ברלינרית

יש משהו שתמיד מרגיש לי קצת הזוי בהפגנות. אולי זה הפער בין תחושת חוסר הפרקטיות שלהן לבין פוטנציאל שינוי המציאות שלהן, הדמיון הנדרש כדי להאמין בכך שחבורת אנשים נושאי שלטים יכולה באמת להשפיע. ואולי זה הדי-אן-אי של עורכת החדשות שבי, שכופה עלי תמיד לראות את הדברים גם מהצד. הפגנות קטנות מאתגרות יותר מהפגנות גדולות, משום שהן לא מאפשרות להיבלע בהמון, מבליטות את הפער בין המפגינים לכל מי ומה שסביבם. ההמחשה טובה ביותר לכך הן ככל הנראה הפגנות של איש אחד, שהן לעתים קרובות פתטיות ועוצמתיות בו זמנית. ולמרות הכל, העובדה שהפגנות בכל זאת מחוללות מהפכות אמיתיות אי שם בעולם, גם אם לא באופן תדיר, היא כנראה סוד כוחו של המדיום, הפוטנציאל התיאורטי המרומם את רוחם של מפגינים באשר הם.

ברלינרית :: 06.מאי.2012 :: כללי :: 18 תגובות »

כמה דקות לתוך נסיעת הרכבת הקטנה, התקפת צחוק נעימה החלה להשתלט עלי. רק בברלין, חשבתי בקול רם, הצחוק תופס תאוצה ואני מתקשה לסיים את המשפט, רק בברלין- ולא הצלחתי להמשיך, וגם לא הייתי צריכה, כי הוא הבין בדיוק למה אני מתכוונת. כי באמת, איפה עוד אפשר לשבת ברכבת צעצוע מקרטעת, המקיפה לונה פארק נטוש וזנוח, ולהיקרע מצחוק מלא הנאה כאילו אנחנו ביורודיסני. ילד אחד לצדי, השני לצדו, ושניהם מתפעמים. ממה? אולי מהמסתורין ומהיופי שבהיעדר הליטוש, אולי כי ברלין מלמדת ילדים (ומבוגרים) להעריך אטרקציות מסוג אחר.

הענק בגנו

המשך קריאה »

ברלינרית :: 16.אפר'.2012 :: היסטוריה, ילדים :: 19 תגובות »

כן, שוב לא כתבתי די הרבה זמן. טוב, התלבטתי קשות אם לכתוב על הפסיכואנליזה שהתחלתי (אומרים לך בחינם, לא תיקחי?), או על הפתקיות הדביקות של רואה החשבון שלנו. ונכון שאתם מאושרים שהחלטתי ללכת על האופציה השנייה?

המשך קריאה »

ברלינרית :: 10.מרץ.2012 :: כללי, צרכנות :: 10 תגובות »

Fashion is only the attempt to realize art in living forms and social intercourse (Sir Francis Bacon)

את נאית ורואי הכרנו כמה חודשים לפני שעברנו לברלין. פגישה מקרית עם קולגה-חברה ברוטשילד פינת מזא"ה, עדכון על המעבר הצפוי – והופ, החברה שלצדה, שאותה לא הכרתי קודם, עשתה קישור מהיר. "הי, גם זוג חברים שלי עובר בקרוב לברלין". מייל באותו היום, פגישה, חיבור. מסוג הדברים שקורים בתל אביב כל הזמן. דברים שבאים כל כך בטבעיות לישראלים, וכל כך מעט מהגרמנים שפגשתי יודעים לעשות אותם.

המשך קריאה »

ברלינרית :: 21.ינו'.2012 :: כללי, תרבות ואמנות :: 19 תגובות »

אחד הדברים שהכי פנטזתי עליהם בקשר לחיים באירופה היה האפשרות להיכנס לאוטו ולנסוע למקומות אחרים באירופה. אתם יודעים, הפעולה הפשוטה הזאת שלא ממש מתאפשרת כשחיים בארץ קטנה מוקפת אויבים – לקפוץ לביקור אצל השכנים. חו"ל מעבר לפינה.

הבעיה היא שעד עכשיו הפנטזיות שלי לא ממש התיישבו עם המציאות: א. אין לנו אוטו ב. אין לנו איפה לאפסן את הילדים ליותר מכמה שעות. וכמובן שאם כבר נוסעים בהרכב משפחתי מלא אז ברירת המחדל היא ישראל (אמנם כל מי שחי בחוץ לארץ אי פעם יודע ש"חופשת" מולדת זה אוקסימורון בערך כמו "חופשת" לידה, אבל נעזוב את זה כרגע).

תוסיפו לכך את התחושה שעדיין לא ראינו וחווינו את כל מה שיש לברלין להציע (שלא לדבר על גרמניה כולה), והנה אחרי שנתיים הגיחות היחידות שלנו מחוץ לברלין היו לחצי יום בפוטסדאם, חמישה ימים בפולין, וביקור חג מולד אצל סבא מרקוס בשוויץ. אם זה נשמע לכם לא מעט, אתם כנראה לא חיים באירופה. האנשים סביב, בעיקר הצעירים ונטולי הצאצאים, חורשים את היבשת.

בניגוד לברלין, מוארת כמו שצריך. פראג

המשך קריאה »

ברלינרית :: 30.נוב'.2011 :: כללי :: 21 תגובות »

את הפוסט הזה הייתי צריכה בעצם לכתוב ביום שגלעד שליט חזר לישראל, אבל ביום ההוא הייתי דבוקה למדיה, ואחר כך כבר זרמו המון עניינים ונשאבתי למקומות אחרים. אבל מכיוון שהנושא רחב יותר, החלטתי בכל זאת לחזור אליו. כי השאלה ששאלתי את עצמי באותן שעות, בעודי מחוברת בווריד לארץ, היתה מה בעצם ההבדל ביני לבין מי שחווים גם הם את אותו אירוע דרך המדיה, מול המחשב/אייפון/טלוויזיה, אבל בארץ? האם יש שוני מהותי בין היצמדות לשידור החי בברלין או בתל אביב?

גם וגם, גרסת האופליין (צולם במאי 2011)

המשך קריאה »

ברלינרית :: 29.אוק'.2011 :: כללי :: 27 תגובות »

אז יש מקום חדש שצריך וכדאי להוסיף לסבב המאסטים בברלין, לפחות לחובבי ההיסטוריה ו/או הדמעות: תערוכת הקבע שנפתחה זה לא מכבר (ב-14 בספטמבר) ב-Tränenpalast.
ה-Tränenpalast, "ארמון הדמעות" בתרגום מילולי, הוא מבנה זכוכית הממוקם בין תחנת הרכבת פרידריכשטרסה (Friedrichstraße) לנהר השפרה. המבנה שימש מ-1962 ועד 1990 טרמינל מעבר בין מזרח ברלין למערבה ולהפך (בצ'ק פוינט צ'רלי עברו מכוניות, ואילו כאן ניתן היה לעבור רגלית). את כינויו הבלתי רשמי הרוויח ב(דם, יזע ו-) דמעות, שכן כאן נאלצו מדי יום קרובי משפחה, חברים ואף אהובים להיפרד מבלי לדעת מתי, אם בכלל, ישובו להיפגש.

המשך קריאה »

ברלינרית :: 29.ספט'.2011 :: היסטוריה, כללי :: 7 תגובות »

זו תקופה שמרגיש בה – עוד יותר מתמיד – הרבה יותר הגיוני לקרוא מאשר לכתוב. אולי משום שגופי במערב (ולבי לא כולו במזרח, אבל חלק ממנו שם, זה בטוח), אני מוצאת עצמי קוראת מעט באובססיביות על קורות המהפכה, שתהיה או שלא, ועל ספיחיה. תרומתי הפאתטית מסתכמת בשיתוף בפייסבוק של הלינקים השווים, זאת אם לא לוקחים בחשבון כמובן את העובדה שבמהלך הקיץ סיפקנו שירותי אירוח ואתנחתא שפויה לנתח לא מאוד פצפון מתומכי המאבק. בקיצור, לא פשוט להמשיך להטריח אתכם בקורותינו בברלין, כאשר האלטרנטיבה היא לצפות בלופ בפנינה האלמותית הזו:

המשך קריאה »

ברלינרית :: 16.ספט'.2011 :: טבע, כללי :: 31 תגובות »

הערה שיווקית ממדרגה ראשונה: לפניכם פוסט קצר, אינפורמטיבי, נטול תובנות על החיים וככל הנראה לא מעניין במיוחד למי שלא חי בברלין (ואולי גם למי שכן חי בברלין).

בחודשים הראשונים כאן התבאסתי מהטחינה, שמהווה מרכיב משמעותי בתפריט שלנו. קניתי אותה בחנויות ביו מדונדשות והיא היתה כהה, כבדה ולא טעימה. אחר כך עברנו לקרויצברג וגיליתי את הסופרמרקטים הטורקיים הגדולים, אבל שם – כמה מפתיע – רוב הטחינות מגיעות מטורקיה, וטחינה טובה, כך מסתבר, רק ערבים יודעים לעשות.




(הצנצנת היתה מלאה פעם, לפני כמה ימים)

המשך קריאה »

ברלינרית :: 27.יוני.2011 :: אוכל, כללי :: 19 תגובות »

זהו, הקיץ התחיל רשמית – ובתקופה הזאת אני מאוהבת קשות בעיר. לא משנה מתי יוצאים ולאן, התחושה היא של חגיגה. מוזיקת רחוב, אירועים ספונטניים ומתוכננים, אנשים מרוצים, בתשע בערב עדיין אור יום מלא.

רוקריות בשלות חוגגות את הקיץ בחצר לידנו

המשך קריאה »

ברלינרית :: 08.יוני.2011 :: היסטוריה, כללי, תרבות ואמנות :: 14 תגובות »