למה לרוץ כשאפשר ללכת – אפילוג קצר ותמונות
מרגש, מעורר השראה. לא פחות מזה היה המרתון ה-37 של ברלין.
אולי בגלל שהנושא קרוב ללבי בימים אלה, ואולי בגלל שהמסלול עבר ממש ליד הבית, יצאתי הבוקר עם הילדים בגשם שוטף לעודד את הרצים.
40,000 איש – ארבעים אלף איש! – זה הרבה מאוד אנשים שחולפים על פניך בריצה. הראשונים גורמים לחשוב שזו משימה על אנושית. הם כנראה באמת שייכים לזן מיוחד, מבחינת יכולות מנטליות נראה לי שהם אולי אפילו העילית של הקהילה הספורטיבית (אגב, בעקבות הפוסט הקודם קיבלתי כמה המלצות לקרוא את ספרו של הרוקי מורקמי "על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה").
הם הגיעו לגשר Kottbusser Tor (הקילומטר ה-15, כלומר רק קצת יותר משליש הדרך) הרבה הרבה לפני כל האחרים, וכפי שנועם אבחן בתקינות פוליטית מירבית, לרובם היה עור חום.
המובילים (בק"מ ה-15). דווקא יש לבן אחד
ברלינרית :: 26.ספט'.2010 :: כללי :: 11 תגובות »
