עוד באירופה

אחד הדברים שהכי פנטזתי עליהם בקשר לחיים באירופה היה האפשרות להיכנס לאוטו ולנסוע למקומות אחרים באירופה. אתם יודעים, הפעולה הפשוטה הזאת שלא ממש מתאפשרת כשחיים בארץ קטנה מוקפת אויבים – לקפוץ לביקור אצל השכנים. חו"ל מעבר לפינה.

הבעיה היא שעד עכשיו הפנטזיות שלי לא ממש התיישבו עם המציאות: א. אין לנו אוטו ב. אין לנו איפה לאפסן את הילדים ליותר מכמה שעות. וכמובן שאם כבר נוסעים בהרכב משפחתי מלא אז ברירת המחדל היא ישראל (אמנם כל מי שחי בחוץ לארץ אי פעם יודע ש"חופשת" מולדת זה אוקסימורון בערך כמו "חופשת" לידה, אבל נעזוב את זה כרגע).

תוסיפו לכך את התחושה שעדיין לא ראינו וחווינו את כל מה שיש לברלין להציע (שלא לדבר על גרמניה כולה), והנה אחרי שנתיים הגיחות היחידות שלנו מחוץ לברלין היו לחצי יום בפוטסדאם, חמישה ימים בפולין, וביקור חג מולד אצל סבא מרקוס בשוויץ. אם זה נשמע לכם לא מעט, אתם כנראה לא חיים באירופה. האנשים סביב, בעיקר הצעירים ונטולי הצאצאים, חורשים את היבשת.


IMGP4639.JPG

בניגוד לברלין, מוארת כמו שצריך. פראג

המשך קריאה »

דמעות זה טוב

אז יש מקום חדש שצריך וכדאי להוסיף לסבב המאסטים בברלין, לפחות לחובבי ההיסטוריה ו/או הדמעות: תערוכת הקבע שנפתחה זה לא מכבר (ב-14 בספטמבר) ב-Tränenpalast.
ה-Tränenpalast, "ארמון הדמעות" בתרגום מילולי, הוא מבנה זכוכית הממוקם בין תחנת הרכבת פרידריכשטרסה (Friedrichstraße) לנהר השפרה. המבנה שימש מ-1962 ועד 1990 טרמינל מעבר בין מזרח ברלין למערבה ולהפך (בצ'ק פוינט צ'רלי עברו מכוניות, ואילו כאן ניתן היה לעבור רגלית). את כינויו הבלתי רשמי הרוויח ב(דם, יזע ו-) דמעות, שכן כאן נאלצו מדי יום קרובי משפחה, חברים ואף אהובים להיפרד מבלי לדעת מתי, אם בכלל, ישובו להיפגש.


IMGP4502.JPG

המשך קריאה »

זהירות, פוסט עם ארומה תיירותית

היום הייתי תיירת. אבל ממש. כמו שכבר רמזתי, סוף סוף בשלו התנאים להתחיל להקדיש זמן גם לדברים שאינם ברשימת המטלות. ואין עיתוי מושלם יותר מיום שישי: השעון הפנימי מתוכנת לסוף שבוע ואילו הילדים ביום רגיל בגן ובבית הספר.

אבל מאיפה מתחילים? למרות שהצטברו לי אינסוף המלצות מקומיות סודיות ליישם (ותודה ל-י'), הרגשתי שאני רוצה לפצוח דווקא ביסודות. ואם כבר בייסיק, הפוסט של ריקי כהן מאמהות אובדות הזכיר לי את סיור החינם של חברת Sandeman.

שער ברנדנבורג ברלין

מאיפה מתחילים? מכאן. שער ברנדנבורג

זהו סיור שעובר פחות או יותר בכל אתרי ה"חובה" התיירותיים ב-Mitte במשהו כמו ארבע שעות. אמנם חלפתי כבר על פני כולם עם האופניים, ובחלק מהמקומות גם ממש ביקרנו כשהיינו כאן באמת כתיירים, אבל זה היה מזמן, ובחורף, וזה לא נחשב. אם אני מתכוונת מתישהו להיות ברלינרית ולא רק להעמיד פנים, דרושה יסודיות.

המשך קריאה »