אוהב להיות בבית

זה לקח כמעט חצי שנה, אבל זה הגיע. וזה היה ברור שזה יגיע. האמת שהופתענו מאוד שעד עכשיו זה לא קרה. אבל בסוף זה התעורר דווקא כשבינינו לבין עצמנו הגרוב הוא שנכנסנו עם השנה החדשה לפאזה לגמרי אחרת; דווקא כשרשימת הסידורים האינסופית כמעט ונמחקה כליל, הבית מתחיל להיראות כמו בית, ואנחנו מתחילים סוף סוף לחשוב על להתפנות לעניינים שמעבר לבניית היסודות; דווקא כשמתברר שלחיות מתחת לאפס זה לא פשוט, אבל גם לא כל כך נורא; דווקא אחרי שבא אלינו חבר מהכיתה בפעם הראשונה וביום שישי הקרוב אנחנו מוזמנים לבית הספר להצגה שלנועם יש בה תפקיד של עכבר, כולל שתי שורות שלמות בגרמנית! (טוב, אחת השורות היא קולות של עכבר, אבל עכבר גרמני).

חורף ברלין

צלם ת'שלג, עושים פה חיים

המשך קריאה »

פוסט פוסט כריסמס

את חג המולד הראשון שלי ציינתי ב-1998. העובדה שזה עתה נכנסתי למערכת יחסים עם הנוצרי הראשון בחיי מילאה אותי מוטיבציה. כנראה שבאחת משיחות הנפש המוקדמות  שלנו הוא ציין שיש בו געגוע לחגיגות הכריסמס של ילדותו, שהתפרסו על פני שלוש יבשות, ומייד החלטתי להחזיר עטרה ליושנה. העץ שקניתי בדרום תל אביב אמנם היה קטן ומפלסטיק, והקישוטים קיטשיים להחריד ומאוד לא בטעם שלו (שאז עוד לא ממש הכרתי), אבל המתנות היו רבות, מושקעות ומדויקות, וההפקה כולה נכנסה לפנתיאון האירועים המיתולוגיים בזוגיותנו.

חג מולד ברלין

ברלין 2009. אם לא הבנתם, גזירי הנייר בתחתית הם שלג

המשך קריאה »