמש 12 חודשים בשנה, ולנו בקושי שלושה. אז בשלושה חודשים האלה שיפה, לא מגיע לנו ליהנות?
(פאוזת מזג אוויר: לכאורה האביב כאן מתחיל במאי והקיץ מסתיים בספטמבר, אבל אני מתחילה להבין שכמו שבארץ תמיד נורא מופתעים מכמה שחם, כאן הנוהל הוא להשתאות מכך שאחד או יותר מהחודשים שהיו לכאורה אמורים להיות נורא יפים, בעצם גשומים-אפורים-קרים. למרות שזה בעצם די קבוע. בשנה שעברה שמענו שיולי היה כזה, והשנה היה תורו של מאי. כלומר נקווה שרק מאי).

כבר הזכרתי פעם שבכל פינה בברלין יש גינת משחקים מדוגמת, שבארץ היתה נחשבת לג'ימבורי בתשלום. בגורליצר פארק, למשל, עברנו כמה פעמים ליד מתחם מגודר שבנוי כמו מגרש ללימוד נהיגה ועמוס באופני ילדים ומכוניות קטנות. עבדנו על הסחות דעת לילדים כי משום מה היה לנו ברור שזה בטח חוגים בתשלום או משהו בסגנון. עד שחברים מהגן הציעו ללכת לשם אחר הצהריים וגילינו שהכל בחינם, כולל האופניים והמכוניות, לרווחת ילדי השכונה.

כך שאטרקציות לילדים לא חסרות. אבל מה עם ההורים? מה צריך כדי שגם לנו יהיה ממש כיף?

Burg am See, זה מה שצריך (זהירות, בניגוד לאופי הסופר נעים של המקום עצמו, האתר שלהם כופה פסקול מיותר).

קודם כל המיקום: Burg am See, טירה על האגם בתרגום חופשי, נמצא ממש על המים, במפגש הרחובות Paul-Llincke-Ufer היפהפה ו-Ratiborstraße שבקצה המזרחי של קרויצברג. בנקודה הזאת נפגשות שתי תעלות בדרכן לשפרה (Spree) כך שבקנה מידה לא-אירופי מדובר באגם של ממש.

גינה ברלין

המשך קריאה »

קיינה תרבות

התוכנית לסוף השבוע היתה לבדוק מה זה בדיוק קרנבל התרבויות (Karneval der Kulturen), המתקיים בברלין בכל שנה במאי או ביוני – בהתאם לתזמון של הפנטקוסט. מה זה פנטקוסט אתם שואלים? ובכן, אני שאלתי קודם.

למרבה ההפתעה, מסתבר שלנוצרים יש עוד כמה חגים חוץ מכריסמס ופסחא. אך סיימנו לחגוג את חג העלייה (Himmelfahrt בגרמנית) הנחוג ארבעים יום לאחר הפסחא ומציין את עלייתו השמיימה של ישו, והנה הגיע הפנטקוסט, שהוא מצידו דווקא נחוג חמישים ימים לאחר הפסחא, ומציין את ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישו (הכל קרה מהר מאוד). מקורות יודעי דבר בויקיפדיה טוענים כי הפנטקוסט מסיים את עונת הפסחא ומתקשר לחג השבועות ביהדות (ואם אתם לא מאמינים – תבדקו לבד).

אין לי מושג אם ההחלטה לחגוג את קרנבל התרבויות, המציין זו השנה ה-15 את רב-תרבותיותה של ברלין, קשורה גם מבחינה תוכנית לפנטקוסט, אך אני מנחשת בזהירות (וללא גרם טרוניה או שיפוטיות!) שהקשר הוא בעיקר לכך שזהו סוף שבוע ארוך המאפשר להשתכר יותר ימים ברציפות (ואם מישהו יודע על קשר רוחני עמוק יותר – אשמח להשכיל). תוסיפו לכך את העובדה שאל ירידת רוח הקודש אמורות להתלוות, בעזרת השם, גם כמה קרני שמש, והרי לכם מתכון בטוח לקרנבל גרמני.

או ליתר דיוק ברלינאי. שכן ברלין לגרמניה כמו ניו יורק לארה"ב או תל אביב לישראל – יש שיאמרו בועה, אחרים יעדיפו אי של שפיות. והיא מקדישה ארבעה ימים בשנה לחגוג את מה שמייחד אותה משאר גרמניה: הפתיחות, הקוסמופוליטיות, הליברליות, התשוקה. או בשתי מילים: מולטי קולטי.

כמובן שהחגיגות כוללות גם את מה שאינו מייחד אותה משאר גרמניה: נקניקיות ובירה. הרבה נקניקיות ובירה. אבל לא רק.

הקרנבל מתקיים באופן לא מפתיע בקרויצברג המולטי-קולטית, שהיא כידוע שכונתנו (אם כי קצת מצחיק לקרוא שכונה למקום שגרים בו כ-160 אלף איש). אחד מתוך ארבעת ימי הקרנבל מוקדש לילדים. זה היה אתמול. קפצתי לאירוע המרכזי בפארק גורליצר כדי לבדוק אם יש טעם לקחת את הילדים. למרבה הצער לא היה טעם, משום שגם כאן איכשהו "חגיגה לילדים" הפכה שם קוד להרבה דוכנים עם דברים שאינכם רוצים לרכוש לילדיכם בתוספת הרבה מאוד רעש.

היום, לעומת זאת, הגיע ההיילייט של הקרנבל – תהלוכה של תשע שעות שעל פי פרסומים זרים מרקדים בה כ-5000 איש מ-70 מדינות. רציתי לראות ממנה משהו, אבל לא היתה לי תוכנית פעולה מוגדרת. כשפתחנו את החלונות בבוקר, התברר שממילא אין צורך באחת.


מבט מהחלון שמאלה (בוקר)

המשך קריאה »

פאזלים למתקדמים

ברלינרית אמיתית היתה כותבת היום פוסט על מיצג הדומינו המרהיב של אמש, שהיווה את שיאם של אירועי עשרים שנה לנפילת החומה. אבל כמי שרק מתחזה בשלב זה (ע"ע כותרת המשנה הזמנית של הבלוג), גם אני צפיתי בכיכר ברנדנבורג באדיבות סי-אן-אן. זה אכן היה מחזה מרהיב ומרגש, שילוב גאוני למדי של מטפורה וחומר. מצד אחד המחשה ויזואלית יפהפייה, גלעד חי וחד פעמי לאירוע מכונן; מצד שני, שילוב דחוס ומדויק של אמירה היסטורית ותרבותית, שמצליחה לחדור דווקא בשל האופן הפופולרי והמופשט שבו היא נאמרת. אפקט הדומינו מתכתב בראש ובראשונה עם האמת האוניברסלית האקטיביסטית שלפיה שינוי קטן ומקומי יכול להשפיע על הסביבה הקרובה והרחוקה; ובאותו זמן גם עם תיאוריית הדומינו שרווחה בתקופת המלחמה הקרה.


המשך קריאה »

מלאכים בשמי ברלין

העולם נחלק לאלה שמאמינים במקריות ולאלה שמאמינים שמה שצריך לקרות קורה. אני נוטה יותר לקבוצה השנייה, עם גמישות מסוימת לפי מצב הרוח ומה שמתאים לי בסיטואציה הספציפית. אבל בכל מה שקשור למעבר שלנו לברלין, הדברים התנהלו בצורה די מדהימה, שחיזקה אצלי את האמונה בכך שכשאתה באמת באמת מפוקס על משהו, הכל מסתדר בהתאם.

קבלת פנים מושלמת ברלין

קבלת פנים מושלמת (1)

המשך קריאה »