שפיץ יוצא לדרך חדשה + גיליון מס' 4

הפוסט הזה הוא בעצם תוספת אישית ל"דבר העורכת" של שפיץ 4. תחילה, הכותרת: אחרי שלושה גיליונות שיצאו לאור בתמיכת חב”ד ברלין, החל מגיליונו הרביעי, שפיץ הוא מגזין עצמאי לחלוטין. במילים אחרות, לראשונה בחיי אני מתפקדת גם כמו"ל. וכשאני אומרת מו"ל, אולי עולות לכם בראש תמונות של נוני מוזס, או של עמוס שוקן, או אם לנקוט לשון מקומית – אקסל שפרינגר. אז זהו, שלא. כל כך כל כך לא. נסו להחליף את התמונות האלה עכשיו בתמונה הבאה: אני, מכוסה בבגדים הכי חמים שלי מכף רגל ועד ראש, יוצאת ל"אביב" המושלג והקפוא של ברלין באחד הערבים האחרונים, אחרי שהילדים הלכו לישון, ומחלקת את גיליונות שפיץ החדשים למנויים שבאיזור המיקוד שלי. הייתי רוצה לכתוב שעשיתי זאת כדי "להכיר מקרוב את הקוראים", אבל האמת היא שהמטרה היתה לחסוך קצת בעלויות הדואר. ואחרי שעה וחצי שבהן הספקתי להגיע לפריסה האדירה של עשר כתובות, אני חושבת שהבנתי דרך הרגליים עוד זווית של גסיסת הפרינט. מצד שני, ככל שהסיטואציה היתה הזויה, היא גם היתה כיפית. מסוג החוויות שבתל אביב היו אולי גורמות לתחושת אפסות והשפלה, אבל כאן בברלין הן מרגישות לא רק לגיטימיות, אלא אפילו מלאות חן.

 

שפיץ spitz 4 ברלין מגזין עברי

לחצו כאן להורדת קובץ פידיאף של שפיץ 4

אז מי לעזאזל מקים מגזין מודפס בימים אלה? מסתבר שאני. ככה יצא. ואפילו הצלחתי לממן את עלויות הגיליון הנוכחי באמצעות מודעות ושיתופי פעולה. אבל האם יש היתכנות כלכלית לסיפור הזה? זה שאין מדובר בסטרטאפ זה ברור (אם כי היחס בין כמות העבודה ל<אין>תגמול מאוד מזכירים לי את ימי הסטרטאפים שלי). אבל השאלה היא אם אפשר להגיע לאיזושהי פרנסה. האמת היא שאני לא בטוחה (טוב, כרגע אני גם לא בטוחה עוד כמה זמן בכלל נהיה בברלין, אבל על זה אולי כדאי שנדבר שוב כשהשלג יימס והטמפרטורות יעלו מעל האפס). אבל אני כן בטוחה שיש הצדקה תוכנית לקיום המגזין, ושאנשים מגיבים אליו בשמחה ובהתלהבות, ושאני נהנית מהעשייה, ושבשלב הזה יש משמעות גם מבחינת הקוראים וגם מבחינת המפרסמים לכך ששפיץ הוא לא רק "עוד אתר" ברשת (אם כי הוא יהיה גם אתר ממש בקרוב: spitzmag.com)

כמובן שהרפתקאה מטורללת שכזאת לא יכולה להתאפשר ללא תמיכה ועזרה של לא מעט אנשים, שאני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות להם מעומק הלב: לחברי יואב ספיר, שעשה את החיבור הראשוני עם חב"ד, כותב בקביעות שני מדורים במגזין ותמיד מוכן לעוץ עצה; לרב יהודה טייכטל ולרב שמואל סגל על תרומתם לעצם לידת המגזין ועל כך שכיבדו את רצוני לצאת לעצמאות; לחברי היקר, המוכשר והתומך בועז ארד, שתרם לגיליון כמה צילומים משובחים, כולל צילום השער; למעצב המהמם אשר וולך; למיקי ריס, גם צלמת וגם כותבת, שמתגייסת תמיד לעזור בשמחה; לאריאל מואטי בעל עיני הנץ, שהתנדב להגיה את המגזין; לנשמה הטובה אסף דבורי, שדואג ששפיץ יופץ ברחבי ברלין; לרוני שני, שנכנסה לחיי רק לא מזמן אבל כבר עתה אני לא יכולה לדמיין איך הייתי מסתדרת בלעדיה; לחנה יגר, שהאמינה שיש מקום למגזין עברי בברלין כשאני עוד הייתי סקפטית (עוד באירופה), והפכה לכותבת מרכזית בשפיץ; לשירה סברדלוב חברתי היקרה, שגם תרמה מכישרונה וגם תומכת מהצד; לכותבים הנהדרים תומר דותן, עידו פורת ויונתן ויצמן; למאיירת הבית, אביטל יומדין; למפרסמים שנתנו אמון בשפיץ למרות שהוא בתחילת דרכו; וכמובן לקוראים ששולחים תגובות מפרגנות וגם מעבירים את השמועה הלאה. ואחרון חביב לאולף, שמתפקד כחד-הורי בימים של הסגירה, שחותך בזריזות וביעילות עם סכין יפנית את המדבקות של הכתובות כשאני כבר על סף התמוטטות עצבים מול המדפסת, שמספר לכולם על שפיץ כאילו הקמתי את הניו יורק טיימס לפחות, בקיצור – הבן זוג הכי תומך ואוהב שיכולתי לבקש (טוב, נהיה קצת אוסקר כאן, סליחה אם נסחפתי).

כרגיל, אתם מוזמנים לאהוב את שפיץ בפייסוש,  וגם לספר עליו לחברים.

תודנקה :)

לחצו כאן להורדת קובץ פידיאף של שפיץ 4

 

להפיץ את שפיץ (גיליון מס' 3)

אז מסתבר שהקמת מגזין, אפילו קטן יחסית ונטול יומרות לכבוש את העולם (פירסט וי טייק ברלין), היא, איך לומר, מעט תובענית. אמנם בינתיים ברלינרית חיה ונושמת בפייסבוק וגם באינסטגרם (מופיעים גם כאן מימין), אבל פוסטים רציניים יותר לא היו מזמן.

אבל רגע – התנצלויות פולניות אינן מטרת התכנסותנו! אנחנו כאן כדי להציג חגיגית את הגיליון השלישי של שפיץ, שהוא, כזכור, המגזין העברי הראשון בברלין.

כאן (*הבהרה: המילה כאן מלנקקת לפידיאף) תוכלו לצפות במגזין השלם (כרגיל: ודאו שהקובץ – שמשקלו כשני מגה – סיים לרדת/להיטען, אחרת "ייעלמו" דפים וישתבשו דברים). השער, "דבר העורכת" ותוכן העניינים מופיעים לנוחותכם גם כאן למטה כתמונות (כלומר, אלה *לא* הקישורים למגזין השלם). אפשר להקליק ולהגדיל.  עדכון: כאן למטה מופיע גם הפידיאף כולו באמצעות issuu.

תזכורת: אלו מביניכם החיים בברלין, יכולים לקבל את המגזין ללא עלות עד הבית. שלחו מייל עם הפרטים ל: SpitzMagazin@gmail.com

למרבה השמחה, התגובות לשני הגיליונות הראשונים היו נלהבות ביותר. אם פספסתם, שפיץ זכה לפרגון גם בעין השביעית ובחדשות ערוץ 2.

המטרה היא כמובן ליידע כמה שיותר אנשים שהמגזין רלבנטי עבורם על עצם קיומו. בהקשר הזה יהיה אחלה אם תוכלו לסייע – למשל דרך העמוד של שפיץ בפייסוש, או באמצעות שיתוף הפוסט הזה עם דוברי עברית שחיים בברלין או סתם אוהבים לבקר בה.

תודה מראש, קריאה מהנה וחורף קל שיהיה!

 

 

 

הכירו את שפיץ – המגזין העברי הראשון בברלין

הזמן קצוב. עוד מעט הבית יתעורר, המזוודות ייסגרו (לא לפני שיוכנסו אליהן 50 קרנפים שממתינים עד הרגע האחרון במקרר, בלעדיהם אין לנו מה להראות את פרצופנו), המונית תגיע – ובתוך כמה שעות נהיה כבר בקיץ אמיתי, כנראה שאמיתי מדי. קיץ ראשון שלנו בתל אביב זה שלוש שנים. הזמן טס כשנהנים. בפברואר חגגנו יומולדת חמש לשחר, שהגיע לכאן בן שנתיים וחצי. למאותגרי חשבון: המשמעות היא שהוא חי כבר יותר זמן בברלין מאשר בתל אביב. נוסע לסאמר סקול ב"אשכולית". אבל רגע, זה לא לעכשיו.

מגזין ברלין

המשך קריאה »