כשהטירוף עובד למענך

כן, שוב לא כתבתי די הרבה זמן. טוב, התלבטתי קשות אם לכתוב על הפסיכואנליזה שהתחלתי (אומרים לך בחינם, לא תיקחי?), או על הפתקיות הדביקות של רואה החשבון שלנו. ונכון שאתם מאושרים שהחלטתי ללכת על האופציה השנייה?


המשך קריאה »

בחנו את עצמכם: האם אתם ייקים

זהו, הקיץ התחיל רשמית – ובתקופה הזאת אני מאוהבת קשות בעיר. לא משנה מתי יוצאים ולאן, התחושה היא של חגיגה. מוזיקת רחוב, אירועים ספונטניים ומתוכננים, אנשים מרוצים, בתשע בערב עדיין אור יום מלא.


קיץ ברלין

רוקריות בשלות חוגגות את הקיץ בחצר לידנו


המשך קריאה »

מחשבות מסתעפות

אחת המילים האהובות עלי בגרמנית היא המילה "oder". המשמעות המילונית הפשוטה שלה היא "או". "Links oder Rechts" זה "שמאל או ימין". אבל אני אוהבת אותה כשהיא ניצבת בסוף המשפט, ולאחריה סימן שאלה (ושלוש נקודות נסתרות). או אז היא הופכת לעולם ומלואו, מעין גרסה נגישה ונייטרלית של "הלא כן?" המלאכותי משהו ו"לא ככה?" הנמוך והפשטני מדי.

"?oder" בסוף משפט משמעותו שאמרתי משהו, אבל אני פתוחה גם לאפשרויות אחרות, מודה בטעותי עוד לפני שנתפסתי בה. ה"?oder" הופכת את המשפט שלפניה להצהרת כוונות בלבד, נקודת פתיחה לדיון. היא מביאה איתה את מה שלא נאמר, לא פחות ממה שנאמר. במובנים מסוימים היא משקפת עבורי את התמצית הברלינאית – עיר שלמדה להסתייג מסימני קריאה ומעדיפה את האמירות שלה עם "?oder" בסופן.

"?oder" גם מסבירת פנים לזרים, מכיוון שהיא מאפשרת לגשש בעדינות, לשאול בלי לנסח עד הסוף את השאלה, לומר משהו במילים פשוטות ולהבהיר לאחריהן שבעצם את מבקשת מידע נוסף, הבהרה.

המשך קריאה »

זה באמת לוקח שנה

זה הדבר הראשון שאומרים לך בשיחות על רילוקיישן. מעין מנטרה כזו שנזרקת כלאחר יד, גם ממי שלא שוקל אפילו לצאת מגבולות גוש דן. זה פשוט משהו שכולם יודעים, וזה מגיע רק כמה משפטים לפני או אחרי "החורף שם נורא קשה" ו"אז לכמה זמן אתם נוסעים".

זה גם מאוד הגיוני. בכל זאת, לבנות חיים מאפס: בית חדש, תכולת בית חדשה, שכונה חדשה, שפה חדשה, אנשים חדשים, חלקם חברים חדשים, חנויות חדשות, קשיים חדשים, מזג אוויר חדש, בית ספר חדש, גן חדש… בקיצור, הבנתם. הכל חדש. וזה לוקח זמן.


ברלין

תקרת בית המשמר החדש (Neue Wache) בברלין

המשך קריאה »

חיים של אחרת

שמתי לב בדיעבד שבפוסט על הפאזלים לא הזכרתי את נושא השפה החדשה – לכאורה אחד הפאזלים המרכזיים. אבל במחשבה נוספת הבנתי שזה כנראה לא מקרי. אני מוצאת שלחיות בשפה בלתי מוכרת זה הרבה יותר מעוד פאזל. זה אולי כמו לבנות את שאר הפאזלים כשחלק גדול מהחתיכות מונחות עם הדימוי כלפי מטה.

אז נכון שהספקתי ללמוד שני סמסטרים במכון גתה בתל אביב, והפקידה במשרד הזרים כאן אפילו התרשמה כל כך מהגרמנית העילגת שלי עד שהחליטה שאני לא מחויבת בקורס אינטגרציה (בדרך כלל מקבלים ויזה לשלוש שנים, שהארכתה מותנית בלמידה של 600 שעות – רובן שעות שפה והשאר מוגדרות כאינטגרציה, שזה בטח החלק שבו מסבירים לי ולשכמותי שלא נהוג כאן לבשל באסלה).

המשך קריאה »